סטייה מנתיב נסיעה בניגוד לתקנות התעבורה

בנגוד לסעיפים 62(3) לפקודה, נהיגה בקלות ראש, סעיף 62(2) לפקודה, סטיה מנתיב נסיעה בנגוד לתקנה 40 לתקנות התעבורה, היתנהגות הגורמת נזק בנגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

...

כאשר כאלה פני הדברים,אין מנוס אלא מהטיל ענישה משמעותית במקרה כאן.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חוסר שליטה ברכב בנגוד לתקנה 26(4) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), סטייה מנתיב הנסיעה בנגוד לתקנה 40א לתקנות התעבורה, נהיגה בקלות ראש בנגוד לסעיף 62(2) לתקנות התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 והתנהגות הגורמת נזק בנגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

...

לאחר שעיינתי בהודאת הנאשם (ת/1) במכתב השחרור מ"טרם" (ת/2) ושמעתי את השיחות המוקלטות בין המבקש ובא כוחו איני סבורה כי מדובר במקרה ייחודי של כשל בייצוג.

בנסיבות אלה דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.

רע"פ 9040/12 אלמקייס נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] – אושר עונש הכולל 8 חודשי מאסר, פסילת רישיון ל-9 שנים וענישה נלווית למי שגרם למותו של אחר ברשלנות הכוללת "סטייה פתאומית מנתיב נסיעתו בכביש מהיר תוך סיכון והפרעה לעוברי אורח; חסימת נתיב הנסיעה השמאלי ופנייה לעבר מעבר בטחון תוך חציית פס הפרדה שמאלי, בנגוד להוראות תמרורי התנועה". בעפ"ת 33840-02-12 סובחי נגד מדינת ישראל, [פורסם בנבו] נאמר: "סקירת הפסיקה מלמדת כי במקרי הנהיגה הרשלנית הקלים ביותר נגזרו על הנהגים עונשי מאסר של 6 חודשים בעבודות שירות (ע"פ 4732/02 סורפין נ' מ"י);במקרים של רשלנות חמורה יותר נגזרו עונשי מאסר בפועל לתקופות של 10 חודשים (ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מ"י) [פורסם בנבו]; 13 חודשים (ע"פ (ת"א) 71933/06 קלגסבלד נ' מ"י), [פורסם בנבו], במקרה בו נהרגו אם ובנה, ונפצעו שלשה אחרים; 15 חודשים (ע"פ 6358/10 קבהא נ' מ"י [פורסם בנבו]) במקרה בו נהרגו שניים ונפצעו ששה; ו- 18 חודשים (ע"פ 6544/07 גראמנת נ' מ"י [פורסם בנבו]).במקרים החמורים ביותר נגזרו על הנאשמים 24 חודשי מאסר (ע"פ 8382/03 חילף נ' מ"י פ"ד נ"ח (2) 139, במקרה בו נהרגו שלשה אנשים; ת.פ (חי') 114/01 מ"י נ' טל בן סבח יצחק, [פורסם בנבו] במקרה בו נהרגו ארבעה אנשים וע"פ (ת"א) 70632/02 זקרי נ' מ"י); 27 חודשי מאסר (ע"פ (מרכז) 8250-02-08 סובינסקי נ' מ"י, [פורסם בנבו] במקרה בו היו שלושה הרוגים); 30 חודשי מאסר (ע"פ 708/10 שלאפה נ' מ"י, [פורסם בנבו], גמ"ר (פ"ת) 2404-03-11 מ"י נ' יהודה חן, [פורסם בנבו] עפ"ג (מרכז) 4766-07-09 יגמור נ' מ"י, [פורסם בנבו] במקרה בו נהרגו אב ובתו......סקירת הפסיקה דלעיל מצביעה על כך שטווח הענישה בעבירת גרימת מוות בנהיגה רשלנית נעה מששה חודשי עבודות שירות, ועד 30 חודשי מאסר בפועל, במקרים החמורים והקשים ביותר". בעפ"ת 27105-09-15 סח(אסיר) נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.11.15) הורשע המערער על פי הודאתו, לאחר שחזר מכפירה בטרם שמיעת הראיות, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 וסעיפים 64 ו- 40 לפקודת התעבורה התשכ"א – 1961; בעבירה של סטייה מנתיב נסיעה, בנגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961; עבירה של גרימת נזק לגוף ולרכוש, בנגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה בצרוף סעיפים 68 ו- 62 לפקודת התעבורה; וכן עבירה של נהיגה ברשלנות, בנגוד לסעיפים 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה.

...

הגעתי לכלל מסקנה אפוא, כי מאסר בדרך של עבודות שירות ובתקופה המרבית יענה על מכלול השיקולים האמורים בגזר הדין.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשים מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות באצטדיון בלומפילד בת"א. הנאשם יתייצב ביום 15.3.2021 בשעה 08:30 בפני המפקח האחראי על עבודות השירות, רס"מ אלחדד אלמוג אדיר, לשם השמתו והצבתו.

אני גוזר על הנאשם 15 חודשים מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא ינהג בזמן פסילה במשך 3 שנים מהיום, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה.

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה סטייה מנתיב נסיעה בנגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961, נהיגה בחוסר זהירות עבירה לפי תקנה 21 ג' לתקנות התעבורה התשכ"א- 1961 והתנהגות הגורמת נזק עבירה לי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה התשכ"א -1961.

...

לאחר שמיעת הראיות, מצאתי כי אינני מקבל את גרסת המעורב לפיה הוא היה לפני הנאשמת ולא עקף את רכבה מימין, גם המאשימה בכתב האישום טענה כי הרוכב המעורב היה מאחורי הנאשמת ומימינה ולא מלפנים ובמרכז הנתיב כפי שהעיד המעורב.

הנאשמת מצידה העידה כי לא היה קטנוע מלפניה או בצידה ורק לאחר שפנתה ימינה חשה במכה (עמ' 12 ש' 1), בית המשפט מצא להאמין לנאשמת בנקודה זו. לאור האמור הריני לקבוע כי רוכב הקטנוע המעורב רכב כאמור בכתב האישום מאחורי הנאשמת ומימינה כאמור בכתב האישום, עוד אני קובע כי המעורב עקף את רכב הנאשמת מצד ימין.

לאור כל האמור הנני קובע כי רוכב הקטנוע המעורב נהג ברשלנות עת עקף את רכב הנאשמת מימין, ואולם אין בכך כדי לפטור את הנאשמת מאחריות שכן היה עליה להפגין זהירות רבה יותר טרם פנייתה ימינה לתוך החניה.

לפניי ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה מיום 22.5.2022 בתיק ת"ד 1934-07-20, במסגרתה הורשעה המערערת בעבירות של נהיגה בקלות ראש בנגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), סטייה מנתיב נסיעה בנגוד לתקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") יחד עם סעיף 38(3) לפקודה, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף בנגוד לתקנה 36(ג) לתקנות יחד עם סעיף 38(3) לפקודה והתנהגות הגורמת נזק וחבלות של ממש, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות יחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

...

בשים לב למסקנה אליה הגעתי, לא מצאתי לנכון לדון בטענות שהעלתה המערערת לעניין מחדלי חקירה נוספים, כאלה ואחרים, בעבודת בוחן התנועה או אף בדבר מסירת עדות שיש בה בסוגיות מסוימות משום עדות "כזב". בעניין זה, התרשמותו של בית המשפט קמא מהעדים הינה התרשמות ישירה, בלתי אמצעית, ואין לערכאת הערעור הכלים לבחון את מהימנותו של עד כזה או אחר מחדש תוך כניסה לנעלי הערכאה הדיונית, ומבלי שהעד עצמו נשמע על ידיה.

סוף דבר השורה התחתונה מכל האמור היא, שדין הערעור להתקבל באופן שאני מורה על ביטול הכרעת הדין ועל זיכוי המערערת מהעבירות שיוחסו לה, וזאת מחמת הספק.

בנסיבות, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המערערת לפסוק לה פיצויים מכח סעיף 80 לחוק העונשין, כפי שעתרה בשולי הודעת הערעור מטעמה.