העבירות בהן הורשע הנאשם הן: נהיגה בקלות ראש – עבירה לפי סעיפים 62(2) + 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 (סמל סעיף 2029), היתנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש – עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה (סמל סעיף 2425) סטייה מנתיב הנסיעה – עבירה לפי תקנה 40א לתקנות התעבורה וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה (סמל סעיף 9006).
...
"ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון.
הנאשם הביע חרטה על קרות התאונה והביע אמפטיה לנזק שנגרם לנפגע ושוכנעתי מכנות דבריו לפניי.
לאחר שנתתי את דעתי לנסיבות התאונה, שכאמור לא בוצעה בליווי עבירות חמורות נוספות בהן למרבה הצער בית המשפט נתקל חדשות לבקרים, רמת הרשלנות, עמדת שירות המבחן, קבלת האחריות בהזדמנות הראשונה, החרטה אותה הפגין הנאשם, עברו של הנאשם, וכן לקחתי בחשבון את תוצאות התאונה, באתי לכלל מסקנה כי יש לגזור את עונשו של הנאשם מעט מעל הרף התחתון של מתחם העונש ההולם.
