סוכן ביטוח שליחות התאמת פוליסה לפעילות

במקרה זה פעלו סוכן הביטוח עומר וסוכנות הביטוח עמירם חיים כשלוחיה של החברה המבטחת – מנורה, הן בשלב המשא ומתן והן בשלב כריתת החוזה, כשהתבקשו לרכוש עבור הנתבע ומשפחתו כסוי בטוחי בתנאים מסוימים והפיקו פוליסה שאינה תואמת את בקשתם.

על היחסים בין מנורה לבין סוכנות הביטוח חלים דיני השליחות הסטאטוטורית, והנטל לפקח על הפעולות ולוודא כי פעילות הסוכן והסוכנות הנן כנדרש ולשביעות רצונה של המבטחת מוטל על מנורה.

...

כך ציין סוכן המשנה בתצהיר עדות ראשית שהוגש לתיק כי מאג'ד חטיב פנה אליו בבקשה לרכישת פוליסה, הוא מילא הצעת ביטוח, ובסופו של דבר הופקה פוליסת ביטוח צד שלישי כמבוקש.

זאת ועוד, בתצהיר עדותו הראשית אין התייחסות ברורה של סוכן המשנה עומר להשתלשלות העניינים שהובילה לכך שבסופו של דבר הופקה פוליסת ביטוח המתאימה לנהגים מעל גיל 40, אף שבעדותו הסביר כי הנתונים השתנו לאחר שגילה כי הרכב רשום על שם עלי הבן.

סוף דבר התביעה מתקבלת, כמו גם הודעת צד ג'.

סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח קובע באשר לשליחות לעניין דמי הביטוח: "לענין קבלת דמי הביטוח נחשב סוכן הביטוח שתווך בביטוח או שצוין בפוליסה כסוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח בכתב כי אין לשלמם לאותו סוכן." סימן ו' לחוק מגדיר בסעיפים 33-35 שלוש סיטואציות ספציפיות שבמסגרתן יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח.

בית המשפט פסק לא אחת, כי נטל הפיקוח על פעילות סוכן הביטוח, במסגרת שליחותו הסטאטוטורית, הנה על המבטח ולא על המבוטח.

הסוכן בחקירתו הסביר, כי בשלב הראשון השיק נרשם בהפניקס לזכות העמותה כסכום כולל, ולאחר מכן לפי דו"ח פיזור שהפיקה התובעת ומוגש יחד עם השיק או לחוד, הפניקס מפזרת את הכסף לעובדים, ודו"ח הפיזור חייב להתאים אחד לאחד לשיק מבחינת הסכומים, חודש בחודשו (עמ' 58 לפרוטוקול).

...

סוף דבר: לאור המקובץ לעיל, נחה דעתי כי שיעור הפרמיה אשר הועבר מהעמותה לסוכן, ולא הגיע לידי הפניקס עומד על סך של 143,016 ₪.

לפיכך, ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת סך של 143,016 ₪, בנוסף יישאו בתשלום עבור משה ווינר בסך של 8,527 ₪, ובתשלום סך של 4,830 ₪ עבור עלויות בירור על ידי הסוכן החדש, וכן סך של 5,000 ₪ עבור הזמן שהושקע על ידי עובדי העמותה לבירור החוב.

לא ראיתי לנכון להיעתר לדרישת ב"כ העמותה, לאפשר לו להגיש שומה נפרדת לשומת הוצאות מעודכנת לגבי הוצאותיה של העמותה, לרבות שכ"ט עו"ד. יובהר, בבוא בית המשפט לשקול את עניין ההוצאות ושכ"ט, במסגרת ההליך, בית המשפט מתחשב בכל אשר הובא בפניו.

להב הודה בחקירתו, כי במשרדו אין נוהל קבוע ביחס להעברת העתקי פוליסות לידי המבוטחים, וכי יתכן שהפוליסות נושא הליך זה לא נשלחו על ידו כלל לנתבעת, וזאת אף שהודה כי חברת הביטוח אינה מתקשרת ישירות עם המבוטח, אלא פועל באמצעות הסוכן (וראו עמ' 19 ש' 24 – 28); הוא הודה כי לא יידע את הנתבעת בגובה הפרמיה שתדרש לשלם (עמ' 20 ש' 16), הודה כי אינו מסביר למבוטחיו את משמעות חתימתם על מינויו של הסוכן כשלוח המבוטח (עמ' 22, ש' 5); הודה כי הנחה את הנתבעת להפסיק את התשלומים בגין הפוליסות (עמ' 23 ש' 3), ולא חזר בו גם לאחר שהנתבעת קיבלה מכתב התראה לפני ביטול הפוליסה (עמ' 23 ש' 7), והחמור מכל: כאשר הודיעה התובעת כי אין בכוונתה לחדש את הפוליסה, נימנע סוכן הביטוח מלהודיע על כך לנתבעת, חברה עסקית הזקוקה לכסוי בטוחי לפעילותה השוטפת ולבצוע הפרויקטים שבהם היא מועסקת, וכדבריו: "ביקשו ממני אישור ביטוח אמרתי שיש בעיה עם הביטוח והפניקס לא נותנים אישורים." (עמ' 23 ש' 13 – 14) "לא אמרתי שאין כסוי אמרתי שיש בעיה עם חידוש הביטוח. כשהבעיה נפתרה אמרתי שיש ביטוח. אמרתי שיש בעיה ולא חותמים. לא אמרתי להם שאין ביטוח." (עמ' 23 ש' 17 – 18).

" (עמ' 13 ש' 28 – עמ' 14 ש' 2) מן האמור עולה, כי הנתבעת עצמה ראתה בסוכן שלוח שלה, האחראי מטעמה על מציאת הכסוי הבטוחי המתאים, לפי דרישות לקוחות הנתבעת.

...

סוף דבר ההליך שלפניי חשף התנהלות מטרידה של סוכן הביטוח, התנהלות אשר יש לקוות שהיא בגדר חריג בקרב סוכני ביטוח.

עם זאת, וכפי שציינתי, אני סבור כי אילו רצתה הנתבעת בכך, יכלה בהחלט לעמוד על המצב לאשורו – לכל הפחות בכל הנוגע לסכומים שבהם חויבה.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה במלואו, בהפחתת סך 900 ₪ בגין פוליסת הביטוח לרכב, ובסך הכל – סך 32,041 ₪.

אבהיר; חוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 מורה אותנו כדלקמן: "34. לענין קבלת דמי הביטוח נחשב סוכן הביטוח שתיוך בביטוח או שצויין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח בכתב כי אין לשלמם לאותו סוכן.

המחוקק כוון לכך שבכל הקשור לפעילות סוכן הביטוח המוזכרת לעיל הנטל לפקח על פעולותיו ולוודא שהסוכן פועל בהתאם להרשאה שקיבל מן המבטח יוטל על המבטח ולא על המבוטח.

סוכן הביטוח הבהיר, כי לא ייתכן מצב כי יפיק פוליסת ביטוח לרכב שאינו מתאים מבחינת רישיון הנהיגה ורישיון הרכב ובלשונו: " אין מצב כזה. הביטוח שאני עושה מתאים לרכב והלקוח שרוצה לנהוג, צריך להחזיק ברישיון מתאים." ובהנתן העקרון לעיל, היישום הקונקרטי למקרה הנוכחי לדברי סוכן הביטוח הוא כדלקמן: רישיון הנהיגה של הנתבע שהנו B ו C ו- C1 מתאים לרכב פרטי עד 3.5 טון ולהסעה של עד 8 נוסעים שלא במסגרת של הסעה בשכר.

...

טענות הצדדים לטענת התובעת, אין בידה לדעת את הנסיבות הממשיות שגרמו לתאונה; בעת התאונה הייתה לנתבע שליטה ברכב הפוגע, ואירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה, כי הנתבע לא נקט בזהירות סבירה, מאשר עם המסקנה שנקט בזהירות זו. לפיכך, חובת ההוכחה בדבר היעדר רשלנות מצד הנתבע חלה עליו, או על הצד השלישי.

לסיכום, ברישיון שהיה ברשותו של הנתבע, מסוג B ו C ו- C1, לא נשללה במפורש יכולתו של הנתבע לנהוג באוטובוס זעיר פרטי.

יתר על כן, בתאם להלכת שלוה, המבחן הרלוונטי הוא מבחן הנוסעים בפועל ובענייננו, כיוון שלא נסע עם הנתבע איש מלבדו וכיוון שהמבחן הרלוונטי הוא מבחן הנוסעים בפועל הרי שטענת חברת הביטוח שלנתבע אין ביטוח – דינה להידחות.

תקנה 385 מורה כדלקמן: " לא יפעיל אדם שירות, לא ימשיך בהפעלתו ולא יסיע באוטובוס, למעט אוטובוס זעיר פרטי, אלא לפי רשיון מאת הרשות שניתן לפי חלק זה, ובהתאם לתנאי הרשיון." התוצאה היא שחברת הביטוח הכשרה תשלם לנתבע סך של 19,430 ₪ וכן אגרה בסך של 379 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

ככל שהבדיקה תגלה כי קיימים חסרים בפוליסות פעילות והמעסיק לא שילם את התשלום המתאים לרכישת הכסוי, וככל שהחברה לא פעלה לגביית החוב, תייצר החברה חוב בגובה פרמיית אכ"ע החסרה ותפעל לגבייתו מול המעסיק ובכפוף להוראות כל דין ועד למיצוי זכויות החברה לגביית החוב, המבוטח יהיה בעל כסוי בטוחי בהתאם לגובה הפרמיה שעל המעביד לשלם.

הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה: הגדרת הקבוצה, כפי שהופיעה בבקשת האישור (ר' סעיף 12 לעיל) ובכלל זה – "כל מי שאוחז בפוליסת ביטוח מנהלים של המשיבה, הכולל רכיב של אובדן כושר עבודה. וזאת, החל משבע השנים טרם הגשת בקשת האישור ועד למועד אישור הסדר הפשרה בפסק דין, למעט חבר קבוצה אשר קיימת בעיניינו תביעה אישית תלויה ועומדת, בנושאים נושא בקשת האישור." עילות התביעה שנטענו בבקשת האישור: הפרת חוזה, הפרת חובות תום הלב וחובות הגילוי; השתק ומניעות; הפרת חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982; הפרת חוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981; הפרת חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח); הפרת דיני הנאמנות; הפרת חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979; עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה; תרמית והציג שוא רשלני; פגיעה באוטונומיה; אחראיות בגין התחייבויותיו ומעשיו של סוכן הביטוח, מכוח חוק חוזה הביטוח ומכוח חוק השליחות, תשכ"ה-1965.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

המשיבה תשלם את הגמול ושכר הטרחה, למבקשים ולבאי כוחם, בהתאם למפורט בסעיף 131 לעיל.

אני מורה על פרסום הודעה שנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.