סוד מסחרי אינו חסין בהליך פלילי

המבקש מפנה לבש"א (מחוזי ת"א) 5926/04 אבנר נ' פקיד שומה נתניה (22.8.2004), שם הורה בית המשפט המחוזי על חשיפת מידע מסוים אודות הסדרים שנערכו עם נישומים אחרים, ללא ציון פרטים מזהים או סודות מסחריים של נישומים אלו.

עוד מציינת המשיבה כי טענות המבקש כנגד הרשעתו, לרבות טענת האכיפה הבררנית, נדונו ונדחו על ידי בית משפט השלום במסגרת ההליך הפלילי אשר היתנהל כנגדו, ומציינת כי המערער בחר שלא לערער על קביעות אלה.

...

יישום אמות מידה אלה על הבקשה שלפני מגלה כי דינה להידחות.

דרך הילוך זו של המבקש איננה מאפשרת להיעתר לבקשה.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

מאחר שהפרקליטות לא ראתה מניעה במסירת החומר לעיון הצדדים מבחינת צרכי החקירה וההליך הפלילי (אשר בא לידי מיצוי), תישלט המחלוקת על ידי דיני גילוי המסמכים שחלים בהליכי המשפט האזרחי.

כך, "הוראות הסעיף מעניקות לבית המשפט שיקול דעת להורות על הקף הגילוי של מסמכים בהליך אזרחי בהיתחשב באנטרס של מבקש הגילוי לעשיית צדק, מחד גיסא, ובהגנה על האנטרס של בעל הסוד המסחרי, מאידך גיסא. [רע"א 3860/16 וויספרס לאנז'רה בע"מ נ' אלרוב איזור מסחרי ממילא (1993) בע"מ, פסקה 9 בפסק דינו של השופט נ' סולברג (פורסם בנבו, 22.06.2016)].

...

סוף דבר – הבקשה לעיון בתוצרים שהועתקו מתוך הטלפון הסלולרי של ד"ר שוורץ – נדחית.

ניתן בזאת צו מכוח סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות מכוחו אני מורה כי ייאסר כל שימוש במידע או במסמכים מושא הבקשה מחוץ להליך דנן.

בנסיבות העניין ולנוכח התוצאה אליה הגעתי אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "החוק") מגדיר "סוד מסחרי" כדלקמן: "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובילבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". סעיף 6 לחוק אוסר על גזל של סוד מסחרי ומבהיר מהו "גזל סוד מסחרי". ככל שהדבר נוגע לענייננו, גזל של סוד מסחרי יכול להתבטא ב"נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל" (סעיף6(ב)(1); "שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השמוש הוא בנגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד" (סעיף 6(ב)(2); "קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השמוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקות (1) או (2) או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהוא באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו" (סעיף 6(ב)(3).

לגישתה, מעשיו של טוויק, בגינם הורשע בהליך פלילי, מחייבים את הנתבעת כמי שאיפשרה ועודדה את ביצוע המעשים, ובהיותה בגדר "חליפו" או "מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע", כאמור בסעיף 42א הנ"ל. אך סעיף 42א. אינו יוצר עילת תביעה עצמאית: כל שנאמר בו הוא כי הממצאים והמסקנות של פסק הדין הפלילי יהוו "ראיה לכאורה" בהליך האזרחי.

...

התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 600,000 ₪ כפיצוי סטטוטורי בגין גזל סודותיה המסחריים (1,000,000 ₪ פיצוי בתיק זה, בקיזוז הסך של 400,000 ₪ שגבתה התובעת לפי פסק הדין שניתן נגד גטר).

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 60,000 ₪, ובנוסף תשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 150,000 ₪.

אלא, שעל בית המשפט לערוך איזון בין הערכים הנוגדים ולקבוע את הקף הגילוי הראוי בנסיבות העניין (רע"א 6243/21 גורטובוי נ' בי.אס.די קראון בע"מ, פסקה 13 (19.10.2021) (להלן: עניין גורטובוי); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי, 68-66 ו-363-361 (2021) (להלן: עמית)).

צוי המגן בהם עושים בתי המשפט שימוש תדיר הם, למשל, התחייבותו של בעל דין להמנע מכל שימוש בסוד המסחרי שלא למטרות ההוכחה בהליך המשפטי; מתן היתר לאנשים מסוימים מטעמו של בעל הדין, או רק למומחה מטעם בית המשפט, להחשף למידע; ועוד.

...

למעשה, בית משפט קמא הורה כן ביחס למסמכים אחרים לגביהם נחלקו הצדדים (ראו, למשל: פסקה 15 להחלטה (דרישה 2.3); פסקה 18 להחלטה (דרישה 2.9; ועוד) – וסבורני, כי ראוי יהיה להחיל הסדר דומה גם ביחס למסמכים הניצבים במוקד בקשת רשות הערעור דנא.

סיכומו של דבר – הערעור מתקבל במובן זה שהמבקשים יגישו תחילה, לעיניו של בית משפט קמא בלבד, את המידע והמסמכים מושא בקשת רשות – לצורך עיון בהם בטרם מתן החלטה מפורטת, האם ובאיזה אופן יותר גילויים.

אשר על כן, הערעור מתקבל כמפורט לעיל.

כפי שנפסק, חסיון זה אינו חל על עצם ההיתקשרות של הלקוח עם עורך-הדין (רע"א 5702/17 אלעסם נ' כונס הנכסים הרישמי, פיסקה 2 (‏20.7.2017)): "חסיון עורך דין-לקוח נועד להבטיח את יכולתו של הלקוח להיוועץ בעורך דינו באופן חופשי ואפקטיבי – ולזכות בייצוג הולם, המבוסס על הכרות של עורך הדין עם מלוא העובדות הרלוואנטיות. כפועל יוצא, נפסק כי החיסיון מוגבל למידע בעל קשר עינייני לשירות המקצועי שמעניק עורך הדין ללקוח, להבדיל מנתונים הנוגעים לעצם ההיתקשרות ביניהם. מטבע הדברים, סכום שכר הטירחה, זהות המשלם וחשבוניות המס משתייכים לקטגוריה האחרונה, ולכן אינם נהנים, ככלל, מחסיון עורך דין-לקוח – אף שהם מספקים אינדיקאציה מסוימת להערכות הצדדים באשר לסכויי ההצלחה והקף המשאבים שיידרשו לטפול בעיניין...". ועיינו גם, יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים - הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 467 (2021) (להלן – עמית)).

תחילה, הטענה בדבר סודות מסחריים לא הובאה במענה שנתנו הנתבעים לתובע קודם להגשת הבקשה.

...

דרישה ג' – הסכמי שכר-טרחה בין הנתבעים לבין גב' גבאי (או גורמים קשורים אליה), בעניין התכנית המטרופולינית: לעניין זה השיבו הנתבעים: "חסוי בחיסיון עו"ד-לקוח ופוגע בפרטיות". אשר לרלוונטיות דרישה זו, לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו במעמד צד אחד, מצאתי שהמסמכים רלוונטיים לגדרי המחלוקת.

לאחר שעיינתי במסמכים גם לא מצאתי שיש בחשיפתם כדי לפגוע בפרטיות, לא בכלל וגם לא במידה כזו המונעת את הגילוי.

כך גם לאחר שעיינתי בהם במעמד צד אחד.