]השופט י' אלרון:
לפניינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי נצרת ב-ת"פ 43418-01-21 (השופטות א' הלמן ו-י' שטרית והשופט ס' דבור) מיום 20.7.2021, בגדריו נגזרו על המערער 48 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית בגין הרשעתו במסגרת הסדר טיעון בריבוי עבירות מעשים מגונים בקטינה, לפי סעיפים 348(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק).
הלכה היא כי אין זו מדרכה של ערכאת העירעור להתערב בחומרת העונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים בהם גזר הדין מגלה סטייה בולטת מהענישה המקובלת במקרים דומים, או בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ע"פ 4536/21 פרץ נ' מדינת ישראל (4.11.2021)).
...
לאור כל האמור אף אני סבור כי עונשו של המערער אינו מחמיר עמו – כי אם ההפך הוא הנכון.
כפי שציינתי בעבר, מקום בו בית המשפט סבור כי שיקולי גמול והרתעה גוברים, כפי שאני סבור שמתקיים בענייננו, תגבור הנטייה לצבור את עונשי המאסר, ולא להורות על חפיפת העונשים (רע"פ 3346/19 ג'בארה נ' מדינת ישראל (28.5.2019), וההפניות שם).
לאור כל האמור, אני סבור כי יש לדחות את הערעור.
