סוכן הביטוח לא ביצע הרחבה לביטוח הפיצויים

עוד טוענת המעסיקה כי הקמת הפוליסות החדשות מבלי לבצע את הניוד מחברת "כלל" ל"מגדל" מנוגדת להוראות החוק ומהוה רשלנות של הסוכנים ושל "מגדל". לגירסתה, הפוליסות הוקמו שלא כדין ובנגוד לחוזר ביטוח 2012-1-5 שניכנס לתוקף ביום 1.1.2013.

יצוין שמשלא הוכחו טענות המעסיקה, אין בידינו לקבל את טענותיה באשר לרכיב הפיצויים, וזאת אף בהיתחשב בשיעור ההפרשות בגין חלק מהעובדים עבור רכיב זה. בהתאם, על מגדל להשיב למעסיקה סך של 38,899.57 ₪ לפי הפרוט הבא: העובד שירם סמיך שיימי: בהתאם למסמכים מהמוסד לביטוח לאומי, העובד הועסק אצל המעסיקה עד לחודש 5/2013.

עוד יוסף שסעיף 5 (ג) לצוו ההרחבה קובע כי "מעביד המחויב לבטח את עובדיו בהסדר פנסיוני מיטיב אחר, ואשר לא ביטח את עובדיו כמתחייב ממנו, לא יהיה בהוראות צו זה כדי לגרוע ו/או לפגוע בחובתו ליישום ההסדר הפנסיוני המיטיב ובהתאם לקבוע בו". הגם שאין אנו סבורים שעניינו ניכנס לגדרי ביטוח פנסיוני מטיב, אנו סבורים כי יש בכך כדי להשליך אף לעניינו, ללמדך כי העדר ביטוח כמתחייב על פי דין אינו מקנה למעסיקה אפשרות להיתחמק מחובותיה.

...

בנסיבות אלה, לא שוכנענו שיש לקבל את טענות המעסיקה.

פיצויי הלנת שכר לדידנו אין הצדקה להטיל על המעסיקה בנסיבות מקרה זה פיצויי הלנה, וזאת מששוכנענו כי המדובר בחילוקי דעות בדבר עצם החוב, לאור היעדר ניוד הכספים ושאלת השלכות הדבר על קיומן של הפוליסות (ס' 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958).

על פי סעיף 19א(ח) לחוק הגנת השכר קביעה כי לא יחולו לגבי החוב הוראות סעיף 19א(ד) לחוק הגנת השכר, מותנית בקביעה עובדתית לפיה הקרן שלחה הודעות לעובד ולמעסיק, וכן במסקנה כי הפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנות הקרן, או שהוא חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות את קופת הגמל.

לאור כלל נסיבות אלה, אנו סבורים שלא הוכחה עובדה המצדיקה היעתרות לסעד ההצהרתי המבוקש, היינו כי הפיגור בגביית דמי הגמולים חל שלא עקב רשלנות התובעת או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות אותה.

סוף דבר המעסיקה תשלם למגדל, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין סך של 51,828.88 ₪ בגין תשלומים עבור פוליסות לעובדיה.

וכדברי בית הדין הארצי לעבודה שם: "כפי שנאמר לעיל, תובענות המופנות כלפי המעסיק, שעילתן הפסד גימלה בשל אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, מתאפיינות בדרך כלל בריחוק ניכר, שיכול להישתרע על פני עשרות שנים בין מועד ההפרה לבין מועד תחילת ההתגבשות של הנזק. זאת, בנסיבות שבהן אין חלה על המעסיק חובה לשמור בידיו מסמכים וראיות הנוגעים לתקופות עבר רחוקות או להערך אליהן מבחינה כלכלית (זאת בשונה כמובן מקרן הפנסיה). משכך, ככל שהייתה מתקבלת עמדתו של המערער בסוגיית ההתיישנות שלפיה, יש להגדיר את מועד קום העילה בהתאם למועד קרות הארוע המזכה, כמשמעו בתקנון קרן הפנסיה - הרי שהדבר עלול היה להוביל להגשת תביעות רבות לפצוי עשרות שנים לאחר תום יחסי העבודה ועשרות שנים לאחר מועד ההפרה הנטענת האחרונה של החובה לבצוע התשלום לקרן הפנסיה. זאת שעה שמנגד, ניהול הליך לבצוע הפרשות בזמן אמת הנו פשוט יחסית ואינו דורש לרוב השקעת משאבים משמעותיים. במיוחד, שעה שמקור החובה הנו בהוראות הסכמים קבוציים או צוי הרחבה אשר לעיתים אין מחלוקת לגבי עצם תחולתם, ובשים לב לכך שהוכחת תביעות מסוג זה, בזמן אמת, נסמכת על רישומים שיש חובה לנהלם על פי החוק ועל נטלי ראיה הבאים להקל על העובד בהסתמך על חובה זו. בין שמדובר בתלושי שכר ובין שמדובר ברישומים של קרן הפנסיה. על כך יש להוסיף את המגמה המסתמנת של העצמת הכלים המשפטיים שנועדו להביא להגברת האכיפה של חובות המעסיק לבצע את ההפרשות לקרן הפנסיה באופן שוטף. בין באמצעות הכלי של תובענות ייצוגיות, בין באמצעות שכלול והגברת האפקטיביות של המנגנונים שמקורם בהסכמים קבוציים ובין באמצעות השמוש בכלים שהעמיד לשם כך המחוקק (ר' החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011). זאת מתוך הכרה בחשיבות הרבה של הביטוח הפנסיוני עבור העובד ובני משפחתו מחד ובאנטרס הצבורי שבהטלת עלות הפצוי בשל קרות ארוע בטוחי על הגורם הערוך לכך מבחינה כלכלית.

ציפייה סבירה זו מקבלת משנה תוקף בהיתחשב בכך שפסטרליך, סוכן ביטוח במקצועו, שביטח את מישפחת המנוח בביטוח רכב ודירה, הפנה את תשומת ליבו של המנוח מספר שנים לפני שנפטר לעניין הנידון תוך שבקש לברר מולו האם הוא מבוטח בביטוח פנסיוני ובאיזה קרן או חברה הוא מבוטח.

...

לפיכך, גם הטענה לחיובו האישי של הנתבע 2 מכוח מעשיו או מחדליו או מכוח היותו מעסיקו של המנוח להידחות.

לפיכך, משהנתבעת נמנעה מלפרט מהו החזר ההלוואה שהושב לה וטענה באופן סתמי להשבת הלוואה ללא כל פירוט בנדון, ממילא ראוי היה לדחות את טענתה גם מטעם זה. סוף דבר : הנתבעת תשלם לתובעות את הסכומים הבאים תוך 30 ימים מהיום: החזר עלות חוות דעת אקטוארית בסך של 11,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.1.16 ועד לתשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית בהיעדר עילה.

התובע הוסיף וטען כי הראל ביטוח לא דאגה לתיקון נאות לרכב והתנערה מאחריותה כלפי המבוטח שלה, מוסך 10 לא תיקן ולא החליף חלקים שנפגעו ולמרות זאת חייב בגינם, וגם את מה שתיקן - תיקן בצורה חובבנית, השמאי מדנה שמאים לא ביצע עבודתו כנדרש וגם לא אישר פיצוי בגין ירידת ערך של הרכב, וגם כלמוביל התרשלה בכך שלא לקחה אחריות על פעילות המוסך שעליו מתנוסס דגלה.

שקריו של התובע לעניין החשיבות שלכאורה מייחס לעניין ירידת הערך מקרינים לטענת הראל ביטוח על טענתו כי לא קיבל את הפוליסה כנטען, ונציגת הראל שטענה כי הפוליסות נשלחות על ידי הסוכנות לא נישאלה לעניין זה ולו שאלה אחת.

כך או כך, בעיניין זה מקובלת עליי טענת הראל כי התובע טען לראשונה בסיכומיו לחובתה של הראל ביטוח לקבוע לו פיצוי גם בגין ירידת הערך שנגרמה כתוצאה מהתיקון הלקוי ולשאת בפצוי זה, באופן שמהוה הרחבת חזית אסורה באופן שדי בו כשלעצמו כדי להוביל לדחיית הטענה.

...

סיכום מכל המקובץ אני מוצאת לנכון להורות כי התביעה מתקבלת בחלקה בלבד וכנגד הנתבעים 1-2 בלבד כדלקמן: הנתבעת 1, מוסך 10, תשלם לתובע סך של 4,083.5 ₪ (גובה הנזק שקבעתי בגין ירידת הערך שנגרמה כתוצאה מהתיקון הלקוי), בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה, ומחצית האגרה ששולמה.

התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית.

התביעה כנגד הנתבעת 4 נדחית.

הנתבעת ביקשה בכתב ההגנה לדחות את התביעה ממספר נימוקים ,שהעיקרי ביניהם נותר להכרעה ,והיא הטענה כי הפוליסה דנן לא הקנתה לתובע פיצוי בגין אובדן כושר עבודה , מה גם שהתובע לא ביצע תשלום כלשהוא לאורך השנים בעבור הכסוי הבטוחי הנ"ל. אין מחלוקת שהכיסוי הבטוחי בגין שיחרור מפרמיות משולם ע"י הנתבעת ועל כן אינו עומד בבסיס המחלוקת.

כאן המקום לציין ,כי בא כוחו האחרון של התובע ביסס את סיכומי התביעה בעיקר על טענה לרשלנות רבתי של הנתבעת שהציגה בפני התובע מצג שוא ,הנפיקה פוליסה שלא בהתאם להסכמה מול סוכן הביטוח והתרשלה בחלוקה של סכום הפרמיה בגין הרכיבים השונים הכלולים בפוליסה .

יתר על כן גם ניסיון ב"כ התובע במסגרת חקירת עד ההגנה להצביע על הפרתה של חובה ע"י הנתבעת לעדכן את המבוטח או להתריע על פרטים חסרים בהצעת הביטוח , נדון לדחייה לאור היתנגדות הנתבעת להרחבת חזית.

...

לא רק שטענת התובע הנ"ל שעלתה רק בסיכומים, אינה מייצגת את הצעת הביטוח ,אלא שגם היא כשלעצמה חורגת מחזית המחלוקת שפורטה בכתב התביעה ואין לה כל זכר בו. המסקנה מכל האמור היא כי דין התביעה החוזית להידחות ,באשר לא עלה בידי התובע להוכיח התביעה ולסתור מסמך בכתב עליו הוא חתום.

לאור האמור התביעה נדחית.

הודעת צד ג' מחזיקה עמ' 1 בלבד, ושם נטען כי ככל שהמשיבה תחוייב בתשלום לתובעים- הרי שהיא זכאית לשיפוי ואו/ פיצוי מלא מהמבקשת.

בבקשה נטען כי לא בוצעה מסירה למחלקת השבוב, וכי סכויי ההגנה גבוהים שכן לנהג ברכב המשיבה לא היה כסוי בטוחי, פוליסת הביטוח שנרכשה היתה לנהג נקוב בלבד, שאינו הנהג שנהג בפועל ברכב.

מנגד, טענה המשיבה כי דין הבקשה להדחות: המשיבה טענה בכתב הגנתה לכסוי בטוחי וזה מהות הודעת צד ג'; בוצעה המצאה כדין אל המבקשת וממילא המבקשת ידעה על קיומו של ההליך קמא; המבקשת מיתחמקת שלא כדין מלשלם את תגמולי הביטוח; מר פולד (בעלה של המשיבה) פנה אל סוכן הביטוח על מנת להסדיר את נושא הביטוח כדי שיהיה כסוי בטוחי לאחיו אשר נהג ברכב, ולאחר קבלת האישור- אחיו נהג ברכב; לרכב המשיבה נגרם נזק עצום והיא פנתה אל המבקשת ואל סוכן הביטוח אשר התחמקו ממתן תגמולי הביטוח כדין; הרכב היה מבוטח כדין ע"י המבקשת.

המשיבה טענה כי ניתן לה אישור בדבר הרחבת הפוליסה (סע' 52 לתשובתה) אך לא צורפה כל אסמכתא בדבר קבלת האישור הנטען, לרבות תצהיר מטעם סוכן הביטוח.

...

המשיבה טענה בכתב הגנתה כי יש לדחות את התביעה, שכן לא הוכח כי התאונה אכן נגרמה בשל רשלנות המשיבה (או מי מטעמה שנהג ברכב).

מנגד, טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות: המשיבה טענה בכתב הגנתה לכיסוי ביטוחי וזה מהות הודעת צד ג'; בוצעה המצאה כדין אל המבקשת וממילא המבקשת ידעה על קיומו של ההליך קמא; המבקשת מתחמקת שלא כדין מלשלם את תגמולי הביטוח; מר פולד (בעלה של המשיבה) פנה אל סוכן הביטוח על מנת להסדיר את נושא הביטוח כדי שיהיה כיסוי ביטוחי לאחיו אשר נהג ברכב, ולאחר קבלת האישור- אחיו נהג ברכב; לרכב המשיבה נגרם נזק עצום והיא פנתה אל המבקשת ואל סוכן הביטוח אשר התחמקו ממתן תגמולי הביטוח כדין; הרכב היה מבוטח כדין ע"י המבקשת.

דין הערעור להתקבל כמפורט להלן.

באשר לסיכויי ההגנה של המבקשת באם יבוטל פסק הדין- בשלב זה, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, אני סבורה כי המבקשת שיכנעה, לכאורה, בדבר קיומם של סיכויי ההצלחה בהגנתה.