בעקבות הרשעתו בדין, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים הבאים: 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל, שמניינם מיום מעצרו, 12.4.2012; הפעלת עונש מאסר על-תנאי בן 12 חודשים, אשר הוטל על המערער במסגרת ת"פ (חי') 2793/07, חציו בחופף וחציו במצטבר, כך שעל המערער לרצות 46 חודשי מאסר מיום מעצרו; 14 חודשי מאסר על-תנאי, למשך 3 שנים ממועד שיחרורו מהמאסר, לבל יעבור עבירות מסוג פשע מתחום הנשק או עבירות סמים שלא לצריכה עצמית; המערער חוייב בקנס בסכום של 4,500 ₪; ונפסל מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים ממועד שיחרורו מהכלא.
העונש הקל ביותר שנגזר, בגין סחר בחשיש בכמות של כ-200 גרם, היה 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל, והעונש הכבד ביותר היה 6 שנות מאסר לריצוי בפועל, בגין מכירה של כ-200 גרם הירואין, בשלוש הזדמנויות נפרדות.
להלן נפרט את נימוקינו לעמדה זו.
יש להזכיר, בראש ובראשונה, כי המערער הורשע בעבירה של סחר בסמים, הגם שמדובר בכמות קטנה יחסית של קוקאין, במשקל של כ-7 גרם נטו.
...
לאחר ששמענו בקשב רב את טיעוני הצדדים ועיינו בגזר דינו של בית משפט קמא, נחה דעתנו כי אין בעונש אשר נגזר על המערער משום סטייה מהותית מרמת הענישה הראויה, ולפיכך היה מקום לדחות את הערעור.
הקלה זו יוצרת פער, שאפשר כי הוא עמוק מדיי, בנסיבות העניין, בין עונשו של המערער לעומת עונשו של הקטין, ומסיבה זו בלבד החלטנו כי עונש המאסר המותנה שהוטל על המערער יופעל כולו בחופף לעונש שהושת עליו על-ידי בית משפט קמא, כך שהמערער ירצה 40 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.