סחיטה בכוח, תקיפה וכליאת שווא על רקע גירושין

רקע והליכים קודמים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב הוגש כתב-אישום המייחס למשיב עבירות של הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות, תקיפת בן זוג, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, איומים וכליאת שוא, כל אלה עבירות לפי סעיפים 202 בנסיבות סעיף 203(ב)(1), 199(א)(2) בנסיבות סעיף 199(ב), 379 בנסיבות 382(ב)(1), 472, 428, 192 ו- 377 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, וכן עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק לפי סעיף 30 לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982.

ביום 9.8.06 קיבל בית המשפט המחוזי (השופטת י' אמסטרדם) את הבקשה, תוך שנקבע כי מעשי האלימות הנשנים והתנהגותו האובססיבית של המשיב כלפי המתלוננת, על אף החלטתו להתגרש ממנה, מובילים למסקנה כי חלופת מעצר אינה מתאימה במקרה דנן והסכון הקיים מהמשיב כלפי המתלוננת מחייב את החזקתו במעצר עד תום ההליכים.

שיקולים אלה תומכים באי היעתרות לבקשה להארכת המעצר, נוכח הזמן הרב שחלף, ובהיעדר מועד ברור לסיומו של המשפט – זאת בהיתחשב בהיקפו של ההליך הנידון, ועל רקע העבירות המיוחסות למשיב (השוו: בש"פ 47/01 מדינת ישראל נ' עיאדה (לא פורסם, 24.1.01); בש"פ 6794/07 מדינת ישראל נ' ריאן (לא פורסם, 19.8.07)).

...

לאחר שנערך דיון בבקשה, ולאחר שהומצאה לי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.8.07 (החלטת השופט ע' מודריק), החלטתי לקבל את הבקשה.

עם זאת, בשים לב לחלוף הזמן, להתרחשויות עד כה, וללוח הזמנים המיועד לסיום המשפט, לא ראיתי להיעתר לבקשה במלואה.

הבקשה מתקבלת אפוא, בחלקה.

ואולם, בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער פה אחד בתקיפת בן זוג – עבירה לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, בסחיטה בכוח – עבירה לפי סעיף 427 לחוק העונשין, באיומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, בכליאת שוא – עבירה לפי סעיף 377 לחוק העונשין והטרדה באמצעות מתקן בזק – עבירה לפי סעיף 30 לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

אשר על כן השית בית המשפט המחוזי על המערער עונש מאסר של חמש שנים, מתוכן 40 חודשי מאסר בפועל בנכוי ימי מעצרו והיתרה על תנאי כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור במשך שלוש שנים מיום שיחרורו ממאסר עבירת אלימות, איומים, סחיטה בכוח או כליאת שוא.

בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של המערער, לפיה כל סיפור האלימות, האיומים והשליטה במתלוננת הנו בגדר עלילה שהתגבשה על רקע תגובתה הקיצונית של המתלוננת לדרישתו של המערער להתגרש ממנה.

...

בנוסף לכך מצא בית המשפט חיזוק אף בהיעדרותה של המתלוננת מהעבודה במספר הזדמנויות ללא הודעה מוקדמת, דבר שעל פי עדות הממונות עליה בעבודה לא היה אופייני להתנהלותה וחריצותה בתקופה הקודמת לאירועי האלימות, מה גם שקיימת התאמה בין המועדים בהם נעדרה המתלוננת ללא הודעה מוקדמת מעבודתה לבין המועדים בהם טענה כי המתלונן כלא אותה בביתם.

ואולם, אין בידי לקבל טענה זו שכן בית משפט זה הדגיש לא אחת כי אין לראות עדות בהכרח ותמיד כחטיבה שלמה אחת אשר יש לקבלה באופן גורף או לדחותה באופן כולל.

למותר לציין כי לא ניתן להיעתר לבקשת המערער להפחתת הפיצוי שנגזר עליו לשלם למתלוננת, בין היתר, משום שהמתלוננת לא צורפה על ידו כצד לערעור.

בשנת 2015 התגרשו בני הזוג, והמתלונן התגרש אף הוא מאישתו.

בתמורה לפעולות אלה, העביר ויגדרוביץ לידי המערער סכום של 3,500 ש"ח, מתוכם העביר המערער לידי אביכזר 1,500 ש"ח. על רקע התקיפות שבוצעו כלפיו, החליט המתלונן לעזוב את הארץ.

ויגדרוביץ הורשע בחודש פברואר 2018 במסגרת הסדר טיעון בעבירה של סחיטה בכוח, שלוש עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה של חבלה במזיד, עבירה של קשר לפשע, כליאת שוא, שימוש במסמך מזויף והפרת הוראה חוקית ועל פי הסדר הטיעון נגזרו עליו ארבע שנים מאסר בפועל, מאסר על תנאי בן שמונה חודשים לתקופה של שלוש שנים ופצוי בסך 400,000 ש"ח שישולם למתלונן ולח"ב. עניינו של אביכזר היתנהל בנפרד (ת"פ (שלום י-ם) 13732-04-16), והוא הורשע, במסגרת הסדר טיעון בשנת 2016, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, ונדון למאסר בפועל לתקופה של ששה חודשים ויום, ששה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים ופצוי למתלונן בסך 4,000 ש"ח. אשר לקריספין, עניינו נדון בפני בית המשפט המחוזי בירושלים ולאחר ניהול הוכחות הוחלט לזכותו מעבירה של סחיטה בכוח ולהרשיעו בעבירה של סחיטה באיומים (ת"פ (מחוזי י-ם) 14123-04-16) שבגינה נגזרו עליו תשעה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, ששה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים וכן הוטל עליו צו פקוח של שירות המבחן למשך 12 חודשים.

לשיטתה, קיים הבדל בין מידת החומרה שיש ליחס למעשיו של המערער לעומת מעשיו של קריספין, אשר זוכה מעבירת הסחיטה בכוח והורשע בעבירה אחת של סחיטה באיומים בגין מעורבותו בארוע בשוויץ.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

עם זאת, כפי שציין בית המשפט קמא, המערער ביצע את העבירות על פני תקופה שנמשכה מספר חודשים והוא יכול היה לחדול ממעשיו, אך לא עשה כן. אני סבורה כי באיזון הכולל שערך בית המשפט קמא בין השיקולים לחומרה ולקולה, לא נפלה שגגה ואין מקום להתערב על כן בעונש שנגזר.

מאמצי השיקום של המערער, שעליהם יש לברך, אין בהם כדי לשנות ממסקנה זו. סיכומו של דבר – עונשו של המערער הולם את חומרת המעשים ואת נסיבות ביצועם וכן את יתר הנסיבות הרלוונטיות לעניין.

המשיב הואשם בעבירות של סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, תקיפה, סרסרות לשם מעשה זנות, שדול למעשה זנות, החזקת מקום לשם זנות, עיכוב דרכון, כליאת שוא, שלילת כושר היתנגדות לשם ביצוע עבירה, גניבה, שהייה בלתי חוקית, עריכת נישואין וגירושין אסורים, יצוא, יבוא מסחר והספקה של סמים והחזקה ושימוש בסמים מסוכנים.

על רקע דברים אלה, אין לתת בשלב זה משקל רב לחזרתן של המתלוננות מעדותן, במובן זה שלצורך שקילת מעצר עד תום ההליכים - התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת כנגד המשיב, כמו גם עילת המעצר, בעינן עומדות.

...

נוהגו של המשיב, האלימות הרבה המיוחסת לו, הנגישות שלו לאנשים העוסקים בעסקים כדוגמת עסקו, כמו גם נגישותו לסמים מסוכנים, מקימים חשש ממשי כי ימשיך ויעבור עבירות בהיותו משוחרר בערובה ונראה כי חלופת המעצר אינה יכולה להבטיח מפני חשש זה. אף על פי כן, שקלתי אם אין זה ראוי ליטול את הסיכון בהתחשב בעובדה כי החלטתה של השופטת קמא לא עוכבה וכי המשיב משוחרר מזה כשבוע [לעניין החזרת נאשם למעצר ראו החלטתי בבש"פ 2285/97 בן דוד יואלה נ' מדינת ישראל], ובנסיבות כאלה, בדרך כלל, נטיית בית המשפט היא שלא לשוב ולעצור נאשם ששוחרר.

למרות זאת לאחר שקילת כל עובדות המקרה ונסיבותיו הגעתי לכלל מסקנה כי השיקול המכריע בעניינו של המשיב הוא הצורך לאפשר את המשך שמיעת ההוכחות מבלי שהמשיב ישבש הליכים או יסכן את שלומה של העדה העיקרית של התביעה.

אשר על כן, החלטתי לקבל את הערר ולהורות כי הנאשם ייעצר עד תום ההליכים.

במהלך התקופה שעד מעצרו 29.1.03, תקף הנאשם את ע. באגרופיו, על רקע דרישותיו הכספיות ממנה.

על פי אלה האשימה התביעה את הנאשם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין תשל"ז-1977, סחיטה בכח שהביאה לעשיית מעשה, לפי סעיף 427 סיפא לחוק, סחיטה באיומים שהביאה לעשיית המעשה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 245(ב) לחוק, כליאת שווא, לפי סעיף 377 וגניבה לפי סעיף 384 לחוק.

בסיכומיה, לאחר שמיעת ההוכחות במשפט, הודיעה התובעת, כי לא הוכיחה את הקשור להשתלטות המכוונת על העסק ועל כן ביקשה לזכות את הנאשם מעבירת הסחיטה בכוח ולהרשיעו במקומה בעבירות של איומים ותקיפה, כלפי דוד, בעלה של ע. עוד ביקשה להרשיעו בתקיפתו של חיים, חברה של ע. במהלך שנת 2002, לאחר שזו הוכחה במשפט.

באותו יום (יום הבחירות) בערב יצאה ע. מדירתו, והגיעה למשרד עורכת הדין שלה, שטיפלה בענין גירושיה.

...

הבהרתי, כי אני סבור ש-ע. נוטה להשליך, בענין העסק, אחריות רבה מדי על הנאשם ועל כן, לא קבלתי את עדותה בענין מכירת העסק, לפיה פעלה אז מתוך איומים ופחד מן הנאשם.

לפיכך אני סבור, כי לא הוכח ש-ע. והנאשם היו בגדר של בני זוג, כמשמעותם של אלה בסע' 382(ג) לחוק.

סיכום על פי האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירות הבאות: תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977-בשל תקיפת ע., בשני ימים נפרדים, וגרימת החבלות הקשות בגופה.