סדרי דין הארכת מועד בגין עיכוב במינוי עו"ד מטעם הסיוע המשפטי

המערער חוזר ושב על טענותיו כפי שהובאו בבקשתו ובתגובתו על פיהן בתקופה עד למתן האישור על ידי הלישכה לסיוע משפטי חלו חגי תשרי ופגרת סוכות אשר הוארכה עד ליום 15.10.20 בשל נגיף הקורונה, כמו כן, בשל מצב החרום ששרר בגלל נגיף הקורונה חלו שני סגרים במשק, דבר שעיכב את מתן המינוי על ידי הלישכה לסיוע משפטי.

גם לגופו של עניין יש לדחות את העירעור משעה שהוגש שישה חודשים לאחר קבלת החלטת הוועדה ללא כל הצדקה להארכת המועד על כן, בצדק קבע בית הדין קמא כפי שקבע בהחלטתו המנומקת.

תקנה 1 לתקנות קובעת כי: "'החלטה' - כל אחת מאלה: החלטה של ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 123 לחוק, החלטה של ועדה רפואית לעררים או של ועדה לעררים כאמור בסעיף 213 לחוק, או קביעת דרגת נכות כאמור בסעיף 10 לחוק". תקנה 2 לתקנות קובעת כי: "ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האיזורי לעבודה תוך שישים ימים מהיום שבו נימסרה ההחלטה למערער...". בהתאם להלכה הפסוקה בית הדין מוסמך להאריך מועד להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 [עב"ל 33351-11-12 דולאני – המוסד לביטוח לאומי, מיום 26.9.17, להלן – פסק דין דולאני], וזאת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

במכתב מיום 2.2.21 הלישכה לסיוע משפטי העבירה למערער את החלטתה להעניק לו שירות משפטי, תוך מינוי עו"ד מטעם הלישכה לסיוע משפטי (ר' נספח 5 להודעת העירעור).

...

לסיכום, אנו סבורים כי בשל האמור לעיל, סיכויי הערעור טובים, מאחר והחלטת הוועדה אינה מנומקת כנדרש.

נוסף על כך נבהיר כי לא מצאנו שיש באיחור המערער בהגשת הערעור כדי לפגוע ביכולת של המשיב להתגונן בהליך זה. כללו של דבר, בהינתן סיכויי ערעור הטובים, נוכח מצבו הרפואי של המערער, וכן פנייתו ללשכה לסיוע המשפטי במועד, מתגבש במקרה זה טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור.

סוף דבר לאור כל המקובץ , הערעור מתקבל במלואו.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 11735-02-21 03 אוגוסט 2021 לפני: כב' הרשמת סימה קרמר המבקש: חנן כהן ע"י ב"כ עו"ד עופר בר-לב מינוי ע"פ חוק הסיוע המשפטי המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד איילת ברעם החלטה

בתגובתו המבקש חזר על עיקר טענותיו, תוך שהוא מציין כי הסגר הראשון לאחר הפניה ללשכה לסיוע משפטי התחיל ביום 17.9.20 ונמשך עד ליום 15.10.20 וכי הסגר השני התחיל בתאריך 10.1.21, דבר שעיכב קבלתו של המינוי מטעם לישכת הסיוע המשפטי.

תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 שעניינה "הארכת מועדים" קובעת, כי בית הדין או הרשם רשאי לפי שיקול דעתו להאריך מועד אף לאחר שנסתיים, וזאת מטעמים מיוחדים שנרשמו.

...

המבקש טוען, כי מצבו הבריאותי מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת ערעור ברם, עם כל ההבנה ביחס לקשיים הרפואיים עמם מתמודד, אין בידי לקבל טענה זו בנסיבות העניין.

סיכומו של דבר – סיכויי הערעור נמוכים, האיחור בהגשת הערעור הינו משמעותי ולא שוכנעתי בדבר קיומו של טעם מיוחד המצדיק חריגה מהמועדים הקבועים בחקיקת משנה.

על כן, הבקשה נדחית.

ברקע הדברים יצוין כי מן החומר שלפניי עולה כי בהליך פשיטת הרגל המתנהל בפני בית המשפט המחוזי מיוצגת המבקשת על-ידי עורך דין מטעם "מערך הייצוג החצוני" של הלישכה לסיוע משפטי במסגרת מסלול המכונה "גישה ישירה". בהקשר זה מציינת הלישכה לסיוע משפטי בבקשת הארכה דנן, כי עורכי-דין המייצגים בעלי דין מטעם "מערך הייצוג החצוני" של הלישכה לסיוע משפטי במסלול "גישה ישירה", מוסמכים ככלל לנהל את ההליך שלגביו ניתן להם כתב המינוי בהתאם לשיקול דעתם המקצועי ומבלי להדרש בכל שלב לקבלת אישור מראש מהסיוע המשפטי ועליהם להעביר בדיעבד דיווחים על אודות פעולותיהם בתיק, לעורך דין "מהצוות הפנימי האחראי על הפיקוח בתיק" (להלן: עורך הדין המפקח).

על פי הנטען על ידי הלישכה לסיוע משפטי, עורך הדין החצוני "אינו מוסמך לפי שיקול דעתו להגיש ערעורים על החלטות שהתקבלו בהליך" ו-"אין הוא רשאי, בטרם הוצא לו כתב מינוי לכך, במסגרת תיק ייעודי חדש להגיש בקשת רשות ערעור". בהתאם לאמור בבקשה, הדיווח של עורך הדין החצוני לעורכת הדין המפקחת באשר למתן החלטתו של בית המשפט המחוזי התעכב במקרה דנן באופן משמעותי וזאת "בשל עיכוב הנובע מעומס עבודה חריג במשרדו [של עורך הדין החצוני], בין השאר נוכח משבר הקורונה, ויציאתם של חלק מעובדי משרדו לחל"ת אשר הביאה לשינוי במצב כוח האדם". עוד צוין בבקשה כי בסופו של דבר נימסר דיווח בעל-פה ללשכה לסיוע משפטי בסוף חודש אוגוסט 2020 והועבר לידי עורכת הדין המפקחת ביום 21.9.2020, ובו ביום הוגשה בקשה הארכה.

בית המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי בהנתן "טעם מיוחד" לכך (ראו, תקנה 528 לתקנות סדר הדין).

בכך פעלה היא בשקידה ראויה להגשת הבקשה בהקדם ואין לזקוף את העיכוב בהגשת ההליך לחובתה; שנית, על אף שפנייתה הראשונה של המבקשת ללשכה לסיוע משפטי לאחר מתן החלטתו של בית המשפט קמא נעשתה רק לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות העירעור, דומה כי מרבית תקופת האיחור אינה נעוצה בהתנהלותה שלה; שלישית, לא נטען על ידי המנהל המיוחד כי התגבש מבחינתו אינטרס הסתמכות על סופיות ההחלטה; ורביעית, יש מקום לדעתי לתת משקל גם למהות ההליך וזאת מבלי להביע עמדה באשר לסכוייו.

...

לנוכח טעמים מצטברים אלה באתי כאמור למסקנה כי הכף נוטה, גם אם בדוחק, לעבר מתן הארכה.

ודוקו: לא אחת נדחות בקשות ארכה שמגישה הלשכה לסיוע משפטי מחמת מחדליו הדיוניים של בעל-הדין המיוצג על ידה, כגון שלא פעל בשקידה ראויה ובזריזות המצופה ממנו בטרם פנה ללשכה לסיוע משפטי (ראו למשל, בש"א 8087/19 פלוני נ' פלונית, פיסקה 9 (16.12.2019)).

הבקשה להארכת מועד מתקבלת אפוא.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 42448-03-22 07 יולי 2022 לפני: כב' השופטת סאוסן אלקאסם המערער מארה איינאו ע"י עו"ד שי עבדי במינוי מטעם לישכה לסיוע משפטי המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י עו"ד ארז בן דוד פסק דין

העיכוב בהגשת העירעור הנו קצר ועל כן אינו משמעותי.

ההלכה המחייבת, כפי שנפסקה בעיניין דולאני (עב"ל 33351-11-12 מוחמד דולאני – המוסד לביטוח לאומי, מיום 26/9/17) קובעת, כי לבית הדין לעבודה נתונה, מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, הסמכות להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטות של ועדות ערר למיניהן, וזאת בהתקיים "טעם מיוחד" להארכת המועד.

...

עובדת השיקום (כך גם רופא המוסד) המליצו לראות במערער כבעל יכולת השתכרות מלאה, וכך קבעה: " לסיכום, לא חל כל שינוי רפואי או תעסוקתי במצבו של התובע מאז כתיבת הדו"ח הקודם. ניכר כי ישנו פער מהותי בין דיווחיו של התובע בעניין מצבו הבריאותי והתפקודי לבין האבחון הרפואי. להערכתי ולמרות נתוניו האישיים הדלים, התובע מסוגל להשתלב בעבודות מפעליות קלות, שמירה ללא נשק, ניקיון ואחזקה קלים וכדומה. לא ניכר כי חל צמצום של לפחות 50% מכושרו להשתכר.

לסיכום, מדובר לטעמי בהחלטה מנומקת, מפורטת וברורה של הוועדה המבוססת על שיקולים רפואיים – מקצועיים, ומצויה בגדר מתחם הסבירות.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

המבקש, מר **** לאונס ליאון, הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ההיתנגדות ולעיכוב ההליכים.

רוצה לומר, כי היה עליו כבר לסור ללישכת ההוצאה לפועל או מי מטעמו (כגון הבת שהתייצבה לדיון) לברר אודות החוב הנטען ולהגיש בקשה להארכת מועד כבר אז ובמקביל לפעול למינוי עו"ד וגם כאשר מונה עו"ד, שיודע את הדין, המתינו עוד 3.5 חודשים כאשר היתנגדות אמורה להיות מוגשת תוך 30 יום מיום מתן האזהרה.

ויוזכר שוב; המשוכה הראשונה שעל המבקש לעבור היא הבקשה להארכת מועד שלא הוגשה אלא הוגשה ישירות היתנגדות כשאין חולק שהיה צריך להגיש בקשה להארכת מועד כי גם לפי הקו בו ידע בחודש אוגוסט 2020 דרך לישכת ההוצאה לפועל היה עליו להגיש תוך 30 יום את ההיתנגדות אולם המבקש לא מסר בתצהירו תומך ההיתנגדות כל טעם עינייני מדוע איחר בהגשת בקשתו להגשת ההיתנגדות 8 חודשים (חרף מצבו הרפואי שלא הוכח ככזה שמנע ממנו למשל לפנות לסיוע המשפטי) ועל כן, על פניו, כבר מטעם זה יש לדחות את בקשתו להארכת מועד וכפועל יוצא את ההיתנגדות.

עדיין, אין בכך כדי להסביר מדוע לא שלח מי מטעמו וכפי שבתו יכולה הייתה להתלוות אליו לדיון יכול היה לפעול בהתאמה, ולו להגיש בקשה להוצאה לפועל להארכת מועד נוכח הצורך להסתייע בשרותי עוה"ד ולא היתעלמות כליל ביודעין שיש "פסק דין" נגדו תלוי ועומד כ-22-24 שנה.

אלה הם המקרים שבהם היה "כימעט" בטוח שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בביהמ"ש, אלה הם המקרים הדחוקים שבהם בימ"ש עושה חסד עם הנתבע ונותן לו את הרשות בתנאים, דהיינו: "...כאשר 'כימעט' רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסרוב נתן לו רשות מותנית בתנאי... " (ראו ע"א 9654/02‏ האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ''ד נט (3) 41 (2004)), ועל כן, בשל המחדל ולו באי בקשה להארכת מועד במועד עת הבקשה לבצוע שטר שלא הוגשה היתנגדות ולא הוגשה בקשה להארכת מועד כמוה כפסק דין ולא הוגשה בקשה לביטול פסק הדין במועד ולנוכח ההלכה הפסוקה דלעיל, לפיה מונחה בית המשפט לנקוט גישה מקילה כאשר קיימת הגנה, ולו דחוקה וכן רוח התקנות החדשות בנוגע לביטול מוסד סדר הדין המקוצר ושיקולי מדיניות שיפוטית, סבורני כי ניתן לאפשר תחת תשלום הוצאות למשיב וכן בהפקדת ערבון ותנתן גם רשות להיתגונן בכפוף לשני אלו, אשר יבוצעו בתוך 30 יום : תשלום סך של 3400 ₪ למשיב באמצעות באת כוחו.

...

לקחתי בחשבון כי הנתבע מיוצג על ידי הסיוע המשפטי וכי אין ידו משגת וזאת מבלי לבדוק חקירת יכולת משאין זהו ההליך לכך, אולם בשים לב לגובה החוב ובשים לב להגנה הדחוקה ולאיחור הממשי בהגשת ההתנגדות ומבלי להתייחס לכך שההמצאה הייתה כדין ומוכנה אני להניח שלא קיבל את דבר הדואר אולם כשידע הוא ישב בחיבוק ידיים ללא הוכחה כי ארבעה חודשים נבצר ממנו בכל דרך להגיש התנגדות או לחפש סיוע משפטי או לפנות להוצאה לפועל וכל שכן לאחר שכבר קיבל סיוע משפטי, המתין עוד מספר חודשים, במקום לזעוק ולהזדרז ולפעול בנושא – אני סבורה כי סכום ההפקדה הוא ריאלי בנסיבות העניין.

בזיקה לאמור בתנאי ב' דלעיל, אודה כי סברתי שיש לדחות את הבקשה וזאת מטעמי השיהוי שבהגשת התנגדות, כל שכן מיום הידיעה בפועל לשיטת הנתבע.

סוף דבר.