סטיה מנתיב נסיעה תאונת דרכים מה העונש

המערער סטה מנתיב נסיעתו; עלה על המדרכה; פגע במעקה בטיחות ועקר אותו ממקומו; פגע בזוג הולכי רגל שהלכו על המדרכה; המשיך בנסיעתו ופגע בשער של בית ובקיר בבית ועקר אותם ממקומם (להלן: "התאונה").

צוין, כי בתי המשפט הטילו על נאשמים שנהגו בשיכרות וגרמו לתאונת דרכים עונשי מאסר בפועל, ולו בדרך של עבודות שירות.

...

בחינתם של השיקולים האמורים מביאה אפוא לידי מסקנה כי גם אם היה מקום לקבל את טענת המערער בדבר פגם שנפל בהליך בדיקת הדם, אין בפגם במקרה זה כדי להביא לפסילת הראיה.

אין בידי לקבל את טענת המערער המופנית נגד המשקל שניתן בגזר הדין להרשעותיו הנוספות, מהנימוקים הבאים: תדפיס המידע התעבורתי בעניינו של המערער מלמד כי בניגוד לטענת ההגנה, דינו נגזר בגין הרשעותיו הנוספות ביום 30/5/2018 וביום 22/11/2018, עוד קודם למועד בו ניתן גזר דינו של בית המשפט קמא.

התוצאה: משלא נמצא כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט קמא, הערעור נדחה.

בתד (ב"ש) 3555-03-20 מדינת ישראל נ' שני ארוצקר (29.7.20) - בעבירות של סטיה מנתיב נסיעה, אי שמירה על הימין, נהיגה בקלות ראש, מעבר קו הפרדה רציף, וחבלה של ממש, נקבעו רף רשלנות בינוני, ורף חבלה גבוה, כשהנאשמת החלימה כימעט לחלוטין, צוין שמיתחם הענישה נע בין 3 חודשי פסילה ל-8 חודשים.

עולה מהאמור שמיתחם הענישה, בתאונת דרכים שגרמה לחבלה של ממש, והנאשם ניחבל בעצמו, כולל פסילה שנעה מ-3 חודשים ועד לשנה, לצד רכיבי ענישה נוספים, פסילה על תנאי וקנס.

...

נוכח העבירות החמורות שמיוחסות לנאשם בארוע, ובהתחשב בחבלתם של הנאשם ובנו בארוע, כשבכך למעשה הנאשם שילם מחיר על מעשיו, אני סבורה שהעונש שיתן מענה הולם לעקרון הענישה, כולל רכיב של פסילה במרכז מתחם הענישה, פסילה בת 6 חודשים.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 6 חודשים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 2,500 ש"ח. הקנס ישולם בתשלום אחד תוך 90 יום.

עפ"ת (נצ') 41397-12-13 זרחי נ' מדינת ישראל (16.6.14), המערער סטה לנתיב הנגדי וגרם לתאונת דרכים קשה בה ניפצעו קשה המערער ומספר נוסעים (למערער נגרם נקב במעי, לנהג האחר נגרמו שברים באגן, באחת הצלעות, בזרוע, בגלילי אצבעותיו ובכף רגלו, ולנוסע ברכב האחר נגרמו שברים בצלעות), נקבע שרשלנותו לא הייתה גבוהה אלא רגעית, המערער, נהג חדש, הביע חרטה כנה, היתנצל בפני הנפגעים, עברו נקי ועלולה להיות השלכה לעונש מאסר על עתידו הצבאי, נגזרו 120 שעות של"צ, 4 שנות פסילה, מאסר מותנה ופיצויים בסך 22,000 ₪, התחייבות וקנס.

...

במכלול הנסיבות, מהעבר האחד, חבלתו הקשה של הנאשם, שהוא צעיר, בראשית דרכו, שנותר עם נכות שתלווה אותו כל חייו, לצד עברו התעבורתי הנקי, והודאתו, ומהעבר השני, רף הרשלנות בתאונה שהוא בינוני, לצד חבלותיהם של מעורבים נוספים בתאונה, בהן חבלה של ממש שנגרמה לנוסע ברכב ב', אם כי זו אינה ברף הגבוה, אני סבורה שלא ניתן להימנע לחלוטין מרכיב של פסילה.

על כן, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני פוסלת את הנאשם לתקופה של חודשיים, בניכוי חודשיים פסילה מנהלית.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ש"ח .

הנאשם אף הוא ביקש לומר את דברו ואמר: "אני מתחרט על מה שקרה ומבקש סליחה מהנפגע, בשנה האחרונה טיפלתי במאות נפגעי תאונות דרכים, מאז יום התאונה יש לי סבל וכאב על כך שפגעתי בנפגע". דיון והכרעה: תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את הבניית שיקול הדעת השפוטי והעניק מעמד בכורה לעקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

באשר לחומרת העבירות, הנאשם נהג בקלות ראש, וסטה מנתיב נסיעתו ואולם, הן מעובדות כתב האישום עולה כי המדובר בכביש חשוך וצר שאין בו תאורה והן מדברי הנפגע והנאשם עולה שזירת התאונה הנה מקום בלי שדה ראיה, בסופה של גבעה ולכן, זהו מקום שלא עוקפים בו. בהעדר עדויות והעדר טענה על ניסיון עקיפה שביצע הנאשם, אינני סבור שהסטיה אותה ביצע הנאשם הייתה מכוונת ומקובל עליי הסברו שלא הכיר את הכביש, לא היה לו שדה ראיה ולכן נבהל כשהסתנוור מהרכב שהגיע ממולו.

...

על כן ולאור כל האמור לעיל, בהתחשב בשיקולים האמורים ובנסיבות המקרה דנא, אני קובע כי מתחם העונש ההולם ביחס לעבירות בהן הורשע הנאשם, הינו ממאסר הצופה פני עתיד או צו של"צ ועד מספר חודשי מאסר בפועל בודדים, לביצוע בעבודות שירות (רע"פ 9090/18 עודה נ' מדינת ישראל [03.01.19] עניין מוטולה וכן עפ"ת 19518-04-16 אלון נ' מדינת ישראל [21.04.16] ועפ"ת 30028-12-15 ברכה נ' מדינת ישראל [30.01.17]), ותקופת פסילה בין 3 חודשים ל- 30 חודשים (עניין ביטון ועפ"ת 4955-04-20 קולר נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 08.06.20, פורסם בנבו]) לצד ענישה נלווית.

         "ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון.

  בענייננו, מדובר בנאשם צעיר, רופא במקצועו, אשר בסופו של דבר (במהלך שמיעת הראיות) חזר בו מכפירתו, לקח אחריות על מעשיו והודה במיוחס לו בכתב האישום.

אני סבור שבמקרה זה שבסופו תוצאות קשות לא ניתן להסתפק בענישה הצופה פני עתיד בלבד או כזו אשר תרוצה בצו של"צ ויש להטיל על הנאשם ענישה קונקרטית מרתיעה ומשמעותית שתרוצה בעבודות שירות, לצד ענישה הצופה פני עתיד, פסילה בפועל, פסילה על תנאי קנס ופיצוי לנפגע העבירה.

בעפ"ת (מחוזי חיפה) 46288-12-19 בן פורת נ' מדינת ישראל (20.01.20), בעבירות של נהיגה רשלנית, סטייה מנתיב נסיעה בנסיבות מחמירות, גרימת תאונת דרכים וחבלה של ממש, המערערת סטתה לנתיב הימני, לא הבחינה ברוכב האופנוע והתנגשה בו, וכתוצאה מהתאונה ניחבל הרוכב חבלה של ממש שגרמה לקטיעת ידו.

עולה מהאמור שמיתחם הענישה בתאונת דרכים, שגרמה לחבלה של ממש, תלוי בתוצאות התאונה, בנסיבות הארוע, בעבירות המיוחסות לנאשם, בעבר התעבורתי ובנסיבותיו האישיות.

...

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במתחם הענישה, אני סבורה כי בהתחשב בעבירות שמיוחסות לנאשם, נסיבות ביצוען, רף רשלנותו של הנאשם בתאונה, שהוא ברף הבינוני, החבלה שנגרמה לנהג הקטנוע בתאונה, שהיא ברף הבינוני, לצד עברו התעבורתי של הנאשם, המצביע על מסוכנות גבוהה שנשקפת מהמשך נהיגתו, כשמנגד, הודאת הנאשם שחסכה מזמנו של בית המשפט, יש לפסול את הנאשם לתקופה של 5 חודשים.

על כן, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני פוסלת את הנאשם לתקופה של 5 חודשים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ש"ח .