סחיטה, תקיפה והיזק לרכוש על ידי בת כלפי אמה

<#2#> גזר דין כללי: הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בשני כתבי אישום כדלקמן: במסגרת ת"פ 30211-11-11, הורשע הנאשם בכתב אישום מתוקן בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בבת זוג והיזק לרכוש במזיד לפי סעיפים 380 + 382(ג) וסעיף 452 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 בכך, שביום 24/5/2011 בסמוך לשעה 19:00 עת נסעו הנאשם ובת זוגו, המתלוננת ברכב, תקף הנאשם את בת זוגו על רקע ויכוח שנתגלע ביניהם בכך, שפתח את דלת הרכב ודחף אותה מחוץ לרכב.

בארוע השני, (המתואר בת"פ 44971-12-11) שאירע כחודש טרם הארוע הראשון, הנאשם השמיע כלפי המתלוננת איומים שונים על רקע עתירתה כי ישיב לה חוב כספי, תוך שאמר לה, כי אם תתלונן עליו במישטרה אמא שלה תראה את הגופה שלה; שהוא ילך למכשפה כדי שתהרוג את כל משפחתה; שהיא תהיה נבלה לכשתמות; ושלח לה מיסרון מאיים לפיו, הוא ילך למישטרה וימסור כי היא מנסה לסחוט אותו.

אכן, צודקת ההגנה בטענתה כי עיון בפסיקה מלמד, שישנם תיקי אלימות במשפחה בודדים בהם הוטלו על ידי הערכאות השונות עונשים החורגים ממיתחם הענישה שהוצג, ובהם עבודות שירות לתועלת הציבור, אף ללא הרשעה, וזאת במקרים ייחודיים, בהם מדובר, היה בנאשמים שעברו תהליך שקומי משמעותי וכוללני או בשל נסיבות אישיות יוצאות דופן , כך למשל: בת"פ (שלום רמלה) 8114-05-09 מדינת ישראל נ' שולזינגר (24.12.12), הורשע הנאשם, בעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ונגזר עליו צו שירות לתועלת הציבור בהקף של 300 שעות, מאסרים מותנים ופצוי למתלוננת עקב נסיבותיו האישיות הייחודיות של הנאשם ובעיקר בשל היותו מוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

בת"פ (שלום ראשון לציון) 36338-07-10 מדינת ישראל נ' ברדוגו (7.12.11), הסתפק בית המשפט בקביעה כי הנאשם ביצע עבירות של איומים, תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ותקיפת בת זוג ונגזר עליו צו שירות לתועלת הציבור בהקף של 300 שעות ללא הרשעה לאור הליך טפולי ממושך ומוצלח המיועד לגברים אלימים כלפי בנות זוגן במרכז " קרבה בטוחה" ולאור עמדת המתלוננת.

...

בחינת מידת הפגיעה בערכים המוגנים: בחינת מידת הפגיעה בערכים המוגנים בנסיבות המקרה מובילה למסקנה כי הנאשם במעשיו פגע משמעותית בערכים המוגנים.

יחד עם זאת, בנסיבות הייחודיות של המקרה המונח לפניי, לאור מערכת היחסים הסבוכה בין בני הזוג לאורך השנים, פוטנציאל השיקום המשמעותי של הנאשם, להירתמותו להליך טיפולי במסגרת שירות המבחן ולהתרשמותי לפיה, ההליך המשפטי וההליך הקדם טיפולי במסגרת שירות המבחן הובילו לפריצת דרך בחייו - אני סבורה כי יש מקום לתת לנאשם הזדמנות אמתית לחזור למוטב ולערוך שינוי בחייו לעבר שיקומו, כאשר הכוונה טיפולית תסייע בעדו לרכוש מיומנויות להתמודדות עם מכלול קשייו.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, המלצת שירות המבחן וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי השיקולים הפרטניים במקרה זה מצדיקים הקלה משמעותית בעונשו של הנאשם וסטייה לקולא מהמתחם שקבעתי לעיל, וכי במקרה זה ניתן להשיג את מטרות הענישה באמצעות רכיבי ענישה עליהם המליץ שירות המבחן, אם כי בהיקף גדול יותר ובתוספת של עונשים הרתעתיים בדמות מאסר מותנה והתחייבות כספית וכן פיצוי למתלוננת.

נוכח כל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: ניתן בזאת צו של"צ בהיקף של 400 שעות במסגרת מתנ"ס י' באשדוד.

בגין מעשים אלו הואשם הנאשם בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק), היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק, תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 382(ג) לחוק, נהיגה ללא רישיון נהיגה-מעולם לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א-1961, נהיגה ברכב ללא ביטוח לפי סעיף 2 א לפקודת רכב מנועי (נ"ח) תש"ל-1970, וחבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413ה לחוק.

מיד לאחר מכן היתקשר לאמה ואמר לה כי המתלוננת לא תגיע לבקר את ילדיה, עימם היתה אמורה להפגש באותו יום אצל מישפחת קלט, ואז משך בשערה ואמר לאמה "קחי שמעי את זה גם מהבת שלך" ודרש: "תגידי לה שאת לא באה לקחת אותה לראות את הילדים" (עמ' 48).

הנאשם טען כי הסכים מיד לפצות ואכן אמו שילמה 400 ₪, אך נתנאל המשיך לידרוש כספים עבור הטלפון של המתלוננת וניסה לסחוט אותו באמירה שיתלונן נגדו, ולאחר מכן אכן הוגשה התלונה.

הנאשם גם לא הניח כל בסיס לטענתו החמורה לפיה המתלוננת הוכתה על ידי אמה ואחיה נתנאל, וגירסתו זו הועלתה לראשונה בעדותו, בעוד שלא בא זכרה בכל הודעותיו במישטרה.

יוצא איפוא, כי אין לקבל את טענותיו לפיהן כל רצונו היה להיתרחק מן המתלוננת, אלא להיפך – עולה כי היה מעוניין בה, ראה אותה כמחויבת כלפיו, והרשה לעצמו לנהוג כלפיה באלימות כדי להבטיח שתמלא אחר ציפיותיו.

...

יוצא אפוא, כי אין לקבל את טענותיו לפיהן כל רצונו היה להתרחק מן המתלוננת, אלא להיפך – עולה כי היה מעוניין בה, ראה אותה כמחויבת כלפיו, והרשה לעצמו לנהוג כלפיה באלימות כדי להבטיח שתמלא אחר ציפיותיו.

לצד זה, נתפסו מספריים אשר זוהו על ידי המתלוננת ככאלה ששימשו את הנאשם, ויש בכך כדי לחזק את עדותה, במידת מה. בסופו של יום באתי לידי מסקנה כי לא ניתן לקבוע כממצא עובדתי שהנאשם עשה שימוש עברייני בסכין ו/או אקדח, שכן הדבר לא הוכח ברף ההוכחה הנדרש בהליך הפלילי.

סוף דבר אני מרשיעה את הנאשם בכל העבירות שבכתב האישום, למעט עבירת התקיפה לפי סעיף 382(ג) לחוק באישום 3, אשר תחתיה יורשע בעבירה לפי סעיף 382(ב) לחוק.

ביום 12/12/21 או בסמוך, הנאשם 1 קשר עם הנאשם 3 ועם אדם נוסף בשם טאהר לסחוט מהמתלונן בכח ובאיומים את העברת הבעלות בחלקות האדמה ששייכות לו, לבעלות הנאשם 1, כשתוכנן כי העברת הבעלות תבוצע באופן שהמתלונן ייחטף ויועבר לשטחי הרש"פ, שם יאולץ לחתום על מיסמכי העברת הבעלות, כאמור.

טאהר אמר למתלונן כי עליו לחתום על כל הניירת ואיים כי "אם יהיו טיפות דם על הניירות אזי הוא ירה בו". לאחר מכן, הוצא המתלונן מביתו על ידי הנאשם 3 וטאהר והם הכניסוהו לרכבו של הנאשם 1, שכבר היה בו, והסיעו את המתלונן לבית הנאשם 1.

לחובת הנאשם 1 שתי הרשעות: האחת בעיניין איומים, תקיפת בן זוג והיזק לרכוש במזיד, משנת 2019, בעטיה נדון, בין היתר, לעונש מאסר על תנאי בן 8 חודשים הבשל כעת להפעלה, וכן הרשעה נוספת בעבירה של תקיפת בן זוג משנת 2016 בעטיה נדון לעונש מאסר מותנה.

הוא התייתם מאב בהיותו בן 15, ואימו חולנית ומתפרנסת מקיצבת נכות.

בעיניין הנאשמת 2 צויין כי הנה גרושה המטופלת בשלושה ילדים בגירים מקשר זוגי קודם, וכי היתה בת זוגו של הנאשם 1 במהלך ארבע שנים שלפני קרות הארועים.

...

אני מורה כי הנאשם 3 יפצה את המתלונן א' בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו עד ליום 1/3/23.

אשר על כן, אני מורה כי הרכב האמור, יוחזר לידי מר מוחמד נג'אר, נושא ת"ז 302626601, רק אחרי שמר נג'אר יפקיד בקופת ביהמ"ש סך של 20,000 ₪.

סך זה יועבר על ידי המזכירות לחשבון קרן החילוט, ואני מורה בזאת על חילוט מלוא הסכום לטובת אוצר המדינה, וזאת כפן הרתעתי נוסף כלפי הנאשם 1.

בהמשך, הנאשם הובא לפני חוקר בתחנת משטרת שדות, או אז אמר לחוקר כי אינו מוכן שערבי יחקור אותו ואיחל לו לקבל דום לב. בשלב זה נאמר לו על ידי החוקרת כי הוא חשוד בבצוע עבירה של העלבת עובד ציבור, אך הנאשם אמר לה אמרות פוגעניות והמשיך באמרותיו הגזעניות נגד ערבים.

המאשימה ביקשה להעמיד את מיתחמי הענישה כך: בגין כתב האישום בת"פ 60467-08-21 (עבירות איומים ותקיפה סתם) עתרה המאשימה למיתחם הנע בין מספר חודשי מאסר ועד לשנת מאסר; בגין כתב האישום בת"פ 3868-11-20 (עבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש – בן זוג והיזק לרכוש במזיד) עתרה המאשימה למיתחם הנע בין 12 חודשי מאסר ל-24 חודשים; במסגרת תפ. 41228-01-21 (עבירות הפרת הוראה חוקית וחבלה במזיד ברכב) עתרה המאשימה למיתחם הנע בין 8-18 חודשי מאסר; במסגרת ת.פ. 11311-02-22 הכולל מספר אישומים, עתרה המאשימה באישום הראשון (עבירות איומים) למיתחם הנע בין 4-12 חודשי מאסר; באישום השני (עבירות היתחזות כאדם אחר והפרת הוראה חוקית) עתרה ל 3-9 חודשי מאסר; באישום השלישי (עבירות איומים והפרת הוראה חוקית) עתרה למיתחם הנע בין 8 – 18 חודשי מאסר; ובאשום הרביעי (עבירת הטרדה באמצעות מתקן בזק) עתרה למיתחם הנע בין מאסר מותנה ועד למספר חודשי מאסר.

בטיעוניה הדגישה המאשימה כי מדובר במי שהמסוכנות הנשקפת ממנו היא ברורה, הפועל באלימות כלפי כולי עלמא, הן כלפי בנות זוג והן כלפי גורמי אכיפת החוק והכל בנגוד להחלטות שיפוטיות בעיניינו.

הסניגור הצביע על מצבו הנפשי של הנאשם בעת מעצרו, שעה שלא מדובר בעבריין אלא במשפחה בעלת יכולת כלכלית ובשל כך חווה הנאשם בבית הסוהר יחס קשה, השפלות והצקות וניסיונות סחיטה.

רע"פ 3077/16‏ פלוני נ' מ"י (2.5.16) הורשע המבקש לאחר ניהול הוכחות בעבירה של תקיפה בת זוג בגין כך שבמהלך ויכוח עם אישתו, דחף אותה לעבר המיטה, "משך בשערה, סובב את גופה, וכופף את גופה לעבר הריצפה בעודו אוחז בצוארה". בית משפט השלום היתייחס לחומרת העבירה בה הורשע, ולפגיעה הקשה שעבירה זו גורמת לשלוות נפשן וביטחונן של נשים.

הנאשם הפר הוראה זו, היתקשר לגרושתו ואמר לה כי "הוא (אביו) שרמוטה בדיוק כמוך. הוא בן זונה"; ובהמשך אמר "הוא זונה ומי שיזיין אותו זה רק אני. רק שתדעי. זה ענין של זמן. זה שהוא יוצא מהבית אני אזיין את אימא שלו וזה שהוא לא יוצא מהבית זה בזכותי"; עוד אמר "זה שאני אזיין אותו אני אזיין אותו בתחת"; ביהמ"ש השית על הנאשם מאסר למשך 3 חודשים בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס.

...

לפיכך, לאחר ששקלתי את הפסיקה הנהוגה, הערכים החברתיים שנפגעו ונסיבות ביצוע העבירות, הנני קובעת את מתחמי הענישה כדלהלן: · ת"פ 11311-02-22 (עבירות התחזות כאדם אחר במטרה להונות, שתי עבירות איומים, הפרת הוראה חוקית והטרדה באמצעות מתקן בזק) - 12 חודשי מאסר ועד 24 חודשים.

סוף דבר לאור האמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 28 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס. מאסר על תנאי למשך 6 חודשים והנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מהיום כל עבירת אלימות או איומים.

עוד נאמר בכתב האישום כי ביום 4.4.11 הוצא צו על ידי בית משפט השלום בחדרה (הליך ה"ט 36577-03-11) האוסר על הנאשם להמצא בתחומי בית הוריו או במרחק של 400 מטר ממנו וכן האוסר עליו להטריד את יושבי הבית או להשתמש באלימות גופנית או מילולית כלפיהם, וזאת למשך שישה חודשים.

הכרעת הדין בהכרעת הדין מיום 17.4.12 הורשע הנאשם בסחיטה בכוח שהביאה לידי מעשה וסחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה ככל שהדברים מתייחסים לאימו וכן בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות של אחיו הקטין.

ב"כ המאשימה הפניתה לעברו של הנאשם שצבר לחובתו במשך חמש שנים בלבד, ארבע הרשעות קודמות הכוללות עבירות של הפרת צוי הגנה, היזק לרכוש במזיד, סחר בסמים, החזקת סמים לצריכה עצמית, מעשה מגונה בפומבי, חבלה במזיד ברכב והיזק לרכוש במזיד, ותקיפה.

לחומרא, אני רואה לציין את העובדה שהנאשם ביצע את העבירות כלפי אימו ובמשך תקופה ממושכת של שנתיים.

מתקופת המעצר תנוכה התקופה בת 3 חודשים שנגזרו על הנאשם בתיק אחר ביום 16.2.12 (ת.פ. 14128-07-09) בבית משפט השלום בתל-אביב, באופן שלמעשה תקופת המעצר שתבוא במניין לצורך חישוב מאסרו, תעמוד על 7 חודשים.

...

דיון והכרעה עיינתי בכל החומר שהוגש בפניי ושקלתי את נסיבות האירוע וכן את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם.

לכן סבורני כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולסייע לנאשם להיקלט ולהשתלב בתכנית לגמילה מסמים במסגרת שירות בתי הסוהר, זאת ככל שישתף פעולה ויימצא מתאים.

סיכומו של דבר לאור מקבץ השיקולים שמניתי לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים שלהלן: מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים, בניכוי ימי מעצרו (שמניינם יחל ביום 25.8.11).