סגירת תיק פלילי בגין סיוע לעורכת דין עבריינית

האירגון פעל במספר תחומים, שכללו בין היתר הפצת חשבוניות מס כוזבות בתמורה לעמלה, ניכוי חשבוניות מס כוזבות והלבנת הון, והכל במטרה להשיא את ריווחי האירגון ורווחי החברים בו, תוך התמדה בפעילות עבריינית משותפת של החברים בו. לפי כתב האישום, המבקש נחשב למנהל באירגון ושימש דרג שני בהיררכית האירגון (יחד עם אחיו תום), כאשר בראש האירגון עמד אחיו יניב.

הבקשה לקבלת חומרי חקירה והתגובה לה במסגרת הבקשה ביקש המבקש, באמצעות ב"כ עורכי הדין יפתח לנדאו ואיתן להמן, להורות למשיבה למסור לידיו רשימת חומרי חקירה מפורטת ומסודרת, הכוללת מיקוד לגבי המבקש עצמו; רשימה של כל חומר החקירה שנאסף ונרשם בידי הרשות החוקרת, לרבות חומרים אשר נאספו במדינת ההסגרה ספרד, על ידי הרשויות שם; מיסמכי הסגרה מלאים ומתורגמים לשפה העברית; כתבי אישום שהוגשו כנגד מעורבים בפרשה, כולל כנגד עדי תביעה; הודעות בדבר שימועים וסגירת תיקים כנגד מעורבים בפרשה; והחלטות בדבר סגירת תיקים כנגד חשודים ללא שימוע והנימוקים לכך.

נטען כי בקשת המבקש לקבלת הודעות בדבר שימועים וסגירת תיקים כנגד מעורבים בפרשה, בין אם היתקיים שימוע ובין אם לאו, לרבות הנימוקים להחלטות אלה לצורך ביסוס טענה של אכיפה בררנית לכאורה, עולה כדי מסע דייג ואין המדובר בחומרי חקירה, בהיותם "תרשומות פנימיות". עוד נטען כי אין בחומרים אלה כדי לסייע למבקש על מנת לבסס טענה של אכיפה בררנית.

צוין כי עם העדת מי מעדי התביעה בתיק העקרי, תימסור המשיבה, ככל שתתבקש, בטרם עדותם של מי מהעדים, את סטטוס הטיפול ההליך הפלילי בעיניינם, והדבר אף נעשה בנוגע לעדים שכבר העידו.

...

בפרשת הירשמן, אכן נקבע כי כאשר מדובר בפרשיות ענק מרובות ראיות, סטנדרט הפירוט הנדרש מהתביעה הכללית גבוה יותר, ועליו לכלול את הפרטים הבאים: תיאור אובייקטיבי של כל מסמך, כותרתו בפועל, סוגו (חשבונית בנק, הודעה ועוד) והאם הוא חסוי או לא. כב' השופט א' רובינשטיין הוסיף וקבע, בין היתר, כך: "כאשר עסקינן בפרשיה המכילה מספר נאשמים רב, ובודאי רב מאוד כבענייננו, סבורני כי על מערכת התביעה לפרט ככל הניתן אילו מן הראיות רלבנטיות למי מהנאשמים לשיטתה ולמיטב הבנתה, בנתון לאמור להלן. לעניין זה חוששני כי אין להלום את טענת העוררת, לפיה אין זה מתפקידה לעשות כן, אלא תפקידו של הסניגור אשר ייטיב לעשות זאת ממנה, ויתרה מכך – כי ענייננו בפרשיה אחת ועל כן קיים קושי בהפרדה זו. כאשר ענייננו בפרשיה מרובת נאשמים, סבורני כי כדי לקיים מבחינה מהותית את תכליתו של סעיף 74 לחוק ואת זכותו של הנאשם להליך הוגן, שיוך החומר לכל אחד מהנאשמים, במידת האפשר, הוא חיוני. כך למשל, כפי שנטען על-ידי המשיבים, כאשר ענייננו בנאשם 'זוטר' יחסית, אשר החלק המיוחס לו קטן באופן משמעותי מזה של כל היתר (ואין באמור – כמובן – כדי לקבוע כי מי מהמשיבים שבענייננו הוא בגדר נאשם 'זוטר'), קשה למצוא טעם בכך שייאלץ לנבור בעשרות אלפי המסמכים אך כדי לאתר את אלה המיוחסים לו, גם אם ה'נבירה' נעזרת באמצעים דיגיטליים. אך עלי לסייג דברים אלה בהערה ברורה: התביעה איננה כל עיקר 'קבלן שלמות' לדיון מושלם בזיהוי החומר הרלבנטי לכל נאשם, ויתכן בהחלט כי יישארו חומרים שלא יזוהו או כאלה שיזוהו לגבי נאשם פלוני אך גם נאשם פלמוני ימצא בהם עניין; ואולם תיעשה כברת דרך רצינית, וגם בכך ברכה רבה". ברם, הסתייגות מההחלטה שנתקבלה בפרשת הירשמן, אשר מלכתחילה צמצמה עצמה לאותם מקרים חריגים של "פרשיות ענק מרובות ראיות, המתייחסות למספר רב של נאשמים", ניתן למצוא בדברי כב' השופט מ' מזוז בפרשת חג'ג', שם קבע, בין היתר, כך: "מקובלת עלי הסתייגות התביעה בכל הנוגע לקביעה בענין הירשמן, כי בפרשיה המכילה מספר רב של נאשמים על התביעה לפרט אילו מן הראיות מתייחסות למי מן הנאשמים. זוהי דוגמא נוספת של הרחבת זכות העיון, שאינה מעוגנת בחוק, והמעוררת גם קשיים מעשיים ועיוניים לא מבוטלים. היא מטילה נטל מכביד נוסף על התביעה ופותחת פתח בלתי נדלה לטענות, מחלוקות והתדיינויות, מראש ובדיעבד. זאת ועוד, בבסיס חלק ניכר מההליכים הנוגעים למחלוקות בשאלת הגדרת חומרים כ'חומר חקירה' עומד טענת ההגנה כי 'אין חקר לתבונת סנגור מוכשר ואין לנחש כיצד יוכל לנצל את החומר הנמצא בפניו' (ע"פ 35/50 מלכה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ד(1) 429, 433 (1950)). הטלת התפקיד של סיווג חומרי החקירה הרלבנטיים לכל נאשם אינה מתיישבת עם תפיסה זו. אין זה מתפקיד התביעה להצביע למי מן הנאשמים רלוונטי כל מסמך שנאסף, שכן רק בא-כוחו של נאשם, המגבש עמו את קו ההגנה, הוא בעל היכולת, ובעיקר האחריות, לקבוע מה מבין החומרים שנאספו חשוב עבור לקוחו". בבש"פ 3708/19 איילת יונגסטר נ' מדינת ישראל (24.6.2019) התייחס כב' השופט י' עמית לשתי ההחלטות שנתקבלו בפרשות הירשמן וחג'ג', וצידד בהחלטת כב' הש' מזוז בעניין חג'ג', תוך שקבע כי "שיוך החומר לנאשם זה או אחר, הוא פתח להתדיינויות נוספות ולעיכוב נוסף בהליך העיקרי". במקרה שלפניי, כתב האישום מונה 22 נאשמים, מתוכם 12 נאשמים אנושיים (ובכללם המבקש).

לא שוכנעתי כי בבקשה לסווג את חומרי החקירה לפי מידת שייכותם למבקש, תופק תועלת כלשהי למי מהצדדיים, בדגש על ההגנה, ולכל היותר היא עשויה לפתוח פתח לטרוניות אפשריות ולהתדיינויות ממושכות באשר לשימוש בחלק מחומרי החקירה, שלדעת ההגנה סווגה ככזו שמשויכת לנאשמים אחרים, פרט למבקש.

נוכח האמור לעיל, לאחר בחינת הנסיבות שלפניי, ברקע הפסיקה שהובאה לעיל, סבורני כי רשימת חומרי החקירה, כפי שהועברה לידי ההגנה, ממלאת אחר דרישות החוק והפסיקה, ואין המשיבה נדרשת לסווג או למיין את המסמכים לפי מידת הרלוונטיות שלהם ביחס למבקש.

סוף דבר, בהינתן שיתר החומרים שהתבקשו הועברו זה מכבר לידי ההגנה, הרי שהבקשה נדחית.

על פי ההלכה הפסוקה, על בית המשפט הדן בבקשה לפי סעיף 80(א) לחוק, לאזן בין שני אינטרסים נוגדים עקריים: מחד, הנזק שניגרם לנאשם בעקבות ההליך הפלילי שנכפה עליו; ומאידך, הגשמת האנטרס הצבורי באכיפת החוק ובהבאתם של עבריינים למשפט, והצורך לאפשר לרשויות אכיפת החוק לבצע תפקידם באופן עינייני וללא מורא.

על אף האמור, בפסיקה נימנו שיקולים שונים היכולים לסייע בבחינת התקיימותה של עילה זו, הגם שנקבע כי אין מדובר ברשימה סגורה, וכי על בית המשפט לבחון את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, את משקלם של כל אחד מהשיקולים ואת האיזון הראוי ביניהם, בהתאם לנסיבות המקרה.

(ב) נוכח בית המשפט שבנסיבות הענין מן הצדק לקבוע לעצור או לנאשם תשלום הוצאות בעד שכר טירחת עורך דין גבוה מזה שנקבע בפריט המתאים בתוספת, רשאי הוא לקבוע סכום גבוה יותר בשיעור שלא יעלה על חמישים אחוזים מהסכום הקבוע באותו פריט.

החזר הוצאות הגנה - לפי תחשיב הנזק שערכה ב"כ המבקש, הכולל פירוט של כלל הדיונים שהתקיימו בתיק, על פי התעריף המירבי הקבוע בתקנות הפיצויים, שכר הטירחה עומד על סכום של 86,402 ₪ כולל מע"מ (שהוא סכום פחות מזה שהמבקש שילם בפועל לעורכי דינו).

...

לאור החלטתי דלעיל, יש לשלם למבקש 30% מסכום זה, דהיינו סך של 145,908 ₪.

לאור החלטתי דלעיל, יש לשלם למבקש 30% מכלל הוצאותיו, דהיינו סך של 31,470 ₪.

לסיכום, אני מורה כי המדינה תשלם למבקש פיצוי בגין ימי מעצרו והוצאות הגנתו, בסך כולל של 177,378 ₪, וזאת בתוך 90 יום מיום קבלת ההחלטה במשרדי המשיבה.

הנאשם פעל כן במזיד ובכוונה להיתחמק מתשלום מס. בהכרעת הדין נדחו טענותיו העובדתיות והמשפטיות של הנאשם, וביניהן – טענות לענין ביטול כתב אישום מטעמים של הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית שננקטה נגדו, כאשר מעורבים אחרים בפרשה "זכו" לסגירת התיק כנגד תשלום כופר, ואילו הוא, ששיתף פעולה עם החוקרים, הודה בחקירה והגיש לחוקרים את דפי חשבונות הבנק שעל בסיסם הוכן כתב האישום, הועמד לדין; טענות בדבר אי קבילות הודעותיו של הנאשם שנגבו, לכאורה, תוך הפרת זכות ההיוועצות ועת נחקר ללא אזהרה ומבלי שיודע אודות זכויותיו; טענות בדבר אי קבילות מסמכים שנתפסו במשרד רואה החשבון שלו, הואיל ואלה נתפסו, לכאורה, ללא צו שפוטי ותוך הפרת חסיון עורך-דין-לקוח שעמד לנאשם; וכן טענות בדבר חוסר הוגנות של המדינה בהגשת כתב האישום נגד הנאשם, כאשר בעת הרלוואנטית לפתיחת החקירה וההעמדה לדין תוקן "נוהל גילוי מרצון", כך שלמעשה הוענקה "חסינות" מהעמדה לדין לאזרחים שבחרו למסור מידע לרשויות אודות כספים ונכסים שהחזיקו אשר חייבים במס.

לדבריו, כשהתפוצצה הפרשה והוא עוכב, ייעץ לו עורך דינו שלא לדבר בחקירה ולא לגלות דבר, ואם היה נוהג כך קיים סיכוי רב שלא היה מוגש כתב האישום דנן.

בתי המשפט בפסיקתם הדגישו את החומרה היתרה שיש לייחס לעבירות בנגוד לדיני המס וציינו כי אין להקל בעונשם של עברייני מס הגוזלים את כספי הציבור, יוצרים דמורליזציה בקרב ציבור משלמי המיסים וגורמים במעשיהם נזק רב למדינה.

ואולם, נראה שהיות ומדובר בפרשה במסגרתה הוגשו מספר רב של כתבי אישום נגד נאשמים בגילאים דומים, נעדרי עבר פלילי ובעלי נסיבות אישיות דומות, אשר המשותף לכולם הוא שהחזיקו חשבונות בנק בחו"ל והעלימו הכנסות בסכומים גבוהים, וכן שכולם הסירו את המחדלים, הרי שיש להיתחשב בעונשים שנגזרו עליהם – בין אם במסגרת הסדרי טיעון ובין שלא במסגרת הסדיר טיעון – על מנת קבוע את מיתחם העונש ההולם בתיק שלפניי.

במידה והיה מוצא צו שכזה, ובני הזוג גלעד לא היו מצייתים לו, ניתן היה לנקוט נגדם בהליכים על פי החוק [יצויין, שלא ניתן היה לפנות למדינת שוויץ בבקשה לתפיסת מיסמכי הבנק במסגרת סיוע משפטי בין מדינות].

...

בהתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ובמדיניות הענישה, כמפורט לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין 15 ל-36 חודשי מאסר, לצד קנס כספי בן עשרות אלפים עד 500,000 ₪.

שיהוי/חלוף זמן – לא שוכנעתי שהמדינה השתהתה באופן קיצוני או בלתי סביר בהגשת כתב האישום, חרף העובדה שלא עמדה בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה ככתבה וכלשונה.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 15 חודשי מאסר בפועל.

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"פ 67113-02-20 מדינת ישראל נ' ביאזי ואח' 6.3.2023 לפני כבוד השופטת תמר בר-אשר המאשימה מדינת ישראל הנאשמים 1. יצחק חי ביאזי [הסתיים] 2. חסן עבד אלקאדר [הסתיים] 3. שרון שיר באת-כוח המאשימה: עו"ד שירה נתן (פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)) בא-כוח הנאשם 3: עו"ד סלבה רודנקו גזר דין – בעיניין הנאשם 3

בתוך כך, בשנת 2017, התעוררו חשדות בקרב גורמים משפטיים בערייה כי הנאשם 3 פועל בנגוד לחוק בכך שהוא מתחזה לעורך דין ומנסה להשפיע שלא כדין על עובדי הערייה ולהטות את שיקול דעתם במספר תיקים.

עוד טען בא-כוח הנאשם – בלי לתמוך דבר במסמך או בתעוד כלשהוא – כי הנאשם נשוי ואב לארבעה ילדים; בתו מנישואיו הראשונים כבת 20 והיא נכה בדרגה ששיעורה 100% וכי הנאשם משלם לה מזונות בסך 590 ₪ בחודש; אחד מילדיו מנישואיו השניים לומד בחינוך מיוחד; הנאשם הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי בעיניין בעיותיו הרפואיות הנטענות; אישתו המפרנסת היחידה וכי שכרה בסך 7,000 ₪ בחודש; למעלה משנתיים הנאשם אינו עובד; ניפתחו לו תיקי הוצאה לפועל אשר ניסגרו, בסיוע משפחתו; לנאשם אין רכוש, נכסים או חיסכונות; משפחתו גרה בדירה שכורה ומשלמת דמי שכירות בסך 4,000 ₪ בחודש.

כפי שהודגש, "בית משפט זה חזר ועמד על חומרתה של עבריינות המס, אשר נובעת מפגיעתה הקשה במשק, בכלכלה ובמגוון היבטים חברתיים הנוגעים לנטל תשלום המיסים, כמו גם מהקושי הרב שבחשיפתה. נפסק לא אחת, כי יש ליתן לחומרה זו ביטוי ממשי במסגרת גזירת עונשו של מי שהורשע בעבירות אלה, תוך מתן עדיפות לשיקולי הרתעה ולאנטרס הצבורי שבהחמרת הענישה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, וכאשר נקודת המוצא היא כי העונש ההולם בעבירות אלה הוא מאסר בפועל" (עניין יצחקי‏‏, כבוד השופט י' אלרון, פסקה 12 והפסיקה המובאת שם).

...

עם זאת, מקובלת עליי עמדת המאשימה כי מאחר שכל אחת מהעבירות מבוססת על מסכת עובדתית שונה, יהיה זה נכון לקבוע שלושה מתחמי ענישה נפרדים, אף אם בעת קביעת העונש, תיקבע חפיפה מסוימת בין המתחמים.

הערעור נדחה (עפ"ג (מחוזי ירושלים) 28691-11-17 מיום 18.3.2018); (4) ת"פ (שלום ירושלים) 11468-10-15 מדינת ישראל נ' חמורי (7.1.2019) – הרשעה על-פי הודאה במספר עבירות מרמה והפרת אמונים.

"כך במיוחד כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה, אז מקבל עיקרון זה משנה תוקף" (ע"פ 27/17  בסל נ' מדינת ישראל (12.12.2017)‏‏, כבוד השופט י' אלרון, פסקה 11 והפסיקה שם).

בית משפט השלום בבאר שבע בע"ח 46620-02-23 זגורי(אסיר) נ' מדינת ישראל בפני כבוד השופט יניב בן הרוש המבקש יניב זגורי (אסיר) ע"י ב"כ עו"ד אליז קסנטיני ועו"ד תומר לביא המשיבה מדינת ישראל ע"י פרקליטות מחוז דרום החלטה

מכתב האישום עולה כי הנאשם, היה עצור במסגרת הליך פלילי אחר, וכי בזמן מעצרו נאסר עליו לבצע שיחות טלפון, למעט עם עורכי דינו ובנותיו.

החלטת סגירה בעיניינם של מעורבים אחרים.

אם כן, כל שנותר הוא לקיים דיון ביחס לשני הפריטים השנויים במחלוקת; פריט ג' מעורר שאלות הקשורות במסירת חומר מתיק אחר הנחוץ לביסוס טענת הגנה מסוג כורח, ואילו פריט ד' מעורר שאלות הקשורות בטענת אכיפה בררנית ומסירת מידע בדבר מדיניות אכיפה של התביעה, אשר ההגנה עותרת למסירתו משום שהוא דרוש להוכחת טענתה זו. דיון והכרעה סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי: "בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיזמת בית המשפט לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו." להבדיל מבקשה בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, שם המבחן הוא אם מדובר בחומר חקירה הנוגע לאישום, הרי שכאשר מדובר בבקשה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, המבחן הנו האם החומר עשוי לסייע להגנה, גם אם אינו חומר חקירה.

ביחס למטרת סייג הכורח, נקבע בע"פ 7075/03 אסתר אלון נ' מדינת ישראל, כי: "הגנת הכורח נועדה לפטור מאחריות אדם שנקלע למצוקה, בה, בשל איום ממשי שהופנה אליו על-ידי צד שלישי הדורש ממנו לבצע מעשה, הוא נאלץ לבחור בין שתי רעות: האחת, כניעה לאיום תוך כדי ביצוע עבירה פלילית, והאחרת, סרוב לבצע את העבירה תוך כדי כך שהוא חושף את עצמו לסכנה כי האיום – שכוון נגדו או נגד זולתו – ימומש". הינה כי כן, לא די בקיומה של מצוקה כלשהיא או קיומו של חשש ערטילאי, אלא יש צורך בקיומו של איום ממשי, אשר יש בו כדי לכפות על אדם בחירה בין שתי רעות – ביצוע עבירה פלילית בעקבות כניעה לאיום, או היסתכנות במימוש האיום, כלפיו או כלפי זולתו .

כמו כן, חפוש ראשוני במאגרי הפסיקה העלה את ת"פ 40291/04 מדינת ישראל נ' אורן אברהם, שם הועמד לדין עבריין מירמה שביצע עבירות מהכלא, ובין השאר גם בגין הפרת הוראה חוקית, נוכח ביצוע שיחות טלפון מהכלא בנגוד להחלטה שיפוטית.

...

אודה, כי באופן רגיל מצופה כי התביעה תפעל לאיתור מקרה שיש בו כדי לסתור את טענת ההגנה, אך גם אם התביעה לא עשתה כן, אל לו לבית המשפט לפטור עצמו מלעשות כן. יישום מבחני המשנה בענייננו מוביל למסקנה כי הנאשם לא עמד בנטל הנדרש על מנת שאורה לתביעה להמציא להגנה את המידע המבוקש.

לפיכך, בקשת הנאשם ביחס לפריט ד' נדחית.

סוף דבר המאשימה תעביר את תוכן שורות 10-16 מעמוד 9171 לפרוטוקול הדיון בתפ"ח 35982-12-17, תוך מחיקת ראשי תיבות שמו של עד המדינה.