במסגרת זו, על הבנק להכיר את הלקוחות לעומק, להבין את עסקיהם, לקבוע מדיניות בנושא 'הכר את הלקוח' שתביא לסיווג לקוחות בעלי סיכון גבוה, לנטר חשבונות שהנם בעלי סיכון גבוה ולאתר פעילויות חריגות בחשבונות.
סיכומו של דבר, שוכנעתי כי הודעת הסגירה השנייה נשלחה כדין, וכי עלה בידי הבנק להוכיח שסירובו להמשיך ולהעניק שירותים לתובעת הוא סרוב סביר, בין משום שהתובעת הפרה חובתה להמצאת מסמכים, בין משום שהתובעת פעלה בנגוד לכללי הבנק ונהליו אשר נועדו לאפשר לבנק לבצע את חובות הפיקוח שהוטלו עליו, בין משום שהתנהלות חשבון התובעת הקימה חשש סביר לקיומה של פעילות הלבנת הון אסורה בחשבון, בין בשל חוסר נכונותה של התובעת לתקן את דרכיה ואת דפוסי היתנהגותה, בין בשל חוסר שתוף הפעולה של התובעת עם הבנק והתנהלותה הכוחנית מולו תוך ניצול הסעדים הזמניים שניתנו לתובעת בחסות ההליכים שנוהלו בינה לבין הבנק, ובין בשל חוסר האמון שנוצר בין התובעת לבנק על רקע היתנהלותה זו.
נסיונות התובעת לטעון כאילו הנימוקים שהובאו בהודעת הסגירה השניה הם כלליים, וכי ביקשה "אין ספור פעמים" שהבנק ימציא פירוט לטענותיו, היא טענה שראוי היה לה שלא תיטען על רקע ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים עובר למשלוח הודעת הסגירה השנייה, ובהיתחשב בראיות שהונחו בפניי שמהן עולה כי התובעת קראה תיגר על כללי הבנק ונהליו, 'ציפצפה' על פניות התובעת ודרישותיה להמצאת מסמכים, ביזתה את החלטת בית המשפט שנתנה תוקף להסדר הדיוני שגובש ביום 25.7.2016, והכל תוך ניצול לרעה של הסעדים הזמניים שתחת כנפיהם המשיכה את פעילותה בחשבון.
...
סיכומו של דבר, שוכנעתי כי הודעת הסגירה השנייה נשלחה כדין, וכי עלה בידי הבנק להוכיח שסירובו להמשיך ולהעניק שירותים לתובעת הוא סירוב סביר, בין משום שהתובעת הפרה חובתה להמצאת מסמכים, בין משום שהתובעת פעלה בניגוד לכללי הבנק ונהליו אשר נועדו לאפשר לבנק לבצע את חובות הפיקוח שהוטלו עליו, בין משום שהתנהלות חשבון התובעת הקימה חשש סביר לקיומה של פעילות הלבנת הון אסורה בחשבון, בין בשל חוסר נכונותה של התובעת לתקן את דרכיה ואת דפוסי התנהגותה, בין בשל חוסר שיתוף הפעולה של התובעת עם הבנק והתנהלותה הכוחנית מולו תוך ניצול הסעדים הזמניים שניתנו לתובעת בחסות ההליכים שנוהלו בינה לבין הבנק, ובין בשל חוסר האמון שנוצר בין התובעת לבנק על רקע התנהלותה זו.
נסיונות התובעת לטעון כאילו הנימוקים שהובאו בהודעת הסגירה השניה הם כלליים, וכי ביקשה "אין ספור פעמים" שהבנק ימציא פירוט לטענותיו, היא טענה שראוי היה לה שלא תיטען על רקע ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים עובר למשלוח הודעת הסגירה השנייה, ובהתחשב בראיות שהונחו בפניי שמהן עולה כי התובעת קראה תיגר על כללי הבנק ונהליו, 'צפצפה' על פניות התובעת ודרישותיה להמצאת מסמכים, ביזתה את החלטת בית המשפט שנתנה תוקף להסדר הדיוני שגובש ביום 25.7.2016, והכל תוך ניצול לרעה של הסעדים הזמניים שתחת כנפיהם המשיכה את פעילותה בחשבון.
לפיכך, התביעה נדחית.
התובעת תשלם לבנק שכר טרחת עו"ד בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ. בקביעת סכום זה נתתי דעתי, הן להיקף ההשקעה שנדרשה לניהול התיק, והן לסחבת אשר בה נקטה התובעת בניהולו.
