לעותר מיוחסים אחד עשר אישומים בגין עבירות סחיטה באיומים וסחיטה בכוח, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים בצוותא, היזק בחומר נפיץ תוך סיכון חיי אדם, חבלה בכוונה מחמירה, פריצה לבניין שאינו מקום מגורים במטרה לגנוב, וכן עבירות מס והלבנת הון בהתאם לפקודת מס הכנסה ולחוק איסור הלבנת הון.
...
"
לאורם של דברים אלה עיינתי באסופת מידע המודיעיני (רלבנטיות בעיקר ידיעות 1686282, 16790971671830, 14-0147-998, 14-0247-703, דו"ח נספח א', 14-0223-588,
14-0220-610, 14-0206-501, 14-0175-468, 14-0130-836, 14-0104-970,
14-0073-960, 14-0082-919, 14-0073-690), ובאתי לכלל מסקנה כי על אף הקושי המובן בהחזקתו של העותר בהפרדה, נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה לביטחון בית הסוהר, לשלומם ובריאותם של אסירים אחרים ולמשמעת ואורח החיים התקין של בית הסוהר, וכל אלה מצדיקים את ההחלטה המנהלית שנתקבלה בדבר בידודו של העותר מאסירים אחרים כמו גם בידודו מן החוץ – דהיינו, שלילת ביקורים ומניעת טלפונים לכולי עלמא, ומכל מקום לא ניתן לומר כי נפל פגם בשיקול הדעת של המשיבה.
אשר לטענות ב"כ העותר בדבר פגיעה ביכולתו לנהל ההליך המשפטי, טענה זו הועלתה בעלמא ואינה ברורה לי מקום שהותרו לעותר שיחות טלפון ומפגשים עם עו"ד.
התלבטתי האם ניתן לאפשר לעותר להיפגש או לשוחח עם בנו בן ה-7, לנוכח חשש מהעברת מסרים, ובאתי לכלל מסקנה כי יש לאפשר לעותר מפגש מפוקח עם בנו, בלוויית סוהר צמוד, אשר יפסיק לאלתר את המפגש מקום שיתרשם כי העותר מנסה להעביר מסרים לאחרים באמצעות בנו.
בכפוף לאמור לעיל, העתירה נדחית.
