דיון והכרעה
סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מסמיך את בית הדין לידון בעירעור על החלטה של הועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד, ועל-פי הפסיקה נידרש בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).
אשר לטענות המערערת לגבי קביעת הועדה ש"אין מיסמך רפואי לא בתיק ולא הוצג ע"י באת כוחה לגבי הסכרת", מנוסח ההחלטה עולה בבירור שהועדה הייתה מודעת היטב לנכות שנקבעה למערערת בגין מחלת הסוכרת והיא אינה מפקפקת בה. על כן מובן שהערת הועדה מתייחסת להעדר תעוד רפואי ביחס לפגיעה תפקודית ממנה סובלת המערערת בשל מחלת הסוכרת.
...
לאחר ששקלה את כל אלו, הגיעה הוועדה לכלל מסקנה לפיה מכלול הליקויים הרפואיים, שילובם, חומרתם והשפעתם המצטברת, כמו גם הריאיון שנערך למערערת, מובילים כולם למסקנה שהמערערת מסוגלת לבצע את מרבית עבודות הבית, למעט הקשות ביותר.
טענה זו אין בידי לקבל מכיוון שמדובר בטיעון היורד לשורש שיקול הדעת הרפואי- מקצועי של הוועדה לגבי המסקנות שהיא אמורה להגיע אליהן על יסוד העולה מהתיעוד הרפואי שהוצג לה, ושאין מחלוקת שהייתה מודעת אליו, שכן ציינה בהחלטתה שהמערערת נוטלת אינסולין 4 פעמים ביום ואת שיעור הנכות שנקבע למערערת בגין סכרת לא מאוזנת.
סוף דבר:
נוכח כלל המפורט לעיל לא מצאתי כי נפלה במקרה זה טעות משפטית המחייבת התערבות של בית הדין ובהתאם - דין הערעור להידחות.