סוגי מניות שונים והשפעתם על שווי עסקה

אלא שכפי שיפורט להלן, בהעדר נסיבות חריגות, שיטת שווי השוק היא דרך יעילה ומדויקת יותר לבצוע הערכה זו. השיקולים המשפיעים על המשקיעים בשוק ההון אם יהיו המשקיעים בשוק ההון תמימי דעים עם מסקנותיו של מומחה הגורס כי שווייה של החברה כ"עסק חי" צפוי להיות בעל ערך מסוים, והם יהיו מוכנים לשלם אחוז מסכום זה עבור כל אחוז ממניות החברה, הרי שלא יהיה הבדל בין שיטות ההערכה השונות.

ההבדל בין שני סוגי העיסקאות אינו בפער שבין ירידת שווי המניה לבין מכירת המניה עצמה.

כך, המאפיינים של השוק, דוגמאת עלויות עסקה, זוכים להשפעה זניחה במסגרת 10% מהשווי ההוגן המבוססים על שוויין של המניות.

...

אשר על כן, אני סבורה כי יש ליתן רשות ערעור בבקשה זו ולקבל את הערעור מן הטעמים שמניתי לעיל.

ברע"א 7820/07 אני סבורה כי יש ליתן רשות ערעור בבקשה ולדחות את הערעור לגופו מן הטעמים שמנו חבריי השופטים י' דנציגר ו-ח' מלצר, אך בהבדל מחברי השופט ח' מלצר אני סבורה כי אין בסיס להפריד את הקבוצה המיוצגת לניצעים שהסכימו להצעת הרכש ולניצעים שלא הסכימו לה וזאת משום שהוראת סעיף 338(א) לחוק החברות כורכת את כל הניצעים באגודה אחת ובכך יוצרת להם מכנה משותף מבחינת סעד ההערכה שהם זכאים לו על פי אותו הסעיף (אמירה זו יש לסייג לגבי אותם המקרים, שאינם מענייננו, אשר באים בגדר סעיף 338(ג) שנוסף במסגרת תיקון 16 לחוק החברות, ולפיו רשאי המציע להתנות את קבלת ההצעה בכך שניצע שנענה להצעה לא יהיה זכאי לתבוע סעד הערכה).

ת הוחלט ברוב דעות של השופטים י' דנציגר, א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן וא' חיות, כי יש להעדיף את שיטת ה-DCF כשיטת בסיס להערכת השווי ההוגן של המניות בהצעת רכש מלאה, אלא אם כן מצא בית המשפט כי הנתונים והמאפיינים של המקרה שלפניו מצדיקים יישום שיטת הערכה אחרת.

בנוסף, הסכם ההלוואה המקורי כלל מנגנוני הגנה שונים, שבאו להגן על המלווה נוכח אפשרויות להשפעות על שווי החברה ועל שווי המניה.

אפנה לידון בסוגיה אחרונה זו. בנסיבות העניין – פיצול המניות העצמי שנעשה על ידי חברה מהסוג של הנתבעת הוא פעולה טכנית בחייה של חברה מסחרית יכולים להתקיים סוגים שונים של פיצולי מניות או שינויים בהרכבן.

ב) בספרות המקצועית עולה כי פיצול המניות מוביל לגידול במספר העיסקאות המבוצעות, ולגידול במספר המשקיעים בחברה.

...

התוצאה אני מקבל את התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעת 4,405,078 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

בהתחשב בכך שמחד גיסא הדיון היה ממצה (ותודתי לב"כ הצדדים על כך), ומאידך גיסא שהתובעת נאלצה לשאת בהוצאות שכר טרחה של מומחה מטעמה, אני קובע כי על הנתבעת לשאת בהוצאות בסך כולל 70,000 ₪.

במקרה דנן, ההשפעה של המעבר למסחר ברשימת-השימור על בעלי-השליטה בחברה היתה שונה מההשפעה של המעבר הזה על בעלי-מניות המיעוט בה. כך הוסבר בהחלטת האישור: "מצבם של בעלי השליטה בהתייחס לכך שהמסחר במניות החברה עובר לרשימת השימור, הוא שונה מזה של בעלי מניות המיעוט בחברה. זאת, משום שבדרך כלל מבקשים בעלי השליטה לשמר את שליטתם בחברה. בעלי שליטה אינם מבצעים ככלל עיסקאות בעיקר אחזקותיהם במסגרת הבורסה. אם מבקשים בעלי השליטה למכור את חבילת השליטה שלהם – הרי שבניגוד לבעלי מניות המיעוט, בעלי השליטה יכולים לבצע עסקה כזו גם מחוץ לבורסה. לכן, העובדה כי מניות החברה חדלו להיסחר, היא בעייתית פחות עבור בעלי השליטה מאשר עבור בעלי מניות המיעוט, והיא פוגעת בהם פחות.

זהו מטבעו נזק מסוג שונה, כאשר נקודת המבט הרלוואנטית היא זו של בעל-מניות ספציפי, ולא של שוויה של החברה בכללותה.

לטעמי, גם בהנחה (שלא נסתרה) כי מניות החברה נסחרו לאורך השנים ברמת סחירות נמוכה, אין בכך כדי לשלול את המסקנה לפיה החשש מפני הפסקת המסחר במניות לחלוטין, אם החברה תיכנס לשנה השנייה של השימור ולא תצליח להחלץ ממנה עד סוף השנה, הוא חשש שהיה בו כדי להשפיע לרעה על שווי המניות.

כדי לבחון את השאלה שבה יש להכריע במסגרת פסק הדין - קרי השלכת המעבר למסחר ברשימת השימור על שווי המניות ועל השווי האפשרי שבעלי המניות היו יכולים לקבל במסגרת הצעת רכש, נכון היה כפי שהבהרתי להסתמך על העיסקאות שבוצעו בפועל במניות, עיסקאות שהיה בהן כדי להשליך על מחירן האפשרי של המניות במסגרת הצעת רכש.

...

לכן, אני סבורה כי השיעור הכולל של הגמול ושכר הטרחה צריך לעמוד על כ-20% מהסכום הכולל של הפיצוי – קרי כ-220,000 ש"ח. לאור האמור אני קובעת כי הגמול לתובע המייצג יעמוד על סכום של 45,000 ₪ ושכר הטרחה של באי כוחו – על סכום של 175,000 ₪.

הטעם למסקנה זו עולה מהחלטתי בת"א (כלכלית) 2091/09 פירט נ' אקסלנס (29.12.2013).

סוף דבר התביעה הייצוגית מתקבלת כנגד כל הנתבעים יחד ולחוד.

ענינה העקרי של התובענה הוא "מבנה ההון הייחודי של החברה, הכולל מספר סוגי מניות להן נילוות זכויות שונות" (מצוטט בע"א 5109/09 ומתואר בסעיף 3 לכתב התביעה) כך שהגם שהמשיבים מחזיקים במניות המייצגות פחות מאחוז אחד מהון המניות הם מחזיקים בפועל ב- "51% מזכויות ההצבעה והשליטה והזכות למנות את כל הדירקטורים" (סעיף 6 לתביעה) ובכך מוקנית להם עדיפות לא סבירה בשליטה בחברה.

בתביעת שפירא נטען כי עסקת הרכישה חייבה את המשיבים להציע הצעת רכש מיוחדת מאחר שהתמלאו התנאים בסעיף 328 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (שהיה בתוקף בעת ביצוע עסקת הרכישה ולפני תיקון מספר 3 לחוק החברות) ולא למכור את מניותיהם בדרך שבה בוצעה העסקה, דרך המהוה פגיעה בבעלי המניות האחרים ומשכך נתבקש סעד של פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה, נזק מיוחד לכל אחד מיחידי התובעים בגין הפרשים בשווי המניות שהם מחזיקים לעומת שווי המניה המשקפת פרמית שליטה וכן בקשו להצהיר כי המניות שרכשה דקסיה הן מניות רדומות.

טענות המשיבים המשיבים מתנגדים לבקשות ולטענתם אין כל קשר בין שני ההליכים, שכן תביעת שפירא מתייחסת ל"נקודה רגעית אחת" בה רכשה דקסיה את השליטה בבנק שלא בדרך של הצעת רכש מיוחדת כמתחייב בחוק, ובנקודת זמן זו קבוצת התובעים בתביעת שפירא אינה זהה לקבוצת התובעים כאן גם אם "ייתכן וקיימת חפיפה מסוימת ביניהם", לעומת זאת התביעה דנא עוסקת ב"קפוח בעלי המניות של המשיב 1 (הבנק - א.נ.ח) בתקופה שמאז נרכשה השליטה במשיב 1 ע"י המשיבה 2 (דקסיה– א.נ.ח)" וכוללת טענות להתנהלות דקסיה כחברה ציבורית מאז; כן נטען כי תביעה זו אינה כוללת סעדים כספיים וכי "מטרת ההליך היא להסדיר את דרך היתנהלות המשיב 1 (הבנק) כחברה ציבורית, בהתאם לדין", ומכל אלה סבורים התובעים כי אף אם יעתר בית המשפט לכל הסעדים המבוקשים בתובענה דנא לא יהיה בכך כדי לפגוע/להשפיע על הסעדים המבוקשים בתביעת שפירא ולהיפך – גם אם יינתן סעד במסגרת תביעת שפירא הדבר לא "יפתור את השאלות המשפטיות העולות במסגרת הליך זה...". לטענת המשיבים, ככל שיקבע כי יש לפצות את התובעים בתביעת שפירא, הרי שרק מי שהיה בעל מניות בעת עסקת הרכישה יהיה זכאי לפצוי ואין בכך לרפא את הפגמים בהתנהלות הבנק לאחר עסקת הרכישה, וממילא לא ניתן מענה לטענות הקפוח ואי יישום ההיתחייבות לשינוי מבנה החברה.

...

למקרא כתבי הטענות, הבקשה לאישור התביעה כייצוגית וכן טענות הצדדים במסגרת הבקשות שלפני כלל לא שוכנעתי שעילות התביעה בתביעת שפירא ובתביעה דנא זהות, עילת התביעה בתביעת שפירא עוסקת בעסקת הרכישה שבוצעה שלא בדרך של הצעת רכש מיוחדת והסעד הנתבע שם הוא פיצוי בגין הפרת הוראת סעיף 328 לחוק החברות, לעומת זאת עקרן של עילות התביעה בתביעה דנא הן טענות לקיפוח המיעוט ממועד ביצוע עסקת הרכישה.

בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

סיכומו של דבר, אני מעכבת את ההליכים בתובענה זו מחמת 'הליך תלוי ועומד' עד פסק דין חלוט בתביעת שפירא.

במענה לשאלות ב"כ האשה, מבהיר רו"ח רוזנבלום כי התבסס על שוויה ההוגן של ההשקעה, בהתאם לדעתו רו"ח מבקר חצוני, שהתבסס על עסקה במניות תמ"א שבוצעה בסמוך למועד הדוחות הכספיים.

ולכן יש לתרגם את השווי נכון למועד הקרע, בין אם מדובר במניה של ני"ע, ובין אם עסקינן במטבע זר (שהפך גם הוא מזה כמה עשורים לסוג של מניה, ששערה נסחר לפי הצע וביקוש, אך מושפעת מהמצב הכלכלי של אותה מדינה).

האיש הגיש לביהמ"ש העליון בקשת רשות ערעור, וזו נדחתה, וכך כותב ביהמ"ש העליון: "אשר לשאלת המס הכרוך בתשלום השווי למשיבה, הרי אף היא נבחנת בשים לב לתשתית העובדות והנסיבות בכל מקרה קונקריטי. מעבר לידרוש אוסיף, כי טענות המבקש אינן מגלות טעות בפסק הדין בנסיבות העניין דנן. בית המשפט קבע, כי למשיבה חלק במניות והורה למבקש להעביר לה את חלקה בכסף ולא במניות בעין. ככל שיותיר המבקש את המניות בידו ויעביר למשיבה את שוויין מכיסו, הרי לפנינו מכר רעיוני מאת המשיבה למבקש, וככל שימכור את המניות לצד ג' על מנת להעביר לה את חלקה, הרי לפנינו מכר רעיוני של המשיבה לצד ג'. בשתי החלופות הללו לפנינו מכר רעיוני שעורכת המשיבה, ולפיכך עליה לשאת בחבות המס הכרוכה במכר המניות, ככל שישנה. על רקע זה, העמיד בית המשפט לעינייני מישפחה אפשרות למבקש להציג אישור מאת רשויות המס בדבר חבות במס, בין אישור תשלום מס בפועל במכר לצד ג', ובין אישור עיקרוני בדבר חבות במס בגין העברת מניות המשיבה אל המבקש. אולם, על המבקש להבחין בין החבות במס הכרוכה בהעברת המניות מן המשיבה אליו, לבין החבות במס הכרוכה בהעמדת מימון ממקורותיו לצורך תשלום התמורה בגין מניות המשיבה. מס אחרון זה אינו מעניינה של המשיבה ולכן אין מקום שישליך על סכום התמורה בעד המניות. כשם שצד ג' הרוכש את המניות לא יוכל להנות מתחשיב נטו בהתאם למס הכרוך בהעמדת מקור המימון, כך הוא הדין אף ביחס למבקש. ודוק: המבקש עשוי לבחור בדרכים שונות למימון תמורת המניות, ביניהן מימון ממקור נזיל שהעמדתו אינה כרוכה בכל מס שהוא, מימוש נכס תוך חיוב במס בשיעור פלוני או משיכת דיבידנד הכרוכה במס בשיעור אחר, וברור שאין לקבל שבחירתו תשליך על התמורה שתנתן למשיבה בעד חלקה במניות." (הדגש אינו במקור) הדברים ברורים ומשליכים לנדו"ד. אם לאשה היה חלק במניות החברה והן היו רשומות על שמה, ומשכך העברתן ע"ש האיש הייתה כרוכה במס, על האשה היה לשאת בו. אך אם היה מחליט האיש למכור את מניות האשה לצד ג', אין האיש יכול לנכות מחלקה את המס ששולם בגין המכירה.

...

ע"מ לעשות סדר בדברים, נביא את החלטת הרכב דנן מיום 2.1.2020: "בית הדין סבור כי לאישה זכות למזונות כל עוד לא חולק הרכוש. שהרי במקרה שלפנינו אין לחייב את האישה בגירושין, ואם הייתה מקבלת את חלקה ברכוש הרב, ודאי יכלה לכלכל עצמה. אין לאפשר מצב בו הרכוש יישאר בידי הבעל, והאישה לא תקבל מזונות עקב גירושין. שאם כן צודקת האישה שאין להתגרש קודם חלוקת הרכוש. ברם, עם חלוקת הרכוש יופסקו מזונות האישה לחלוטין. ובעניין הוצאות המדור ואחזקתו, יבחן בית הדין את חלקו של האב במרכיב זה בזמן המתאים.

חקירת המומחה ע"י ב"כ האישה בית הדין הבהיר במספר החלטות, שאין לאפשר חקירת מומחה מטעם בית הדין אלא במקרים חריגים, ואין כאן המקום לעשות זאת.

לאור כל האמור לעיל קובע בית הדין כדלהלן: המומחה ימציא לבית הדין פסיקתאות ביחס לנכסים ההוניים של האיש - ארבעת קופות הגמל (מיטב דש), שני ביטוחי מנהלים ושתי קרנות פנסיה, וקרן השתלמות.