סחיטה ואיומיפ במטרה להוציא כספים

מספר ימים לאחר שהוצאו הכספים מקופת הגמ"ח לשם מימון העסקה, פנה נתבע 1 אל התובע בדרישה להשיב לו את הכספים אשר נגנבו על ידי נתבע 3 מקופת הגמ"ח אליה הייתה לו גישה בטענה כי הכספים שייכים לו והופקדו על ידו בקופת הגמ"ח. בתגובה, נתבע 1 הפנה את התובע אל נתבע 3 בדרישה להשבת הגניבה.

על כן לדידם בכריתת הסכם הפשרה שנחתם ללא ידיעתם נפלו פגמים רבים, כגון: מצגי שוא, מעשי סחיטה ואיומים, וטענות כזב, אשר בעטיים יש להורות על ביטול פסק הדין.

עוד הם טענו, כי התובע לא בחל בשום דרך במטרה לשכנע את הנתבעים להלוות לו כספים, ובין היתר, הציג להם טיוטאות הסכמים שונות כעדות לרצינות עסקיו (למשל טיוטת הסכם מייסדים, תדפיסי חשבון בנק המוכיחים כי לתובע סכומי כסף גדולים בחשבונות בחו"ל, וכן תעודות משלוח המוכיחים, כי התובע מבצע עיסקאות גדולות בסוכר).

...

ההליך חזר לבית הדין, נשמעו העדים, קיבלו 90% ונותרו 10% וגם על כך הוגש ערעור, והערעור נדון, כך שלא מדובר בפס"ד חלוט, עם עיכוב ביצוע הרשעה ואני לא מורשע.

המסקנה המתבקשת העולה מכל האמור לעיל היא, שהתובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם ולא הניחו תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענת המרמה.

על כן התביעה נדחית.

כן עולה שמו של טל ציקורל שהוא מבעלי חברת "ציקורל המרה בינלאומית בע"מ", שמו של שי עמר, ואנשים נוספים כלפיהם טען הנתבע כי הנם: "חבורת אנשים אשר רקמו קנוניה, שכל מטרתם היא הוצאת כספים מהמבקשים במירמה, וזאת באמצעות הצגת מצגי שוא ופעולות שתוכננו מראש הכוללות שקרים, מירמה, סחיטה ואיומים" (סע' 16 לתצהיר הנתבע בבקשת הרשות להגן).

...

מכל האמור לעיל עולה, כי הנתבעים קיבלו תמורה כנגד השיקים שנתנו לתובעת במסגרת עסקת הניכיון.

בשים לב לאמור לעיל לסילוק מלא וסופי של התביעה, הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 52,616 ₪ (סכום התביעה בפועל בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום), בניכוי סך של 41,000 ₪ שכבר שולמו על-פי פסק הדין מיום 21.12.2016.

כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪.

כנגד העורר, תושב חולון בן 37, הוגש ביום 17.4.2013 כתב אישום בו יוחסו לו ארבעה עשר אישומים הכוללים שלוש עשרה עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), חמש עבירות של הוצאת שיק ללא כסוי לפי סעיף 432(א) לחוק, עבירת סחיטה באיומים שהביאה לכדי דבר לפי סעיף 428 סיפא לחוק, עבירת זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר לפי אמצעו של סעיף 418 לחוק ועבירת שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק.

כל זאת, במטרה להוציא במירמה מקורבנות מזימתו סכומי כסף נכבדים ולהעבירם לכיסו, וכך נטל העורר במצטבר למעלה משני מיליון שקלים שלא כדין אל כיסו.

...

לאחר שבחנתי בזכוכית מגדלת את כתב הערר, מצאתי כי אין בו כמעט כל טענה לגבי חומר הראיות ועילת המעצר.

אשר על כן, אני דוחה את הערר.

הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה על הסף בהעדר עילת תביעה, העדר יריבות ובהיות התביעה קנטרנית, טרדנית וחמדנית שכל מטרתה, לטענתה, הינה הוצאת כספים ממנה.

הנתבעת טוענת בתביעתה הנגדית כי התובע בפעולותיו האמורות הפר חובה חקוקה, גרם למיטרד בפעולותיו, פעל בזדון, ברשלנות, בחוסר תום לב, וכל זאת במטרה לסחוט ממנה כספים.

...

הנני דוחה את טענת הנתבעת כי במכתבי התלונה בגין פעילות בית הקפה ששלח התובע לעריית תל-אביב, הציג עצמו התובע כמי שפועל בשם "קבוצת דיירים" או "שכנים", כאשר בפועל לא שוחח עם השכנים בעניין, ובכך יצר מצג שווא אשר פגע בשמה הטוב של הנתבעת בפני עיריית תל-אביב.

לענין זה דבריו של כב' השופט מ. חשין ברע"א 7112/93 צודלר בתיה ואח' נ. יוסף שרה ואח' פ"ד מח' (5) 550, 563 הדן אומנם בנושא הבית המשותף, אך ביטויו יפה לענייננו: "כי זאת נדע ונשמור: חיים-יחדיו-וכך בבית משותף-מחייבים מעצמם ויתור הדדי של כל המעורבים; בשיתוף חייב כל שותף לתרום מעצמאותו לטובת זולתו, כשם שזולתו יתרום לו. תרומות הדדיות אלו אינן מעשי-חסד, והרי השתוף אמור להשביח את חייהם-אף את רכושם-של החיים-יחדיו". לאור האמור מתקבלת התביעה באופן חלקי, באופן שהנתבעת 2 תקיים אחר התנאים ברשיון העסק ככתבם וכלשונם, ותשלם לתובעים סך של 15,000 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ומנגד מתקבלת באופן חלקי התביעה שכנגד והתובע 1, שהנו הנתבע שכנגד, ישלם לנתבעת 2, שהינה התובעת שכנגד, סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן תשלם הנתבעת 2 לתובע את אגרת בית המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

חושבני שלאור ניסיונות הסחיטה כלפיכם בענייני, ולאור המכתבים המאיימים כד[א]י כי תפנו בתלונה למשטרת ישראל מאחר והוכח כי תלונותיו על פי עוה"ד רבים, מטרתם הוצאת כספים מחב' הביטוח בה הם מבוטחים.

...

קל וחומר שזו היא המסקנה, מקום בו המכתב נוסף אל מכתבי התובע ההולכים ונערמים.

אני דוחה את התביעה בכל הקשור למכתב מיום 23.5.2005.

התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה, כמפורט לעיל.