מכל הנתונים שבפני הגעתי למסקנה, כי אילו היו הנתבעים נשאלים א-פריורי, בעת הפניה לזוהר לצורך השגת מימון, האם לדעתם יהיה זוהר זכאי לשכר ראוי אם ימצא עבורם קונה לקרקע, במחיר הגבוה ביותר שיושג על ידם בחלון הזמן שעמד לרשותם, במקרה של אי הצלחה להשיג מימון לפרוייקט, ותתבצע עמו עיסקת מכר, היו משיבים על כך – בהגינותם – בחיוב.
משמע, שיש לבחון אם הובאו ראיות בדבר השכר הראוי שהצדדים היו מסכימים עליו, אילו עמד לנגד עיניהם מתוה עיסקה אחר מזה שלמענו נשכרו שירותי התיווך הפינאנסי של זוהר.
מהשיחות המוקלטת והתכתובות בין אוריאלי לזוהר אחרי סגירת מתוה עיסקת המכר עם שוסטר, עולה כי אוריאלי סבר שלנוכח שינוי הנסיבות, סכום של 1% מסכום העיסקה יהא עמלה הולמת, והתחייב מפורשות בכתב כלפי זוהר ב-31.12.19 : "ככל הנראה מחר תהיה עיסקה, כרגע שוסטר אמרו שהם לא רוצים לשלם לך את האחוז... ויש לך את האחוז שלנו". יצויין כי העיסקה עם שוסטר אכן נחתמה למחרת, ב-1.1.20.
...
בנסיבות אלה אני סבורה כי התובעים זכאים לשכר ראוי.
מאחר שנטל הוכחת השכר הראוי מוטל על התובעים, הרי שאין נפקא מינא לכך שזוהר סבר כי מגיע לו סכום גבוה יותר, ולא הסכים להצעה זו.
סכום של 1% נראה לי הולם גם את העובדה כי מכלול המאמצים שהושקעו ע"י זוהר נמשכו כחודש בלבד, וכי מעורבותו בעיסקה עם שוסטר הסתכמה בהפגשת הצדדים ובהצגת הקרקע והפרוייקט בשיחה ראשונית קצרה.
התביעה נגד אוריאלי נדחית והתובעים ישאו בהוצאותיו בסך 30,000 ₪.
