סטייה מנתיב בעת עמידה ברמזור אדום

הגב' קטרינה פרג'י, מי שנהגה ברכב בעת התאונה, מסרה בעדותה כי היא יצאה בשעות הערב ממקום עבודתה ברפאל; נסעה בכביש 4 (דרך עכו); הגיעה למקום בו הכביש פונה ימינה בצומת מרומז; ועמדה ברמזור אדום בנתיב הימני מתוך שניים שפונים ימינה, כשהמשאית עומדת משמאלה.

לעומת זאת, הנזק ברכב יכול בהחלט להתיישב עם סטיה שמאלה של המשאית אל תוך נתיב הנסיעה של הרכב, כפי שתואר ע"י הגב' פרג'י. לבסוף, לא מצאתי ממש בטענת ב"כ הנתבעים, בדבר חוסר היגיון בגירסת הגב' פרג'י, אשר לטענתו מסרה שהמשאית הצליחה להקדים אותה לאחר התחלפות האור ברמזור לירוק, דבר שלשיטתו מחוסר כל היגיון בשים לב למשקל המשאית ולאיטיות שלה.

...

דיון והכרעה כאמור, סבורני שדין התביעה להתקבל במלואה, לאחר שהתובעת הוכיחה, במידה הדרושה במשפט אזרחי, כי מלוא האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע מס' 1.

סוף דבר התביעה מתקבל במלואה.

אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 10,611 ₪, בצירוף הפרשי ההצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪, החזר המחצית הראשונה והשניה של האגרה, והחזר שכר עדה שנפסק בישיבה מיום 8.9.19.

גרסאות הצדדים לטענת התובעים בכתב התביעה, התאונה אירעה עת שרכב הנתבע ניסה לעקוף את הרכב בו נהג התובע1 (להלן: "רכב התובעים") בעת עמידה ברמזור אדום, ופגע ברכב התובעים מאחור.

זאת ועוד, מעדותו של התובע, כי האוטובוס עקף את רכב התובעים מימין, וכי הוא לא ראה את האוטובוס לפני התאונה, ניתן להבין כי בעוד רכב התובעים, לגירסת התובע אותה אני מקבלת, היה בעצירה לפני מופע רמזור אדום, האוטובוס שסטה לנתיב נסיעת רכב התובעים היה בנסיעה.

...

אינני מקבלת את התביעה לתשלום הוצאות תיקון גלאי רוורס שלא אושרו על ידי מבטחי התובעים.

סוף דבר משהגעתי לכלל דעה להטיל את מלוא האחריות על הנתבע, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 2,552 ₪.

כן ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעים הוצאות משפט בסך של 700 ₪.

גרסת התובעת: לטענת התובעת כפי שעולה מכתב התביעה ביום 18.11.14 בסמוך לשעה 13:15 בכביש 34, עת רכבה עמד ברמזור אדום, הגיעה הפוגעת במהירות ובחוסר זהירות, ופגעה בחלקו האחורי של הרכב וגרמה לו נזקים.

הנהג דווח כי הוא נסע בנתיב שמאלי בכביש 34, בצומת שער הנגב, עמד ברמזור אדום, משאית נכנסה ברכבו מאחור והדפה את רכבו לתוך הצומת.

טען כי גם אם תיתקבל טענת התובעת לפיה רכבה נפגע יותר לכיון מרכז החלק האחורי, אין באמור כדי לבטל את הטענה לפיה מדובר בסטיה לנתיב ומעבר לא פנוי, ונסיון לעקיפה ובעקיפה לפני צומת, ומשכך, טען כי האחריות מוטלת על נהג התובעת.

...

לאחר שבחנתי את גרסאות הנהגים המעורבים ואת גרסת העד מטעם הנתבעות, ובחנתי את תצלומי הנזק בכלי הרכב המעורבים, מצאתי כי הגם שגרסת הנהג ברכב הנתבעות והעד מטעמן הינה גרסה אחידה, וכן גרסת נהג הנתבעות מתיישבת עם הודעתו למבטחת, תצלומי הנזק בכלי הרכב המעורבים מלמדים כי גרסת הנהג ברכב התובעת עדיפה ומתיישבת עם מוקדי הנזק.

לאור כל האמור אני קובעת כי התובעת הרימה הנטל המוטל עליה והוכיחה כי האחריות לקרות הארוע מוטלת לפתחן של הנתבעות.

סוף דבר: הנתבעות, שתיהן ביחד וכל אחת לחוד, תשלמנה לתובעת סך של 15,461 ש"ח צמוד ליום הגשת התביעה בגין הנזק.

התביעה היא לפצוי בגין ניזקי רכוש לרכב בעקבות תאונת דרכים מיום 9.6.2016, וסכומה 105,975 ש"ח. לפי הנטען בכתב התביעה, ברכב התובע פגעו שני רכבים, באחד נהגה הנתבעת 1 ובשני נהג אדם מטעם הנתבעת 3, וזאת בעת שהתובע עמד ברמזור אדום.

בקצרה ייאמר שהנתבעות 4-3 יחסו את האחריות לתאונה לנתבעות 2-1, וטענו כי רכב הנתבעות 2-1 סטה לנתיב הנסיעה של רכב הנתבעות 4-3, פגע בו, וכתוצאה מכך רכב הנתבעות 4-3 נהדף לעבר רכב התובע.

...

אין זהות בין שאלת קיומו של כיסוי ביטוחי לבין השאלה אם דין התביעה נגד הנתבעת 1 להיות מסולקת על הסף.

על כן, בקשה זו נדחית.

כמובן שהתובע רשאי להודיע שלאור הקביעה בדבר קיומו של השתק פלוגתא לגבי הכיסוי הביטוחי, אין הוא עומד עוד על בירור ההליך נגד הנתבעת 1 – אולם בלעדי הסכמה שכזו מצד התובע אין מקום להיעתר לבקשה.

הצד השלישי מכחיש את הטענה להתפרצות לנתיב רכב התובע מן הנתיב הימני וטוען כי נסע מלכתחילה בנתיב הימני מבין שניים אך לקראת הצומת ניפתח נתיב נוסף ימינה המאפשר את המשך הנסיעה ישר וכי ההמשך הישיר של הנתיב בו הגיע אל הצומת הוא הנתיב האמצעי מבין השלושה שנוצרו, הימני מבין השניים המאפשרים פניה שמאלה, שם היה הרמזור אדום והוא עצר וכאשר עמד ברמזור האדום נפגע מאחור מרכב התובע.

יתרה מכך, בעקבות התאונה עצר הצד השלישי להחלפת פרטים רק לאחר הפניה שמאלה ורק אחרי שנהגת רכב התובע – קצינת שב"ס לבושת מדים שסבר כי היא שוטרת – השיגה אותו והורתה לו לעצור בצד, אולם – אם התרחשה התאונה בעת עמידה ברמזור האדום לפני הכניסה לצומת והצד השלישי פעל כדין ולא היתה לו סיבה להיתחמק מדוע לא הספיקו הצדדים על אתר לפחות לסמן האחד לרעהו כי ישוחחו לאחר הצומת ומדוע היה צורך באותו "מרדף" לשם עצירת הצד השלישי, מהלך המתיישב דוקא עם תאונה בתוך הצומת הסואן כאשר לצד השלישי היתה סיבה להיתחמק מן השיחה עם נהגת רכב התובע.

לעומתה העידה הנתבעת 1 בעדותה הראשית בנושא זה כך (עמ' 5 שורות 30-24) – "הייתי בנתיב האמצעי, היה רמזור אדום, אז התחלף לירוק והתחלנו לנסוע. הרכב הראשון היה בנתיב הימני והוא פיתאום סטה לנתיב האמצעי ואז הג'יפ שהיה לפני ניכנס בו ואני נכנסתי בג'יפ. ... היא פגעה בו כי היא נסעה, פיתאום נהיו ברקסים והיא היתה בעצירה מוחלטת. היא כבר נכנסה בו." על פי חלק זה של עדות הנתבעת 1 ניתן היה להסיק כי לגירסתה היא טוענת בודאות שהצטרפה לתאונה קיימת, אולם בהמשך – בחקירתה הנגדית של הנתבעת 1 על ידי ב"כ התובע – התבררה תמונה מעט שונה, כדלקמן (עמ' 6 שורות 19-9) – "ש: ראית שהיא פגעה בו?

...

לאור האמור, גם טענה זו של הצד השלישי נדחית.

סיכום הנובע מכלל האמור לעיל הוא שאני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות לשלם לתובע סכום כולל של 6,322 ₪ וכן את אגרת בית המשפט בסך 758 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 4.2.19 – ועד הפרעון המלא, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

כן אני מקבל את ההודעה לצד השלישי באופן חלקי וקובע כי על הצד השלישי לשאת בעלות המשקפת 70% מגובה הנזק, כך שהצד השלישי ישלם לנתבעות סך של 4,426 ₪ ₪ וכן חלק יחסי מאגרת בית המשפט בסך 531 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 4.2.19 – ועד הפרעון המלא.