לצד בקשת רשות העירעור, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות שהושת על המבקש.
באותו מעמד הודיעו המבקש והמשיבה, כי על פי הסדר הטיעון סוכם כי המבקש יישלח לשירות המבחן טרם שלב הטיעונים לעונש וכי במידה שיתקבל תסקיר חיובי בעיניינו של המבקש – הצדדים יעתרו במשותף להטלת עונש מאסר על תנאי ולצדו צו של"צ בהקף של 250 שעות, הפעלת התחייבות ברת הפעלה בסך של 1,500 ש"ח, פיצוי למתלונן בסך 2,500 ש"ח, הפעלת פסילת רישיון למשך 3 חודשים, ופסילת רישיון על תנאי.
טענתו העיקרית של המבקש בערעורו, היתה שבית משפט השלום הנכבד שגה שעה שהחליט לסטות מהסדר הטיעון שנחתם בינו לבין המשיבה.
...
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים: ל' ברודי, ז' בוסתן, וד"ר ש' בורנשטיין), ב-עפ"ג 32879-08-16, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש' זמיר), ב-ת"פ 16669-05-15.
לאחר שבחנתי את הבקשה שלפני ואת תגובת המשיבה, סבורני כי היא איננה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור.
למעלה מן הצורך, אציין כי גם לגופם של דברים דינה של הבקשה – להידחות.
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.
