סחר לא חוקי בתוכים שהוביל לכתב אישום

בתמצית, בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום התקבלו במירמה בידי המערערת, דשניר ורולידר תקבולים מאת מי אביבים בסכום כולל של כ-34.5 מיליון ש"ח – וכספים אלה מהוים "רכוש אסור" כאמור בסעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון; ועוד נטען כי המערערים ביצעו פעולות ברכוש האסור במטרה להסתיר את היותם הבעלים בו – ובין היתר מסרו מידע כוזב לועדת המכרזים, כתבו מידע כוזב בספרי המערערת, והטמיעו את הרכוש האסור בהכנסותיהן הלגיטימיות של דשניר והמערערת.

יצוין כי חוק איסור הלבנת הון בא לעולם על רקע החלטתה של מדינת ישראל להצטרף למאמץ הגלובאלי במאבק בפשע הבנלאומי המאורגן – בעיקר בתחום הסמים, ההימורים והסחר בבני אדם, ומתוך הכרה בכך שמלחמה בהלבנת הון היא צעד אסטרטגי עקרי במאבק זה (ראו: ע"פ 6532/17 מדינת ישראל נ' חסדי דוד לעדת הבוכרים, פסקה 26 (8.4.2018) (להלן: עניין חסדי דוד); ע"פ 8325/05 בלס נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (10.1.2007); גרוסמן, בלקין וליכט, עמוד 10).

ואם לא די בכך, מן האישום השני שבכתב האישום מצטיירת תמונה חמורה עד מאוד, שלפיה המערערים פעלו בדרכים בלתי חוקיות שונות כדי להטמיע את תמורת עבודות הסלילה והפיתוח שהתקבלו אצל המערערת שלא כדין, במערכת החשבונאית ובחשבון הבנק שלה – ובכלל זה רישום כוזב בספרים, הנפקת חשבוניות פיקטיביות וכיוצ"ב. בהנתן האמור, יש קושי לראות בבצוע העבודות משום "גילום של עלויות לגיטימיות עבור עבודה לגיטימית"; והדברים ברורים.

עוד נידרש ליתן משקל לכך שעל פי התשתית הראייתית הלכאורית, אמנם המערערים זכו במכרזים שלא כדין ובאמצעות מעשי מירמה – ואולם הם ביצעו את עבודות הסלילה והפיתוח שהתחייבו לבצע על פי מכרזים אלה, נראה שלשביעות רצונה של מי אביבים, ויש להניח כי נשאו בעלויות לא מבוטלות לשם כך. גם בעובדה זו יש כדי להוביל לכלל מסקנה כי נידרש לצמצם את הקף החילוט.

...

עוד נדרש ליתן משקל לכך שעל פי התשתית הראייתית הלכאורית, אמנם המערערים זכו במכרזים שלא כדין ובאמצעות מעשי מרמה – ואולם הם ביצעו את עבודות הסלילה והפיתוח שהתחייבו לבצע על פי מכרזים אלה, נראה שלשביעות רצונה של מי אביבים, ויש להניח כי נשאו בעלויות לא מבוטלות לשם כך. גם בעובדה זו יש כדי להוביל לכלל מסקנה כי נדרש לצמצם את היקף החילוט.

סוף דבר על מנת להשיג איזון ראוי בין האינטרס הציבורי שבהבטחת מימוש תכליות החילוט לבין זכויותיהם הקנייניות של המערערים, אני מורה כי צו החילוט הזמני יחול על רכוש המערערים עד לשווי של 18,000,000 ש"ח. תחילה ייתפסו הכספים הנזקפים לזכות המערערים במי אביבים, והיתרה תיתפס לפי הצורך מנכסי הנדל"ן ומכלי הרכב בהתאם להערכת השווי מיום 30.5.2018 שערכה המשיבה.

התוצאה היא אפוא שהערעור מתקבל באופן חלקי.

בסופו של דבר, בכתב האישום המתוקן, יוחסו לנאשם בכל אחד משני פרטי האישום, 3 עבירות כמפורט להלן: עבירה של קשירת קשר לפשע (קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: החוק) עבירה נוספת של ניסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק, וכן עבירה של איסור פעולה ברכוש למטרות טירור, לפי סעיף 8 לחוק איסור מימון טירור, התשס"ה – 2005, ובפרט האישום השני לבדו, יוחסו לנאשם שתי עבירות נוספות: עבירה של קשירת קשר לעוון (העברת ציוד ללא היתר), לפי סעיף 499(א)(2) לחוק, ועבירה נוספת של ניסיון להעברת חומר דו שימושי ללא רישיון, לפי סעיף 20 לחוק הפיקוח על יצוא בטחוני, התשס"ז – 2007, ביחד עם סעיף 32(4) לחוק.

העד תיאר כיצד עוברת סחורה מישראל לעזה, ואישר דברים שמסר בהודעתו במישטרה מיום 13.4.15, אשר הוגשה וסומנה ת/3, ובה מסר העד גרסה מפורטת של כל העובדות שקשורות להובלת משטחי השיש מתרקומיה לכרם שלום, עד שגילה את אותם חפצים חשודים בין לוחות השיש.

העד אישר כי הוא מתגורר בחברון, עובד כספר ועובד גם כאן כסוחר בטבק של נרגילות (עמ' 65, שו' 17), אישר כי הנאשם הוא בן אחיו שתוי ועומד נגדו כתב אישום, אישר כי כפר במיוחס לו (עמ' 67, שו' 18 - 19), וטען כי הכיר את אבו צקר, אשר נקרא על ידו זיאד אבו סמק באמצעות מכר משותף - עבד עם אבו אלייחה, שהכיר ביניהם (עמ' 69, שו' 1 - 3).

...

בסופו של דבר, בכתב האישום המתוקן, יוחסו לנאשם בכל אחד משני פרטי האישום, 3 עבירות כמפורט להלן: עבירה של קשירת קשר לפשע (קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: החוק) עבירה נוספת של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק, וכן עבירה של איסור פעולה ברכוש למטרות טרור, לפי סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה – 2005, ובפרט האישום השני לבדו, יוחסו לנאשם שתי עבירות נוספות: עבירה של קשירת קשר לעוון (העברת ציוד ללא היתר), לפי סעיף 499(א)(2) לחוק, ועבירה נוספת של ניסיון להעברת חומר דו שימושי ללא רישיון, לפי סעיף 20 לחוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, התשס"ז – 2007, ביחד עם סעיף 32(4) לחוק.

גם היסודות של עבירת הקשר מתקיימים בנסיבות שלפנינו, בשל אותה מסכת עובדתית שהוכחה לעיל ביחס לעבירה של קשירת קשר לפשע, ולכן התוצאה היא שביחס לפרט האישום השני, אני מרשיע את הנאשם בעבירה של ניסיון להעברת חומר דו שימושי ללא רישיון, לפי סעיף 20(א) ביחד עם סעיף 32(4) לחוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, התשס"ז – 2007, ובעבירה נוספת של קשירת קשר לעוון (העברת ציוד ללא היתר), לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, אשר יוחסו לו בפרט האישום השני.

נוכח האמור, אני סבור כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח מעל לכל ספק סביר, כי התקיימו בנאשם היסודות הנדרשים להרשעה בעבירה זו, בדגש על היסוד של ראיה מראש של אפשרות קרובה לוודאי של קידום מעשה טרור או פעילות של ארגון טרור, ולכן אני מזכה את הנאשם מחמת הספק משתי העבירות של איסור פעולה ברכוש למטרות טרור, לפי סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור התשס"ה – 2005 אשר יוחסו לו בשני פרטי האישום.

סוף דבר סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, התוצאה היא כי הנאשם מורשע בשתי עבירות של קשירת קשר לפשע (קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, ובשתי עבירות נוספות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא, ביחד עם סעיפים 25 ו-29(ב) לחוק העונשין, וכן בעבירה אחת של קשירת קשר לעוון (העברת ציוד ללא היתר), לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, ובעבירה נוספת של ניסיון להעברת חומר דו שימושי ללא רישיון לפי סעיף 20(א) ביחד עם סעיף 32(4) לחוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, התשס"ז – 2007.

התובע 1, מר לאנורד פרנקל (להלן: "פרנקל"), מתגורר בארה"ב. לטענת הראל הוא נמצא בקשרי חברות עם פרנקל, אשר ניהל ומנהל בארה"ב פרויקטים של מסחר ומגורים בהיקפים של עשרות אלפי מ"ר. פרנקל לא נטל כל חלק בדיונים שנערכו במסגרת תובענה זו ואף לא הגיש תצהיר מטעמו.

אקדים את המאוחר ואציין כי הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לנסיבות שהובילו להכרזה זו: הנתבעים טוענים כי הראל פנה לעירייה במהלך שנת 2006 ותלונתו זו היא שהובילה להכרזת הבניין כ"מבנה מסוכן" ולהגשת כתבי אישום נגד הנתבעים.

...

נסיבות המקרה שבפנינו, בשים לב לקביעתי כי לא נכרת הסכם בין הצדדים, אינן נכנסות בגדר חריג זה. לסיכום פרק זה - ההסכם הפורמאלי משנת 2012 חסר פרטים מהותיים ודרישת המסוימות לצורך כינונו של הסכם מחייב אינה מתקיימת.

אילו הבקשה הייתה מוגשת בסמוך להגשת התביעה והייתה נדחית, הרי שהייתה עומדת בפני התובעים האפשרות להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה בהתאם להלכה הפסוקה בעניין זה. 57.4.

סוף דבר התובענה נדחית.

האמנה בדבר סחר בין-לאומי במינים של חית בר וצמחי בר הנתונים בסכנה (כתבי אמנה 913, כרך 27, בעמוד 223.

אי-ידיעת החוק אינה פוטרת, והיה על הנאשם להתעדכן בחקיקה ובתיקוניה, בהתאם למעשיו ולהתנהלותו, עת החזיק בציפורים, ומשלא עשה כן – אין לו להלין אלא על עצמו.

" הנאשם עומת עם דבריו הנ"ל, בחקירתו הנגדית בבית המשפט, וכך הוא נישאל והשיב (עמ' 43 משורה 16 ואילך): "ש. אני אומר לך שהתוכים שאתה החזקת הסייטס הם לא תוכים שאבא שלך נתן לך ואסביר למה כי בהודעה במישטרה שלך בת/10 שאלו אותך במפורש על התוכים האלה ואז אתה אומר מה שאני מקריא לך משורה 16 ואילך, שורה 19, אלה התוכים שתפסו אצלך, הציטרין, המילטרי והסקרלט ובחקירה במישטרה לא רק אמרת שקנית בכפר קאסם אלא גם כמה הם עלו ולכן אני אומר לך שלא מדובר בתוכים של אביך, אלה תוכים שקנית?

יחד עם זאת, אי-קבלת גרסת הנאשם בנוגע לצבים, אינה מובילה באופן ישיר לדחיית גירסתו בנוגע לקבלת חלק מהתוכים בירושה מאביו – טיעון שהועלה ע"י הנאשם כבר בשלב החיפוש, לאחר מכן בחקירתו, ובהמשך במענה לכתב האישום, ובעדותו בפניי.

...

לאור כל הנ"ל, לא עלה בידי הנאשם להוכיח את טענתו בדבר אכיפה בררנית, ואני דוחה את הטענה.

סוף דבר סוף דבר, ולאחר שבחנתי היטב את מכלול הראיות שהובאו בפניי, אני קובע כדלקמן: (1) אני מזכה את הנאשם מביצוע העבירות בנוגע לשני תוכים מסוג סקרלט, ומורה על השבתם לנאשם.

(3) אני מרשיע את הנאשם בביצוע כל יתר העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

אתחיל בכך שלפי כתב האישום המתוקן, בו הודה הנאשם, הוא עסק בתקופה הרלוואנטית, קרי בחודש מרץ-אפריל 2015, "במסחר דלקים למספר לקוחות". לעומת זאת, התסקיר מלמד שמדובר במי שעבד כל חייו בתחום האומנות, כשחקן, מפעיל תאטרון רחוב, יוצר, כותב, לצד עיסוק נוסף כ"ליצן רפואי" בבית החולים "מאיר" בכפר סבא.

ואולם, אוסיף שלו נידרשתי לשאלה זו, הייתי נכון למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המיתחם לנוכח, נסיבותיו האישיות, הודאתו, הבעת החרטה, העידר עבר פלילי, עדות האופי שניתנה בעיניינו, ויתר הנתונים שהובילו לסטייה הקלה מהמתחם.

...

לאור כל האמור לעיל, מתייתר הצורך בדיון בשאלת מיקום העונש בתוך המתחם.

באשר לקנס, סבורני כי מתחם הקנס ההולם, נע בין 50,000 ועד 150,000 ₪.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 12 חודשים, החל מיום מעצרו ביום .