סחיטה בכוח לביצוע יחסי מין

בהמשך, כך נטען, נותר העורר לתצפת בכניסה לחורשה, ואילו הקושרים האחרים תקפו את המתלונן, צילמו אותו כאשר הוא מודה שהגיע למקום על מנת לקיים יחסי מין עם זה שתיאם עמו את המפגש ואיימו כי יפעלו להפצת הסירטון אם יתלונן במישטרה.

בגין המעשים המתוארים בכתב האישום יוחסו לעורר עבירות של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335 לחוק, סחיטה בכח לפי סעיף 427(א) לחוק, חטיפה לפי סעיף 369 לחוק, הדחה בחקירה לפי סעיף 425(ב) לחוק, וכן נהיגה ללא רישיון לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 ונהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

העורר מוסיף כי בנגוד לאמור בתסקיר המשלים, אין מדובר במקרה דנן בסכסוך בין "חמולות" שבו מקובל לבצע סולחה.

בהחלטה זו נקבע כי יש טעם בטענת בא-כוחו של העורר כי מקום החלופה המוצע בכסייפה עשוי לאיין בצורה אופטימאלית את מסוכנותו של העורר, בשים לב לכך שמעורבותו של העורר בארוע קשורה ליחסיו עם חבורה שהכיר בזמן שעזב את בית הוריו והתגורר בערד, וכן לעברו החיובי ולמידת מעורבותו בארוע עצמו.

...

מנגד, בא-כוחו של העורר הבהיר כי התברר שקיימים קשיים מעשיים באיתורה של חלופה כזו, בשל אי-יכולתם של הקרובים המתגוררים בטייבה לפקח על העורר מחמת מחויבות לעבודה, וכן אי-יכולתם של הקרובים המתגוררים בדרום ללוות את העורר לטייבה לשם פיקוח עליו שם. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ולא בלי התלבטות, החלטתי לקבל את הערר.

אכן, שירות המבחן נמנע בסופו של דבר מלהמליץ על שחרורו של העורר לחלופה במיקום זה. אולם, בנסיבות העניין, אני סבורה שיש לשים לב למספר נתונים משמעותיים: ראשית, חלקו הנגרר של העורר באירועים.

סוף דבר: הערר מתקבל, במובן זה שאני מורה כי המשך מעצרו של העורר ייעשה במתכונת של פיקוח אלקטרוני בבית הוריו בכסייפה, לצד פיקוח אנושי של המפקחים שנבחנו במסגרת התסקיר המשלים וכן בכפוף להפקדת ערבות כספית.

על אלה יוחסו למשיבים 5,6 העבירות הבאות: קשירת קשר לבצוע פשע ( סחיטה בכח וחטיפה) עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 ( להלן: "החוק").

המשיב קשר קשר עם שניים אחרים לשדוד אזרחים ישראלים המקיימים יחסי מין עם נשים במיתחם הבורסה ברמת גן. בעת שהמתלוננת קיימה יחסי מין עם לקוח במכוניתו, המשיב ואחר תקפו אותה ואת הלקוח בבעיטות, לאחר מכן בעט המשיב בראשה ומשלא חדלה מבכייה הטיח את ראשה בפח אשפה.

...

אינני מקבל את טענת בא כוחו כי העבירה האחרונה בה הורשע בחודש דצמבר 2018 הינה שונה במהותה.

סוף דבר במכלול השיקולים, נוכח רצף העשייה העבריינית לרבות בתחום תעשיית הזנות והתסקיר השלילי אני מורה על מעצר משיב 5 עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בעיניין מצרי לעיל, בחן בית המשפט העליון את השאלה האם די בפחד שהטיל הנאשם על מתלוננת, באלימות ובאיומים שנקט כלפי קודם לכן, כדי להכריעה ליחסי מין, כדי להפוך את נטילת הכסף מארנקה, לאחר ביצוע יחסי המין, מגניבה לשוד.

כך גם בספרו של י' קדמי, הדין בפלילים חוק העונשין (חלק שני, 2005) בעמ' 753 מובהר כי האיום בעבירת השוד, יכול שיהיה אף משתמע, ומבחנו הוא אובייקטיבי, כדלקמן: "איום בהקשר זה, יכול שיהא איום מילולי – מפורש או משתמע – ויכול שיהא זה איום בהתנהגות; ובילבד שיהא זה איום שאובייקטיבית יש בכוחו להטיל פחד בלב האדם הממוצע, במידה המאלצת אותו "להפרד" מרכושו בנגוד לרצונו".

במאמר מוסגר יצוין כי גם בנוגע לעבירות נוספות, כגון סחיטה באיומים, נקבע בפסיקה כי איום אינו חייב להיות איום מפורש ובמפגיע, אלא יכול שיהא משתמע, מרומז או עקיף (ראו למשל, בש"פ 5953/10 אלפרון נ' מדינת ישראל [9.6.10]).

...

בסיכומו של דבר, לא שוכנעתי כי המאשימה פעלה משיקולים שאינם עניינים או כי יש במעשיה פגיעה בשוויון בין נאשמים במקרים דומים.

פגם או פסול בכתב האישום לאור המסקנות המתוארות לעיל, שלפיהן עובדות כתב האישום מגלמות עבירה של שוד, ושלא עומדת לזכותו של הנאשם טענת הגנה מן הצדק, הרי שמתבקשת אף המסקנה שלא נפל פגם או פסול בכתב האישום.

סוף דבר אשר על-כן, אני דוחה את טענותיו המקדמיות של הנאשם.

לפיכך, בהנתן העובדה שהרכב היה בחזקת הנאשם ואישתו בעת ביצוע העבירות והוא בבעלותם הממשית, ולאור מודעות אשת הנאשם לבצוע העבירות, כמו גם העובדה שהרכב שימש לביצוען, עתרה המאשימה לחילוטו של הרכב הנ"ל. טיעוני ההגנה לעונש בפתח טיעוניו לעונש בפניי, הפנה ב"כ הנאשם לתיקון המהותי שנערך בכתב האישום המתוקן ביחס לכתב האישום המקורי, במסגרתו הושמטה עבירת החטיפה ונותרו עבירות הסחיטה באיומים והסחיטה בכוח, בצד עבירה של איומים.

· בע"פ 3304/12 פלוני נ' מ"י (פורסם בנבו, 11.3.13)- עסקינן במערער שהורשע בסחיטת אשה עמה ניהל רומן, תוך איום כי יפרסם את קיום יחסי המין ביניהם, שצולמו על ידו.

...

לפיכך, ובתיתי את הדעת לנחיצות הרכב עבור אשת הנאשם, על שמה רשום הרכב, כנטען ע"י הסנגור, החלטתי שלא להורות על חילוט הרכב לטובת אוצר המדינה.

סיכומו של דבר, אני דנה את הנאשם, כדלקמן: למאסר בפועל לתקופה של 24 חודש, בניכוי ימי מעצרו (מיום 10.3.15).

הנני מורה לנאשם לפצות את המתלונן פיצוי בסכום של 10,000 ₪, אשר יופקד על ידי הנאשם עבור המתלונן בקופת בית המשפט, תוך 90 יום מהיום.

בזיקה לאמור לעיל, אדרש למדגם של הפסיקה הנוהגת, תוך שאציין כי בעבירה של סחיטה באיומים ניתן למצוא מינעד של עונשים אשר מושפעים מנסיבותיו של המקרה הקונקרטי, ומפרמטרים שונים ובכללם, המניע לבצוע העבירה, שאלת קיומו של תיכנון מוקדם, מידת התעוזה והתחכום בבצוע, משך ביצוע העבירה, שאלת ביצוען של עבירות נילוות, אופי האיומים ועוצמתם, גובה התמורה הנסחטת והביצוע בצוותא.

בע"פ 3541/19 פלוני נ' מדינת ישראל (07/11/19) – נדחה עירעורו של נאשם אשר הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של סחיטה באיומים וסחיטה בכח.

הנאשם ביחד עם נאשמת נוספת התחזו לבני זוג ושידלו בעל צימר בו שהו, לקיים עם הנאשמת יחסי מין ולאחר מכן סחטו ממנו כספים באיומים.

...

לעניין זה מצאתי להפנות לתסקיר שירות המבחן מיום 07.12.23: "לא התרשמנו כי מדובר באדם אשר התנהגותו מאופיינת בדפוסים אלימים והתנהלותו באירוע העבירה הושפעה להערכתנו בין היתר מהלחץ החברתי והדינמיקה עם השותפים. בנוסף, אנו סבורים שההליך הפלילי המתמשך וכמו כן השתתפותו בקבוצת עצורי בית בשירותנו והשיחות הפרטניות שערכנו, כל אלה אפשרו בחינה עצמית מעמיקה של אוראל במסגרתה התחבר למניעים אשר הובילו לביצוע העבירה, למחירים שהנפגע שילם וכן הוא עצמו ומשפחתו, וכל אלו מהווים להערכתנו גורמים מצמצמי סיכון לחזרה לביצוע עבירות בעתיד" (ההדגשה לא במקור- א.ג).

זאת ועוד ומבלי להקל ראש בהליך הטיפולי שעבר עד כה, סבורני כי בעניינו של נאשם 3 לא הוצגו ראיות המלמדות כי נכון לעת הזו קיים "סיכוי של ממש לשיקום", ולעניין זה מצאתי להפנות לתסקיר שירות המבחן מיום 04.09.23: "אנו מתרשמים כי המשך שילובו בטיפול במסגרת שירותנו לצד רכישת כלים ומיומנויות לניהול אורח חיים יצרני ומקדם ייתכן ויהיה בו כדי לתת למענה לסיכון הקיים מהמשך התנהגות עוברת חוק אלימה ופוגענית". (הדגשה לא במקור א.ג).

לנוכח כל האמור לעיל, ולאחר ששמעתי טיעוני באי כוח הצדדים, ובאיזון השיקולים השונים, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: לנאשם 1: 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מאחורי סורג ובריח.