סוף מעשה מאיר הדר בתחילת מחשבה בין שימוש במידע פנים לזיכוי

זאת, מאחר שהוא מבקש להסתיר דברים שאינם קשורים לנושא המשפט, לעיתים מתוך חשדנות בסיסית ומתוך מגמה של "לחסוך במידע". יש והעד סר פנים וזעף, בשל החקירה המכבידה עליו או מכעיסה אותו מאחר שמפקפקים ביושרו.

לא אכחד כי התלבטתי אם אין לדחות את גרסת התביעה, נוכח אי שתוף הפעולה של התובע ואביו בחקירתם תחת אזהרה ביה"ב. ככלל, מי שעותר לקבלת פיצוי מהמבטח, חייב לשתף עמו פעולה, וההנחה היא, שאם אין מה להסתיר אין צורך להדרש לזכות השתיקה.

בע"א 761/79 חנוך פינקל ואח' נ. הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48, 55 (1980) מתייחס בית המשפט לטעם העומד מאחורי הוראה זו: "טעמה של הוראת סעיף 54 היא למנוע ולסכל תביעה מבויימת שיקשה על נתבע לסתרה או להזימה". באותו מקרה היו בפני בית המשפט שתי עדויות, של הבעל ושל אישתו, אך בית המשפט ראה עדויות אלו כעדות אחת וכלשונו של השופט ח' כהן :" ...לא משום שהאיש ואישתו היו לבשר אחד, כי אם משום שסיפורם סיפור אחד הוא המשותף לשניהם והמתואר ביניהם (בדרך הטבע, לא בדרך הקנוניה)". אני נכון לקבל הטענה כי יש לראות את עדותם של התובע, אביו ואחיו כעדות יחידה של בעל דין, אך איני סבור כי יש לראות העדויות כחסרות כל סיוע חצוני.

בשעה 13:30 – 13:00 דווח למישטרה על הארוע ובדו"ח נכתב כי "הולך רגל נפגע מגלגל אחורי ימני של טנדר שהחל לנסוע והולך הרגל נפגע כשקפץ על ארגז הרכב". בשעה 14:15 הגיע הבוחן המשטרתי לזירה וצילם את הטנדר ליד החנות, כאשר ניתן להבחין בכתמי דם ליד הטנדר.

ודוק: לא נעלם מעיני כי כאשר הגרסה בחדר המיון או הדיווח למישטרה נימסר על ידי בעל הדין או קרובי משפחתו, הסיוע אינו בדרגה גבוהה במיוחד, ויכול הטוען לטעון כי המדובר ב"סיוע עצמי" בבחינת "הבור מתמלא מחוליתו". אלא, וכפי שצוטט לעיל, קשה להלום שתוך כדי ארוע כה טראומטי כתאונה קשה, כבר מתארגנים בני המשפחה וטווים תוך זמן קצר סיפור מעשה, מביימים ראיות, מזיזים רכבים ממקומם ומזעיקים את המישטרה.

בסיס השכר לצורך חישוב הפסד ההישתכרות בהילכת רים אבו חנא נאמר כי "מקום בו קיימים די נתונים לגבי הנפגע, המאפשרים חישוב אקטוארי-אינדיבידואלי, ייטה בית המשפט להעדיף חישוב כזה על-פני התבססות על חזקת השכר הממוצע במשק." וראה, בדומה, ע"א 5148/00 קוגלמס נ' לוי (ניתן ביום 20.2.2008): "אך מובן הוא כי בנסיבות המתאימות, כאשר נמצא לבית-המשפט כי הוכחו נתוני פוטנציאל הישתכרות שונים, ניתן לחרוג מ'הנחת העבודה' של שימוש בבסיס השכר הממוצע במשק, בין מעלה ובין מטה". התובע למד בבית ספר "מחנה נתן" במגמת מכונאות.

סופו של דבר, שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הסך של 1,118,000 ש"ח (מיליון מאה ושמונה עשר אלף) בצרוף שכ"ט עו"ד בסך של 13% בתוספת מ.ע.מ. מתוך הסכום הכולל יופקד בידי הנתבעת הסך של 410,000 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד ומע"מ כאמור בסעיף 27 לעיל.

...

על רקע האמור לעיל, נבחן להלן את ראשי הנזק השונים.

נוכח האפשרות כי התובע יהא זכאי לקבל בעתיד קצבאות אלו, אני מורה כי מסכום הפיצוי הנ"ל יוקפא סכום כולל של 410,000 ₪ וזאת עד ליום 17.7.2012, מועד תום תקופת ההתיישנות של תביעת המל"ל או עד שתידחה/תתקבל תביעתו של התובע על פי החלטה חלוטה של המל"ל, לפי המוקדם ביניהם.

סופו של דבר, שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הסך של 1,118,000 ש"ח (מיליון מאה ושמונה עשר אלף) בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 13% בתוספת מ.ע.מ. מתוך הסכום הכולל יופקד בידי הנתבעת הסך של 410,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ כאמור בסעיף 27 לעיל.

בבית המשפט העליון רע"א 7288/12 - א' לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקש: שמואל רוזן נ ג ד המשיבים: 1. צחי אברמוביץ 2. ד"ר ירון רבינוביץ 3. רוני משכית 4. מאיר ממרייב בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה גריל, והשופטים קיסרי וטאובר) מיום 3.9.12 בע"א 39299-10-11 בשם המבקש: עו"ד טלי רונן ][]החלטה

המשיב הגיש נגד המייסדים תביעה בבית משפט השלום בחיפה, בגין מעשי הונאה וגזל, וכן הפרת התחייבויותיהם כלפיו על-פי הסכם העסקתו.

בית המשפט המחוזי נחלק: דעת המיעוט (השופט קיסרי) סברה, כי שגה בית משפט השלום בבנותו הכרעתו על הפרת התחייבות חוזית בעוד התביעה הוגשה בעילות נזיקיות, ותוך שינוי חזית.

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובמצורפותיה, אין בידי להעתר לה. כלל ידוע הוא, כי רשות ערעור בגילגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית, החורגת מעניינם הישיר של בעלי הדין (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123; רע"א 6418/93 בנק לאומי נ' כונס נכסים ומנהל של החברות, פ"ד מט(2) 685, 689; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009)).

ואולם, כך נעשה במקרים חריגים ונדירים (רע"א 4827/12 חיות נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 30.8.12), בפיסקה 9; ראו לוין שם, ועל פניו אין מקרה זה בא בגדריהם.

אך במה דברים אמורים? השופט אשר מצטט שם את הנשיא זמורה בע"א 33/49 נוריאל אליקים נ' אליעזרוב פ"ד ג', 193, 195 כלהלן: "אם העובדה לא נטענה כלל על-ידי התובע, ולא שימשה מעולם עילה לתביעתו, אין בית-המשפט... רשאי לגלותה, ביזמת עצמו. מתוך חומר הדין. ואין הוא יכול לסמוך עליה את פסק-הדין הניתן על-ידו, שאם לא תאמר כן - יצא הנתבע מקופח בסדרי ההגנה שלו, שכן אין לצפות ממנו כי יחזה מראש, או יכחיש מראש, את העובדות העתידות להתגלות במהלך הדיון ונימצא הוא מפסיד, כמודה שלא מדעת (הדגשה במקור - א"ר), על סמך עובדות שלא היתה לו כלל אפשרות או שהות להכחישן" ומסכם השופט אשר בפרשת בן חיים (עמ' 573): "שזכאי תובע לסעד המבוקש על-ידו אם העובדות שבכתב התביעה מגלות עילה משפטית המוכרת על-ידי הדין - ואין נפקא מינה מהי אותה עילה משפטית, ואיזו היא, או אם אותה עילה נטענה במלים מפורשות על-ידי התובע אם לאו. לשון אחרת: אם התובע מבקש סעד פלוני על סמך נימוק משפטי מסויים ובית-המשפט מוצא את תביעתו צודקת, לאור אותן העובדות הכלולות בכתב התביעה, אך מנימוק משפטי אחר רשאי הוא לקבל את התביעה, ואין זה בבחינת פסיקה על יסוד עילה אחרת. כפי שכבר נאמר לעיל יש להבחין היטב בין המשמעויות והשימושים השונים הנעשים במושג 'עילה' ובמיוחד יש להבחין בין המושג 'עילה' המציין מערכת עובדות המזכה בסעד משפטי (תקנה 5)7)), לבין המושג עילה במשמעות של זכות, או סעד (תקנה 228; סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958). ובעוד שאסור לבית-המשפט לפסוק על סמך עילה שונה במשמעות הראשונה של המלה, הרי רשאי הוא לפסוק על סמך עילה שונה במשמעות השנייה - אם מערכת העובדות שבכתב התביעה מגלה זאת". בנדון דידן אין המבקש מתרעם בבקשתו על עובדות חדשות שנטענו על-ידי המשיב, כי אם על טענות בגין עילות חדשות, שהושמו לשיטתו בפיו על-ידי בית משפט השלום, על סמך אותן עובדות להן טען, קרי, עילות חוזיות תחת נזיקיות.

בסופו של דבר, מקום שלפני בית המשפט מערכת עובדתית המגבשת זכות לצד אחד וחובה למישנהו, וככל שעובדות אלה נטענו מתחילה, נימוקיו המשפטיים יכולים להיות שונים מאלה שהועלו בתביעה, ובילבד שהתמונה נובעת מן הראיות שהיתה לצדדים ההזדמנות להדרש אליהן.

...

]א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה גריל, והשופטים קיסרי וטאובר) מיום 3.9.12 בתיק ע"א 39299-10-11, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת חן-ברק) מיום 8.9.11, בתיק ת"א 8225-11-08.

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובמצורפותיה, אין בידי להיעתר לה. כלל ידוע הוא, כי רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית, החורגת מעניינם הישיר של בעלי הדין (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123; רע"א 6418/93 בנק לאומי נ' כונס נכסים ומנהל של החברות, פ"ד מט(2) 685, 689; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009)).

בסופו של דבר, מקום שלפני בית המשפט מערכת עובדתית המגבשת זכות לצד אחד וחובה למשנהו, וככל שעובדות אלה נטענו מתחילה, נימוקיו המשפטיים יכולים להיות שונים מאלה שהועלו בתביעה, ובלבד שהתמונה נובעת מן הראיות שהיתה לצדדים ההזדמנות להידרש אליהן.

אינני מוצא איפוא להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור.