סדר הבאת ראיות בתביעת לשון הרע: היפוך נטל הראיה

פיצול הדיון והיפוך סדר הבאת הראיות - המסגרת הנורמאטיבית שאלת פיצול דיון בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, נדונה בפסיקה עוד בטרם ניתן פסק הדין בעיניין רוטר.

בעניינינו, הדברים מקבלים משנה תוקף, מאחר והתובע תובע נזק לפי סעיף 7א.(ג) לחוק איסור לשון הרע, אשר מחייב הוכחת "כוונה לפגוע". מכאן, הנטל להוכחת הכוונה בעת פירסום לשון הרע, מוטל על כתפי התובע, וגם משום כך על התובע להתחיל בהבאת ראיותיו בעיניין זה. לא זו אף זו, יש לציין כי מכוח סעיף 18 לחוק איסור לשון הרע, מוקנית לתובע הזכות להבאת ראיות סותרות לאחר שהנתבע הגיש כלל ראיותיו.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבבקשות התובע ובתגובת הנתבע על נימוקיהן ושקלתי את טענות הצדדים, אני מורה על דחיית שתי הבקשות, וזאת מן הנימקוים שיפורטו להלן.

בנוסף, בהתאם לתקנה 49(ד) לתקנות, היה עליו להקדים ולפנות לנתבע ולהודיע לו בדבר הגשת את הבקשות, במיוחד כשמדובר בבקשות מהותית שקבלתן, ככלל, מעניקה יתרון לתובע, אולם הוא לא עשה כן. משלא פעל התובע בהתאם לאמור לעיל ומטעם זה בלבד, יש מקום לדחיית הבקשות, אך גם לגופו של עניין, דין הבקשות להידחות.

בהקשר זה אפנה לפסק דין שניתן בת.א 6685-07-14 (שלום ת"א) קרמר-שפירא-שניידר, משרד עו"ד ואח' נ' שרף ואח' (פורסם בנבו), שם נקבע: "ישנם מקרים בהם הגם ומדובר בתביעות לשון הרע אין להורות על פיצול הדיון, ולא יהא בהחלטה זו כדי לסתור את התכלית הכפולה העומדת בבסיסו של ס' 22 לחוק, אשר עמדה לנגד בית המשפט בפסק דין רוטר, ואבהיר דבריי. התכלית ראשונה העומדת בבסיסו של ס' 22 לחוק, שלא לדוש בעברו של התובע טרם התקבלה החלטה בדבר חבותו של הנתבע בפיצויים, רלוונטית יותר לטעמי במקרים בהם נטען בכתב התביעה לנזק ממשי עקב הפרסום, שאז יתכנו המצבים שבהם יידרש התובע להוכיח קשר סיבתי, בין הפרסום המהווה לשון הרע לנזק שנגרם לו, ובמסגרת זו יש ויזדקק בית המשפט אף לדוש בעברו של התובע. בעת שמוגשת לבית המשפט תביעה ללשון הרע ללא הוכחת נזק, הגם ובית המשפט נדרש לאחר הכרעה בשאלת החבות לקבוע את גובה הנזק במסגרת השיעור המקסימאלי שנקבע בחוק, הבחינה בעיקרה נעשית תוך התמקדות בפגיעה עצמה, בין היתר, בחומרת הפגיעה, בהיקף הפגיעה ובהתנהלות הצדדים בעת הפגיעה, כשאופיו ועברו של התובע אינם רלוונטיים, והשיקולים הינם שיקולים משפטיים. סבורני כי התובע אף מביא זאת בחשבון שעה שבוחר להגיש את התביעה ללא הוכחת נזק". מכאן, משקבעתי כי אין מקום להורות על פיצול הדיון, הרי שאין מקום להורות על היפוך סדר הבאת הראיות.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית שתי הבקשות.

עוד טוען המבקש כי גם ההגנות הנטענות על ידי המשיבים המנויות בחוק, אינן משנות לעניין פיצול הדיון כמו גם היפוך סדר הבאת הראיות שהנו הכלל בתביעות המתינהלות על פי חוק איסור לשון הרע.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים כפי שהובאו בבקשה, בתגובה ובתשובה, לרבות ההלכה ומגמות הפסיקה סבורני, כי אין מקום להורות על פיצול הדיון, ומשכך אין מקום בשלב זה אף להורות על היפוך נטל הבאת הראיות, וזאת כפי שיפורט להלן.

...

הנה כי כן, עת קבע בית המשפט כי אין לפצל הדיון בין שאלת האחריות לנזק, ממילא מתייתר הצורך להידרש לסוגיית היפוך סדר הבאת הראיות, ודין בקשה זו להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל , אני דוחה את הבקשה לפיצול הדיון ואת הבקשה להיפוך נטל הבאת הראייה.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

טוענים התובעים, כי בפסק דין רוטר קבע בית המשפט העליון, כי ראוי לפצל תביעות בגין לשון הרע בין שלב האחריות לשלב הנזק וכי במצב דברים זה בו הדיון מפוצל, אם הנתבע מודה שבוצע פירסום והוא זה שבצע את הפירסום לא נותר לתובע להוכיח דבר ודי בקביעתו של בית המשפט ע"פ טענות משפטיות, כי הפירסום מהוה לשון הרע על מנת להורות על הפיכת סדר הבאת הראיות.

ניתן לראות כי ברע"א 2721/14 פלוני נ' חברה פלונית ,אומנם חזר כב' השופט זילברטל על קביעתו בפסק דין רוטר בדבר פיצול הדיון, עם זאת באותו המקרה אף קבע: "... ואם, מסיבה כלשהיא, יראה בית משפט השלום לחרוג מהכלל הרגיל בדבר פיצול הדיון בתביעות לשון הרע, בודאי שאין לשנות מסדר הדברים הרגיל לפיו התובע מתחיל בהבאת הראיות." בית המשפט במסגרת פסק הדין אף חזר והתייחס לעניין הנפקות של העברת נטל הראיות בתביעות לשון הרע , וקבע: "....כפי שהוסבר בהרחבה בענין רוטר, הנפקות המעשית של הקביעה לפיה התובע יחל בהבאת ראיות בתובענה לפיצויים בגין לשון הרע אינה רבה; זאת נוכח פועלה של הוראת סעיף 18 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965(להלן: החוק), המעניקה לתובע זכות מלאה להביא ראיות סותרות." מכאן כי הגם וראוי לפצל את התביעות בתביעות לשון הרע, בית המשפט יבחן כל מקרה על נסיבותיו, בשים לב כי למעשה נוכח הוראת ס' 18 לחוק הנפקות של העברת נטל הראיות בתביעות לשון הרע, אשר תנאי לה הוא פיצול הדיון, אינה משמעותית, וכהגדרתה בפסק דין רוטר הנה "סערה בכוס מים". אשר לסוגיית העברת נטל הראיות בתביעות לשון הרע, כאמור בפסיקה ובספרות עת הוחלט להורות על פיצול הדיון, ישנם מקרים בהם הנתבע יחל בהבאת הראיות בנגוד לכלל: "המוציא מחברו עליו הראייה". בפסק דין רוטר נידרש כב' השופט זילברטל לסוגיית העברת נטל הראיות בתביעות לשון הרע וכך קבע: "כאשר אין מפצלים את הדיון כאמור לעיל, כך שסוגיית הנזק אמורה להיות נדונה ביחד עם שאלת האחריות, פשיטא שהתובע יתחיל בהבאת הראיות (אֹורי שנהר דיני לשון הרע 465 (1997), (להלן: שנהר). ואולם, כאשר מפוצל הדיון, כפי שכרגיל ראוי שייעשה בתביעות בגין לשון הרע, כך שסוגיית הנזק אינה עומדת לדיון בשלב הראשון של המשפט, עשוי להווצר מצב שהנתבע יחל בהבאת הראיות. מצב שכזה ייוצר כאשר הנתבע אינו מכחיש את עצם הפירסום ואת היותו המפרסם, שכן אז לא נותר לתובע להוכיח דבר (בשלב זה)...." עד לפסק דין רוטר המוזכר לעיל, המקרים הברורים בהם היה מועבר הנטל לפתחו של הנתבע היה בעת שהנתבעים הודו בשלושת היסודות - בפירסום, באחריות לפירסום ובכך שהפירסום מהוה לשון הרע, אולם לא נמצאה אחידות בפסיקה במקרים בהם לא היתקיים היסוד השלישי , היינו מקרים בהם הנתבעים הודו בפירסום ובאחריות לפירסום, אולם לא הודו, כי הפירסום מהוה לשון הרע.

...

אלא שלא כך. סבורני כי בנסיבות שבענייננו בהן מדובר בשלוש תביעות שאוחדו, הגם והייתה החלטה המורה על פיצול דיון, לאור החלטתי בנוגע לנתבעים 1 ו-2 , לא היה מקום להפוך את נטל הראיות רק בנוגע לנתבע 3.

הואיל וכך, אני סבורה כי הגם והייתי מגיעה למסקנה כי יש לפצל את הדיון, והייתה נבחנת שאלת היפוך נטל הראיות אשר לנתבע 3, הגם שביחס לנתבע 3 יש טעם בטענות התובעים, לא היה מקום להפוך את נטל הראיות מבחינת יעילות הדיון ולאור איחוד התובענות.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשות לפיצול הדיון ואת הבקשות להיפוך נטל הבאת הראייה.

לבקשה הנוכחית, שהוגשה ע"י התובעים שבכותרת, יש שלושה ראשים: א. פיצול הדיון בין שאלת החבות ושאלת הנזק; ב. היפוך סדר הבאת הראיות, כך שהנתבעים יתחילו בהבאת ראיותיהם; לחלופין, מתן רשות לתובעים להגשת תצהירי תשובה, מכוח סעיף 18 לחוק איסור לשון הרע פיצול הדיון בין שאלת החבות לנזק לטענת המבקשים, פיצול הדיון בין שאלת החבות לנזק הוא דבר שבשיגרה בתביעות לשון הרע, וכי מדובר בנוהל שהגיע לידי "הלכה", כפי שנאמר ברע"א 1379/14 רוטר נ' מקור ראשון המאוחד בע"מ. המבקשים סבורים כי פיצול זה מתחייב נוכח האמור בסעיף 22 לחוק איסור לשון הרע.

משכך, גם אם היתה הצדקה להיפןך נטל הבאת הראיות ביחס למשיב מס' 1 (ואין הדבר כך, כאמור לעיל), לא היה מקום להורות על כך, שכן ביחס למשיב מס' 2 היה על התובעים להתחיל בהבאת ראיותיהם, וקביעת סדר הבאת ראיות שונה ביחס לכל אחד מהנתבעים, היה גורם לסירבול ההליך.

...

דין הבקשה בעניין זה להידחות.

גם המבוקש בחלק זה של הבקשה דינו להידחות.

סוף דבר דין הבקשה להידחות, למעט ביחס לרשות הניתנת לתובעים להבאת ראיות מפריכות, לפי סעיף 18 לחוק איסור לשון הרע.

שלישית, במהלך הדיון שהתקיים ביום 6.6.2022 ויתרה התובעת על דרישתה להיפוך נטל הבאת הראיות ואכן נקבע כי סדר הבאת הראיות יהיה הסדר הרגיל – התובעת תחילה ולאחר מכן הנתבעת.

דינה של דרישה זו להדחות לא מפאת חיסיון עו"ד-לקוח (סוגיה שלא ראיתי לנכון להכריע בה), אלא משום שאיני רואה רלוואנטיות בין גובה שכר הטירחה המשולם לבאת כוחה של התובעת לבין השאלות שעל הפרק, קרי, האם מהוות האמירות נשוא התובענה לשון הרע והאם עומדות לנתבעת הגנות כלשהן.

...

בעניין זה אני סבורה כי יש מקום שהתובעת תשיב בתצהיר ערוך כדין האם הגישה תביעות נוספות בגין לשון הרע בעקבות פרסומים נוספים ברשתות החברתיות (ככל שהיו).

דרישה זו נדחית משעה שאינה רלוונטית לפלוגתאות נשוא ענייננו.

סוף דבר סיכומם של דברים, אני מורה לתובעת לגלות בתצהיר ערוך כדין, ולמסור לעיון התובעת, את המסמכים הנזכרים בדרישה השנייה (ס' 9 לעיל) והדרישה השישית (ס' 13 לעיל) וכן להשיב בתצהיר ערוך כדין על השאלות הראשונה (ס' 16 לעיל), השנייה (ס' 17 לעיל) והרביעית, באופן חלקי (כמפורט בס' 19 לעיל).