עוד מיוחס בכתב האישום, כי המשיב גיבש החלטה להמית את המנוחה, בין היתר על רקע חשדו כי היא מנהלת קשרים עם גברים וסברתו כי היא מונעת ממנו מפגשים עם ילדיו ונכדיו.
התשתית הראייתית הלכאורית לביסוס אחריותו של המשיב לרצח המנוחה מבוססת על מספר ראיות נסיבתיות, ובהן: ראיות ביחס לטיב מערכת היחסים בין המשיב והמנוחה, לרבות גרסאות עדים וראיות אובייקטיביות נוספות, המלמדות כי המשיב עקב אחר המנוחה, איים עליה והטרידה בתקופה שקדמה לארוע; ראיות באשר לארוע בדירה, הכוללות חוות דעת ראשונית של המכון לרפואה משפטית ותעוד שערך מז"פ, לצד תאור ההתרחשות כפי שעולה מגירסאות הבן – שהיה עד לחלק האחרון של הארוע – והשכנים – ששמעו צעקות מדירת המנוחה; וכן גרסאות עדים ששהו במקום לאחר הארוע, הנוגעות להתנהלות המשיב.
היא הוסיפה גם כי המשיב נהג לסחוט מינית את המנוחה, ולאיים עליה, ואף צילם אותם מקיימים יחסי מין ואיים להפיץ את התעוד.
לטענתו, הוא היתחבר למצלמות הבניין משום שחשד שבנו "מוציא שקיות קאנביס מהשיחים" והמנוחה "מוציאה מהאוטו". הוא הוסיף כי איכפת לו אם המנוחה גנבה מעבודתה, והבן הגדול מסר לו כי ראה בטלפון של המנוחה שהיא "בקבוצות של סקס ומפגשים". המשיב הכחיש כי האשים את אחד השכנים בקיום יחסי מין עם המנוחה, ובאותה נשימה שב והזכיר את "מונית הסקס", ואישר כי פנה לשכן נוסף (הודעת המשיב הראשונה מיום 12.5.23; הודעת המשיב מיום 15.5.23; דו"ח ביצוע עימות מיום 24.5.23, בעמ' 4; הודעת המשיב מיום 1.6.23, בעמ' 5 – 21; הודעת המשיב מיום 4.6.23).
...
השאלה היא אם די בראיות הנסיבתיות הלכאוריות, במקרה הנדון, כדי להוביל למסקנה הגיונית אחת, ולפיה המשיב רצח לכאורה את המנוחה? לצורך מתן מענה לשאלה, יתוארו להלן הקבוצות השונות של הראיות הלכאוריות והמסקנות הנובעת מהן.
אין זאת אלא, שבשלב לכאורי זה, המסקנה כי המשיב החליט להמית את המנוחה והתכוון להמיתה, היא המסקנה ההגיונית היחידה, העולה מתוך הראיות הלכאוריות.
לאור כל האמור, מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.
