סחרחורות וטינטון: ביטוח לאומי

ראשיתה של עתירה זו בהחלטת המוסד לביטוח לאומי מיום 05.11.02 לפיה תביעת העותר להכרה בתאונת עבודה שנגרמה לו בשנת 1982 תיבדק על ידי ועדה רפואית רק בכל הקשור לירידה בשמיעה שנגרמה לו, ואילו תביעתו לפיצויים בגין טנטון וסחרחורות נדחתה.

...

על החלטה זו הגיש העותר ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, ובמאי 2008 נערך לו "קדם ערעור". בסופו של דבר קבע בית הדין הארצי לעבודה כי הוועדה הרפואית היא הגורם המוסמך להכריע האם הטינטון והסחרחורת שהעותר טוען להם קשורים לתאונת העבודה, אם לאו.

בית הדין הארצי לעבודה הגיע למסקנה כי אין עילה לשנות את הפרוטוקול או את פסק הדין שניתן בעניינו של העותר, ועל כן דחה את הבקשה.

דין העתירה להידחות על הסף.

בקשותיו של העותר לתקן את הפרוטוקול של קדם הערעור נבחנו אף הן על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעיון ובתשומת לב. בית הדין לא מצא כל פסול דיוני בהליך בירור תביעתו של העותר וכן באופן עריכת הפרוטוקול של קדם הערעור שנערך בעניינו, ובדין קבע כך. אין לראות כל עילה להתערב בהחלטה זו. מכלל האמור לעיל עולה כי אין מקום להתערב בפסק הדין ובהחלטה של בית הדין הארצי לעבודה, משלא נפל בהם פגם העשוי להצדיק התערבות של בית משפט זה. העתירה נדחית על הסף.

בנוסף,כאמור קבעה פרופ' ויויאן דרורי שלתובע נותרה נכות בשיעור 0 אחוז וכן 20% זמני למשך חצי שנה, על פי סעיף 31(1) א של תקנות המוסד לביטוח לאומי בגין סחרחורות, טינטון וכאבים בצואר.

...

סיכום עד כאן לאור כל האמור לעיל, נקבעו פיצויים בשיעור כולל של 242,480 ₪ בהתאם לפירוט שלהלן: · בגין הפסדי שכר ופנסיה לעבר (סעיף 7.4 לעיל) 75,688 ₪ · בגין הפסדי שכר לעתיד (סעיף 8.4 לעיל) 95,875 ₪ · בגין הפסדי פנסיה (עתיד)(סעיף 9 לעיל) 11,985 ₪ · בגין פיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר + עתיד) (ס' 10.5 לעיל) 20,000 ₪ · בגין פיצוי עזרת צד שלישי (סעיף 11.3 לעיל) 12,000 ₪ · בגין נזק לא ממוני (סעיף 12.1 לעיל) 30,605 ₪ ======= סה"כ 246,153 ₪ ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי (התביעה נבלעת, אך יש לפצות בשיעור של רבע מהסכום) · הנתבעת טוענת לניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 594,077 ₪ ומכאן לגישתה התובענה נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 61,538 ₪.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום האגרה בסך 800 ש"ח, וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 9,358 ₪.

בגיליון רפואי שלה בצה"ל מתועד מפגש רופא ב-16/7/20, יום למחרת התאונה, בו התלוננה שרכב פגע במכוניתה מאחור והיא "קיבלה מכה בברך ימין ובגב. כאב בעיקר בגב תחתון". לא מוזכרים פגיעה ראש, סחרחורת, עירפול, עמימות בשמיעה או טינטון.

דיון והכרעה הלכה פסוקה היא, כי בית הדין ייחס משקל רב לחוות דעת של מומחה אשר מונה מטעמו, הוא יסמוך את ידו עליה ולא יסטה מקביעותיה, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית ומשפטית יוצאת דופן לעשות כן (עב"ל (ארצי) 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (מיום 6.6.2015); עב"ל (ארצי) 17318-05-11 נחום ברוך – המוסד לביטוח לאומי (מיום 19.2.2012); עב"ל (ארצי) 2811-10-18 מרגלית ברוך – המוסד לביטוח לאומי (מיום 26.11.2019).

...

טענות הצדדים לטענת התובעת דין התביעה להתקבל.

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה.

ואכן, בית הדין נעתר לבקשה ומינה את ד"ר ניר.

לסיכום- לא מצאנו טעם מבורר בסיכומי הצדדים לסטות מחוות דעתם של המומחים הרפואיים שמונו על ידי בית הדין, המצדיקים קביעה הפוכה מזו המופיעה במסקנות חוות דעתם.

אשר על כן, התביעה בכל הנוגע לפיברומיאלגיה מתקבלת והתביעה בכל הנוגע לטנטון, סחרחורת וכאבי ראש נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ב"ל 24499-07-23 28 דצמבר 2023 לפני: כב' הנשיא צבי פרנקל המערער: יאיר וייס ע"י ב"כ: עו"ד אלונה שימקין המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: איהאב סעדי פסק דין

נכות על סחרחורות וטינטון, בעקבות התאונה יש פגיעה בע"ש צוארי ומותני.

...

עוד טוען המערער כי החלטתה של הוועדה היא בגדר מסקנה ואיננה מהווה הסבר, הנמקה או צידוק לקביעותיה.

החלטתה של הוועדה איננה מסקנה בלבד כי אם קביעה מפורשת כי סוג העבודה עליהם המליצה הולמים את ליקויי המערער והעניין הוא היקף שעות העובדה, ועל כן הוועדה מתאימה למערער דרגת אי כושר סבירה והולמת ואין המדובר בפער המצדיק הנמקת יתר.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי אפוא למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

סופו של דבר, עניינו של המערער יוחזר אל הוועדה כדי שתתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת של ד"ר סקולסקי שמבסס את חוות דעתו גם לאמור בדו"ח אבחון הנוירופסיכולוגי וכן תתייחס לדו"ח עובדת השיקום מיום 8.5.12 ומיום 28.2.18, המערער ובאת כוחו יוזמנו להופיע בפני הוועדה ויטענו טענותיהם בעניינים אלה, החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת שניתן יהיה להתחקות אחר הלך מחשבתה.

ביום 9.3.2021 היתקיים דיון בפני ועדה רפואית באגף נפגעי נכות בעבודה (להלן: "הועדה הרפואית"), ונקבעה בעיניינה של התובעת נכות צמיתה בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני, בדרגה של 5% לפי סעיף 37(7)(א) למבחני הנכות במל"ל על-פי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל").

יצוין, כי במסגרת הדיון בערר נבדקה התובעת על-ידי מומחה מטעם המל"ל בתחום אף אוזן גרון, וביום 28.6.2021 ניתנה חוות דעתו, על-פיה אין לתלונותיה של התובעת אודות סחרחורת וטינטון קשר סיבתי לתאונה.

...

התובעת אף הופנתה על-ידי פסיכיאטר בקופת חולים לבדיקת רופא תעסוקתי, בה צוין כי כתוצאה מהתאונה התובעת סובלת מהפרעת חרדה ונמצאת "במצב רגשי מוטיבציונלי וקוגניטיבי ירוד. אינה מסוגלת לעבוד כתוצאה מדיכאון / חרדה בחודשיים הקרובים". אמנם התיעוד הרפואי כולל רק שני ביקורים אצל פסיכיאטר, ויש קושי לקבוע רצף טיפולי, אולם אני סבורה כי די בתיעוד שהוצג כדי לעמוד ברף המקל לקביעת ראשית ראיה כפי שנקבע בפסיקה, ובפרט, כאשר מדובר בתלונות בגין מצב נפשי.

דיון זה לא נערך על-ידי הוועדה הרפואית מדרג ראשון, שקביעתה היא המחייבת בעניינה של התובעת, ולפיכך יש טעם והצדקה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום זה. סיכומו של דבר, משמשכה התובעת את הערר שהגישה בהליכי המל"ל, הקביעה המחייבת היא קביעתה של הוועדה הרפואית מדרג ראשון.

לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי לא אוכל להכריע את הדין בצורה ראויה בהסתמך על החלטת הוועדה הרפואית, ולפיכך אני מקבלת את הבקשה להבאת ראיות לסתור בחלקה, בנוגע לתחום הפסיכיאטריה והראומטולוגיה, ודוחה את הבקשה בתחום האף אוזן גרון.