סוכרת כתוצאה מבדיקת פוליגרף

עוד הדגיש המוסד כי המערער בעדותו מסר כי חשד בקשר בין מחלת הסוכרת ותוצאות בדיקת הפוליגרף כעבור כחודשיים ובכל זאת לא אמר דבר לרופאיו אלא בחלוף תשעה חודשים.

...

נוכח הצטברות טעמים זו קבע בית הדין כי לא הונחה תשתית אובייקטיבית לדחק נפשי סובייקטיבי, ובמסקנה זו לא מצאנו מקום להתערב.

מסקנה זו מבוססת על הרישא של המשפט "על פני הדברים ניתן להניח..." ובעיקר על המשפט שבא בעקבותיו לפיו "אלא שאין בכך די, ונדרש כי התובע יוכיח כי מבחינתו 'ההתרגשות' ולו באופן סובייקטיבי, עלתה כדי אירוע חריג של דחק נפשי". מעבר לכך, התרגשות, כעס, שמחה, חשש, תקווה ורגשות נוספים- הינן חלק ממנעד תגובות אנושיות טבעיות, ביניהן קיימות תחלופה אנושית באופן יומיומי ותוך כדי היממה.

סוף דבר - החלטנו לדחות את הערעור, ובנסיבות הענין אין צו להוצאות.

במהלך הפגישה נחשף התובע לראשונה לדבריו לתוכן המכתבים האנונימיים, ובעטיים נידרש לעבור בדיקת פוליגראף לבירור ההאשמות כנגדו.

המומחה השיב לאור הנתונים האמורים, כי מחלת הסוכרת אובחנה אצל התובע בחודש מאי 2000, אך מכיוון שלא ידועות לו תוצאות בדיקת גלוקוזה בשנים 1994 עד אפריל 2000, אינו יכול לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין ארוע הדחק לבין הסוכרת.

...

בנסיבות דנן, לאחר ששני מומחים שמונו על ידי בית הדין, ולו מחמת הספק ועל מנת ליתן לתובע יומו באופן מלא, לא מצאו בסיס לקביעת קיומו של קשר סיבתי בין האירוע המיוחד בעבודה לבין מחלת הסוכרת, בדרך של גרימה או החמרה, אנו סבורים כי דין התביעה להידחות.

במקרה הנדון, מקריאת חוות הדעת, של שני המומחים שמונו מטעם בית הדין, כמכלול, עולה המסקנה כי הם אינם סבורים שקיים קשר סיבתי כאמור, גם אם לא ניתן לשלול קיומו של קשר כזה באופן חד משמעי.

סוף דבר על יסוד כלל האמור לעיל, אנו מורים על דחיית התביעה.

התובע תיאר בתצהירו את תחושותיו לאחר שקבל את תוצאת בדיקת הפוליגרף כך: "הייתי המום מהודעת הבוחן, לפיה לא עברתי את הבדיקה. התרגשתי בצורה בלתי רגילה והרגשתי שהקרקע נשמטת מתחת לרגלי. לא ידעתי עם מי להתייעץ ולברר מה המשמעות של כשלון בבדיקת הפוליגרף וכיצד ברפא"ל נוהגים במקרה כזה, שכן אין ספק שמדובר בבדיקה חשובה וגורלית, אחרת לא הייתי נידרש לעבור אותה. פחדתי שתוצאות הבדיקה גורליות להמשך עבודתי ברפא"ל.

התובע סיפר בעדותו, כי חודשיים שלושה לאחר גילוי המחלה, וכ-4/5 חודשים בטרם פנה למעסיקתו לקבלת טופס ב.ל. 250, קרי בסביבות חודש 5/15, לאחר שקרא באופן עצמאי, כי אחד הגורמים למחלת הסכרת הנו ארוע סטרס או דחק (עמ' 4 משורה 4 לפ'), הוא קישר בין הכשלון בבדיקת הפוליגרף ותחושת ההתרגשות הבלתי רגילה שהייתה לו מיד לאחר מכן, לבין התפרצות מחלת הסכרת.

...

ומשלא עלה בידו לעשות כן, דין תביעתו להידחות.

סוף דבר - התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

התובע, אשר הכחיש את המעשים שיוחסו לו, טען כי לאחר קבלת הידיעה בדבר המכתבים האנונימיים, ביום 18.4.00, היה שרוי במתח וחרדות, שנתו נדדה, חש "נרדף", הפך לאדם "לחוץ מאוד" ו"ממוטט" וכן סבל מחולשה כללית; בגין כך פנה התובע ביום 7.5.00 לרופא ובקש לערוך לו בדיקות תקופתיות מקיפות, מהן עלה לטענתו כי הנו סובל מסכרת – הכל כעולה מהחומר הרפואי שצורף (סע' 4-6 לתצהיר; נ/1, ש' 45-55; עמ' 1, ש' 24-26; עמ' 3, ש' 21-24; עמ' 4, ש' 18-33; עמ' 5, ש' 3-6).

רק ביום 9.4.13 הגיש התובע את תביעתו לנתבע, להכרה במחלת הסכרת כתוצאה של הארוע המתואר בעבודתו מיום 18.4.00.

חזוק נוסף לגירסתו העובדתית העקבית של התובע, באשר להאשמות הכבדות שהועלו כנגדו, במועד הרלבנטי לתביעה, מצאנו גם בעצם עריכת בדיקת הפוליגרף לתובע ביום 27.8.00, כ- 4 חודשים לאחר הארוע הנטען, ואשר ממצאיה הוגשו לתיק (נ/4).

...

בנסיבות מקרה זה, לאחר שגרסתו של התובע לא נסתרה, הן לעניין מועד קבלת הבשורה, 18.4.00, והן לעניין ההאשמות הכבדות שהועלו כנגדו, במועד הרלבנטי; וכן בשים לב לסוג המחלה הנטענת קרי, מחלה שאינה גלויה לעין וסממניה אינם נותנים אותותיהם באופן מיידי, מצאנו כי אין לייחס חשיבות לעובדה כי האירוע בעבודה לא נזכר ברישומים הרפואיים בזמן אמת – אשר ממילא יועמדו במלואם בפני המומחה ותידרש התייחסותו אליהם.

על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע הביא ראשית ראיה לכך שביום 18.4.00 אירוע לו "אירוע מיוחד" בעבודתו, שבעקבותיו היה שרוי במתח נפשי.

סוף דבר על יסוד מסקנתנו לעיל בדבר הוכחת קיומו של "אירוע מיוחד" בעבודה, ימונה מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום האנדוקרינולוגיה, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע המיוחד בעבודה מיום 18.4.00 והדחק הנפשי הבלתי רגיל בו התובע היה שרוי בעקבותיו, לבין מחלת הסכרת בה לקה התובע, לאחר מכן.

סבור אני שיש לדחות את טענת הנתבע בקשר לבדיקת הפוליגרף, מהסיבות כדלקמן: 1) בדיקת הפוליגרף אינה קבילה בהליך אזרחי ללא הסכמת הצדדים, והתובע לא הסכים לקבל את בדיקת הפוליגרף כראיה קבילה; 2) במסקנות תוצאות הפוליגרף מעורבות היתרשמות סובייקטיביות של הבודק, ואין לנו כל מידע על הכשרתו וניסיונו של הבודק; 3) מחומר הראיות עולה שלנתבע הושתל קוצב לב, דבר המלמד שהנתבע סבל ממחלת לב מספר שנים קודם לכן.

עדויות עו"ד שקד, מר זאב שור ומר עמרמי שלא ראו את הנתבע יחד עם גב' שרובר, ובמיוחד עדותו של מר זאב שור, מטילים ספק רב ביותר על גירסתו של הנתבע; 8) מחומר הראיות עולה שהתובע חלה בסוכרת, וידוע הוא כי למחלת הסוכרת נלווים ליקויים נוספים, כגון יתר לחץ דם. על כן, גם אם התובע היה מסכים להבדק בפוליגרף, לא היה לבדיקה זו כל ערך; 9) אמנם התובע עבר בדיקות פוליגראף, אחת בעת הליכי החקירה שלו במישטרה בתיק הצוללות, ובדיקת פוליגראף בהליכי חקירה מקובלת, אם כי אינה מהוה ראיה בהליך הפלילי, ויש איסור להביאה לידיעת בית המשפט הדן בהליך הפלילי.

...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובע כדלקמן: 1) את הסך 425,632 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (17.3.2021) ועד התשלום בפועל; 2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 3) שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן ישלם הנתבע לטובת אוצר המדינה את הסך 50,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

אם לא ישלם הנתבע לטובת אוצר המדינה את סכום זה במועד, תעביר המזכירות את פסק הדין לרשות לגביית קנסות ואגרות.