לא אחת נפסק כי במקרים בהם מיוחסות לנאשם עבירות של סחיטה באיומים אין מקום לשחררו לחלופת מעצר, הן משום המסוכנות הגלומה בהן והן משום שבעבירות מסוג זה טבוע חשש לשיבוש הליכי משפט [ראו למשל: בש"פ 7759/08 מדינת ישראל נ' ולמר (לא פורסם, 23.9.2008) והאסמכתאות המופיעות שם].
...
בנסיבות אלה, נוכח משקלם המצטבר של השיקולים דלעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא ביחס לעורר 1.
בניגוד לטענתם, הרי שהמבחנים שנקבעו בעניין פרנקל אינם צריכים להתקיים באופן מצטבר על מנת שתקום עילת מעצר במקרה של עבירות רכוש:
"... עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור."
ההדגשות שלי – י.ד.
סבורני כי בנסיבות המקרה שלפניי, מתקיים יותר מאחד מהמבחנים האמורים, באופן המקים עילת מעצר כנגד העוררים 2 ו-3, כפי שפירט בית המשפט קמא בהחלטתו.
יתר על כן, סבורני כי נוכח העובדה שהתבקשו תסקירי מעצר בעניינם של העוררים 2 ו- 3 זה מכבר וכי תסקירים אלו צפויים להתקבל ביום 22.12.08 ובאותו המועד אף צפוי להתקיים דיון בעניינם, כאשר המשיבה אינה מתנגדת לבחינתה של חלופת מעצר בעניינם, מייתרת את הצורך לבחון את שחרורם ממעצר בתנאים מגבילים על ידי בית משפט זה.
לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה על כל חלקיו.
