סגירת מרפסת וריצוף גינה בבית מגורים

רקע עובדתי: התובעים והנתבעים שכנגד – מר נריה אמיתי וגב' לילך אמיתי (להלן: "התובעים") הנם בעלי הזכויות בבית ברחוב העליה 7 בקרית מלאכי (להלן: "הבית"), אשר ניבנה על ידי הנתבעת והתובעת שכנגד – "דיורין" חברה לבנין הנדסה ותשתיות בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "החברה"), שהיא חברה קבלנית בעירבון מוגבל, העוסקת, בין השאר, בבצוע עבודות בניה ובהקמת פרוייקטים למגורים.

התובע הדגיש כי העבודות הנוספות והשדרוגים בוצעו על ידי הנתבעת (עמוד 15 לפרוטוקול הנ"ל, שורות 15-21), וביחס לעבודות הריצוף בגינה הציג מיסמך הכולל זכויים וחיובים בגין עבודות הקבלן, בו מצוין תחת חיובים "תוספת ריצוף חוץ חומרים בלבד" (ת/1).

עוד הצהיר מר נוימן, כי שינויים נוספים שבוצעו על ידי התובעים כללו שינויים במדריגות הפנימיות וריצוף החצר תוך פגיעה בשיפועי הנקוז (ס' 9 לתצהיר נוימן), ואף סגירת מרפסת הכביסה באופן שלא ניתן להתקין מיסתור כביסה (ס' 38, 40 לתצהיר נוימן).

...

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 110,00 ₪, בתוספת מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 22.8.13 (מועד חוות הדעת).

כן תשלם הנתבעת לתובעים סך של 25,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה, בניכוי יתרת התמורה בהתאם לסעיף 23 לפסק דיני.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות בסך 14,000 ₪, ושכר טרחת עו"ד בסך 18,000 ₪ בצירוף מע"מ. אין צו להוצאות בתביעה שכנגד.

שוב נגרמה לתובעים אי נוחות משמעותית בגינה הם דורשים פיצוי: פיזור תכולת האמבטיה (כלים סניטריים, מקלחון, ארון אמבטיה) ברחבי הבית, אי יכולת להשתמש בשירותים, ליכלוך ואבק בשל חיתוך ריצוף במרפסת כשעקב כך התמלאו וילונות הסלון באבק ונידרש נקוי יסודי, פועלים המסתובבים בבית, פגיעה בפרטיות, שימוש בזפת שהסריח את הבית – והכל במשך 8 ימים, כשלתובעים פעוטה בת שלוש וחצי והתובעת שהיתה במהלך הריונה, בתנאי מחייה לא נאותים, מבלי שהקבלן דורש בשלומם ודואג לשביעות רצונם, תוך אובדן ימי עבודה.

לתיקון בהקף כזה – שהתובעים אף היו צריכים לצפות את הקפו לאור התיקון הקודם – יש להיערך מבחינת הכנת בית המגורים, ובכלל זה סגירת דלתות החדרים, כסוי הריהוט, הנחת קרטונים על הרצפות וכו' כדי לצמצם את כמות הלכלוך בבית ולהקל על נקיונו לאחר תום התיקון.

...

התביעה בראש נזק זה איפוא נדחית.

זאת ועוד, אני מקבל כסבירה את גירסת הנתבעות שבסוף כל יום עבודה ניקו את הלכלוך שהצטבר באותו יום במקביל, אני גם מקבל טענת התובעים כסבירה כי לא מדובר היה בנקיון יסודי, אלא אך נקיון הלכלוך הגס.

אשר על כן התביעה בגין רכיב זה נדחית.

התוצאה: הנתבעות ישלמו לתובעים סך כולל של 5,000 ₪ תוך 30 ימים מהיום.

וביתר פירוט: נטען כי הנתבע גידר את שביל הגישה לכלי רכב וחסם אותו בשער; צירף את שיטחו לגינת בית המגורים שלו שניבנה על המקרקעין; בנה מדרגות ופתח דלת לתוך הבית שלו מתוך השביל המשותף; בקצה השביל בנה דק עשוי עץ ובו בריכת שחייה על שטחי החניה של היחידות של התובע.

אורך הגדר היא כ-28 מ' וגובהה כ-3.6 מ'; (ב) ריצוף חלק מהשטח המשותף של כ-36 מ"ר ללא היתר בניה כדין; (ג) פתח פתח בקירו החצוני הצפוני בקומת הקרקע של הנכס והתקין דלת ברוחב של כ-0.9 ס"מ ובגובה של כ-2 מ', המשמשת למעבר מקומת הקרקע של הנכס לחצר של השכן, ללא היתר בניה כדין; (ד) בניית מדרגות המובילות במפלס הקרקע של החצר הסמוכה אל הפתח שנפער בקיר כמפורט לעיל, ללא היתר בניה כדין; (ה) התקין דלת מברזל החוסמת את שביל הגישה ללא היתר בניה כדין; (ו) אכלס את ביניין המגורים ללא טופס 4.

בכלל זה נידרש להרוס את המדריגות ואת משטח העץ שניבנו בשטח הפלישה ולסגור את הכניסה הלא חוקית לבית; להתאים את חזית היחידה למצב המקורי: להרוס את גדר החזית כדי להכניס את החניה של יחידת הנתבע פנימה לתוך השטח המסומן, ולאפשר כניסה ליחידה כפי שמתוכנן בחזית; כמו כן נידרשת הריסה של הפרגולה במרפסת בחזית אשר מידותיה חורגות מהמותר.

...

בנסיבות אלו, ומשעלה חשש שבכוונת הנתבע לסכל את רצונו של התובע לבנות בהתאם להיתר שקיבל על רקע הסכסוך המתמשך ביניהם, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי שבתקנה 63(ב)(16) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 לתת פסק דין בקדם משפט, והוריתי לסכם טענות בשאלה מדוע שלא יינתן פסק דין חלקי על סמך החומר הקיים.

אני סבור שדי בטענת התובע בעניין זה בכתב התביעה ובתצהירו, טענה הנתמכת בהיתר הבנייה החדש ובתנאים שהוצבו במסגרתו, כדי לקבוע שהתנאים הדרושים לצורך מתן צו להסרת הבנייה הבלתי חוקית מתקיימים כאן לפי עוולת מטרד ליחיד והפרת חובה חקוקה.

דין התביעה להתקבל וביתר שאת גם בעניינה של העילה המשפטית האחרת: הסרת שימוש בלתי סביר ברכוש המשותף.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ובני משפחתו התגוררו בבית במהלך הבניה, היו מודעים לגובה התיקרה ולא פצו פה. רק לאחר שהתקרה ניבנתה והושלמה עבודת הריצוף בקומה השניה, טען הנתבע כי התיקרה נמוכה מדי.

אף שאין בפני נתונים בדבר גודלה של המרפסת, נראה לי נכון לקבוע כי תמורת התוספת של 24.92 מ"ר, הכוללת את המרפסת לפני סגירתה, בה בוצעו עבודות ריצוף, טיח וצבע, יחוייב הנתבע בדרך של אומדנה לפי 400$ למ"ר + מע"מ, לא כולל הסכום בו חויב בחשבון בגין פרוק עמודי העץ במרפסת ויציקה עמודי בטון בסך 1000 ₪.

אין בחשבון חיוב בגין עבודה זו. הפרט מופיע בנספח כעבודה עליה הוסכם, אך בפועל הנתבע לא חוייב בגינה, ולפיכך אין מקום לנכוי בגין אי ביצוע עבודה זו. ריצוף קומה א' (למעט ריצוף מחסן ומרפסת סלון).

...

בענין זה, מקובלת עלי טענת התובע, לפיה הנתבע ובני משפחתו התגוררו בדירה במשך כל תקופת הבניה והשיפוצים, ולפיכך אין הצדקה לפיצוי בראש נזק זה. הנתבע ומשפחתו יוכלו להתגורר בקומה הראשונה בעת ביצוע התיקונים בקומה השניה, ולהפך.

בגין אי הנוחות ועוגמת הנפש, תוך שהבאתי בחשבון את חלקו של התובע באחריות לליקוי בגובה התקרה, אני קובעת לנתבע פיצוי בראש נזק זה בסך 3,000ש"ח שיתחלק בין התובע לבין אלקיש, באופן שהתובע ישא ב-2,400 ₪ ואלקיש ב-600ש"ח. טענת הזיוף.

לסיכום.

בכתב התביעה המתוקן, שהוגש ברשות לאחר שהוגשה התביעה שכנגד, הוסיפו התובעים טענות בדבר שימושים נוספים שהנתבעת עושה ברכוש המשותף ובהן טענות בדבר הפיכת חנות לדירה, והקמת גלריה ללא היתר בניה, הפיכת סוכה למבנה של קבע ושימוש בה כמחסן, חרף הסכמה שקבלה תוקף של פסק דין, שימוש בלעדי בגינה משותפת והפיכתה לחלק מהדירה וגם סגירת מרפסת ללא היתר בניה, ושימוש בה כחלק מהדירה.

על פי פסק הדין אמה של הנתבעת קיבלה רשות להקים סוכה בגינת הבית והיא התחייבה להסיר אותה כל שנה בתום החג.

מנגד היא גם העידה כי מדובר בשטח שהוא מרוצף ונמנעה מלהגיד למה הוא שימש לפני השמוש לכלבים.

על כן אני קובעת כי הנתבעת אכן עושה שימוש של קבע בסוכה שמצוייה בטח משותף ומדובר במבנה מאולתר אך סגור, והשמאות כמחסן היא הגיונית אם אין ראיה לשימוש למגורים.

...

על כן אני קובעת כי הנתבעת אכן עושה שימוש של קבע בסוכה שמצוייה בטח משותף ומדובר במבנה מאולתר אך סגור, והשמאות כמחסן היא הגיונית אם אין ראיה לשימוש למגורים.

לפיכך גם בעניין זה התביעה נדחית ואני קובעת כי התובעים לא הוכיחו את גובה דמי השימוש הראויים.

סיכומו של דבר שתי התביעות נדחות במלואן.