סגירת חשבון בנק עקב פעילות בלתי חוקית להלבנת הון

בית המשפט המחוזי הפנה לדבריו של כב' השופט סולברג בעיניין "עמותת עימאד" (שם, כאמור, נדון סרוב של בנק לתת שירותי בנקאות על רקע חשש למימון טירור) שאמר כך: "בית משפט זה טרם עסק במישרין בשאלה מתי יחשב סרוב כסירוב סביר, ואולם השאלה נדונה בספרות ונתעוררה במספר פרשות שנידונו בבתי המשפט המחוזיים (ביחס לאיסור הנקוב בחוק הבנקאות). ממקורות אלו עולה כי ההלכה שנתגבשה מסתייעת בעקרונות המשפט המינהלי, ומעניקה לבנק מיתחם סבירות כדי להפעיל את שיקול דעתו בעיניין. באשר לקשת המקרים האופיינים לקבלת החלטה סבירה בדבר סגירת חשבון, הוזכרו מקרים של היתנהגות בלתי הוגנת או רשלנית מצד הלקוח בניהול חשבונו, באופן הגורם נזק לבנק או לציבור – בין אם מדובר בפעילות בלתי חוקית הקשורה להלבנת הון, מימון טירור, פעילות ספקולאטיבית וכיוצא באלה. מקרים נוספים קשורים להתנהגותו הספציפית של בעל החשבון ויחסו לפקידי הבנק, כגון היתנהגות לא הוגנת, שימוש באלימות פיזית או מילולית מצידו כלפי פקידי הבנק, או אפילו איום בנקיטת אלימות פיזית או מילולית (ראו ר' בן אוליאל, דיני בנקאות (חלק כללי) 433 (1996); ה"פ (מרכז) 11043-12-08 קפלן שיווק בשר בע"מ נ' בנק אגוד לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 3 (23.4.2009); ת"א (חיפה) 19332-12-11 שלש נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 23 (18.2.2014); ת"א (תל אביב-יפו) 11134-11-12, לד אביבים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקות 4-5 (8.5.2013); ה"פ (נצ') 29308-03-15 בוסתן החרמון למסחר בע"מ נ' בנק הפועלים סניף 744, [פורסם בנבו] פסקה 10 (13.4.2014), ועוד). בכל המקרים האמורים, נטל ההוכחה לסבירות הסרוב מוטל על הבנק. אין די בחשש ערטילאי ואין די בטענה כללית וסתמית, כי קיים חשש להתנהלות בלתי תקינה בחשבון, אלא על הבנק להצביע על מעשים ופעולות קונקרטיות שיש בהם כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי. יחד עם זאת, שותף אני לעמדה לפיה הבנק איננו צריך לנהל חקירה ולא לנקוט פעולות אכיפה מחמירות יתר על המידה, וכי אין להטיל עליו להוכיח את הדברים ברמה ההוכחה הנחוצה במשפט האזרחי, קרי מאזן ההסתברויות, אלא ברמה פחותה ממנה (התואמת במידת מה את ההלכה בדבר שימוש הרשות המנהלית בראיות מנהליות לשם קבלת החלטה במסגרת מיתחם שיקול דעתה)." מעיון בהוראות החוק והפסיקה כפי שהובא לעיל, ניתן להצביע על שתי קבוצות מקרים הנופלים לגדר המונח "סרוב סביר" שבסעיף 2 לחוק.

...

בנסיבות אלה מתחייבת – לטענת הבנק – המסקנה שסיכויי התביעה של זכרי נמוכים ולכן אין מקום לתת סעד זמני.

זכרי לא נענה לבקשת עובדי הבנק להפסיק ולחדול מהתנהגות בוטה זו. בסופו של דבר עזב זכרי את סניף הבנק.

טענה זו דינה להידחות שכן זכרי צירף לבקשה את ההודעות מהבנק, הנוגעות לסגירת החשבון, ומהודעות אלו היה ברור שהבנק מייחס לו התנהגות לו הולמת, ואף חיפש ומצא חריגות בהמחאות שנפדו שנים קודם לכן, ושזכרי לא נתן דיווח מלא כנדרש בחוק בדבר מצבו בבנקים אחרים.

לפיכך אני מורה לבנק לפתוח את חשבון הבנק של זכרי בתוך 24 שעות מהרגע שיקבל החלטה זו. בנסיבות העניין, ונוכח גסות הרוח של זכרי, וכדי שתהא התרעה בעניינו, אני קובעת כי אין צו להוצאות .

עוד טוען הבנק, כי בנסיבות המקרה דנן שמורה לו הזכות לסגור את החשבון לאור הוראות סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות"), וכן חלות עליו חובות סטאטוטוריות מכוח דיני איסור הלבנת הון ומימון טירור, המחייבות אותו לעקוב ולפקח על פעולות בחשבון הלקוח, ולדרוש הבהרות במקרה של פעילות חריגה, ולא לאפשר קבלת שירותים בנקאיים מקום שנתינתם עשויה להיות מנוגדת לדין ולהוראות בנק ישראל.

בפסיקה הוכרו מקרים שונים בהם נחשב הסרוב לסביר, למשל מקרים של היתנהגות בלתי הוגנת או רשלנית מצד הלקוח בניהול חשבונו, באופן הגורם נזק לבנק או לציבור - בין אם מדובר בפעילות בלתי חוקית הקשורה להלבנת הון, מימון טירור, פעילות ספקולאטיבית וכיוצא באלה.

...

סוף דבר בנסיבות העניין, כאשר נעשו בחשבון הפקדות ומשיכות בסכומים גבוהים של מזומנים, בתכיפות, מבלי שניתן הסבר לכך, וכאשר הדבר אינו מתיישב עם אופי החשבון ונעדר היגיון כלכלי או עסקי, ולאור החובות המוטלות על הבנק, השתכנעתי כי הבנק פעל כדין ובסבירות, והחלטתו שלא ליתן לתובעת שיקים ולסגור את החשבון הינה בגדר סירוב סביר.

לאור כל האמור, התובענה נדחית.

התובעת תשלם לבנק הוצאות משפט בסך 50,000 ₪, בתוספת מע"מ. לאור האמור אין מקום להיעתר לבקשה לפיצול סעדים.

מנגד, נטען על ידי המשיבה, כי דין הבקשה להדחות על הסף, משום שמדובר בבקשה לסעד אקדמאי ותאורטי, שכן חשבון הבנק ניסגר עוד ביום 7.2.2021, בהסכמת המבקשת ובידיעתה, בקוד הלבנת הון; מדובר בסעד מן היושר במסגרתו היה על המבקשת לפרט את העובדות הנוגעות לבקשה, לרבות העובדה שמועד סגירת החשבון נקבע בהסכמתה ועל פי בקשתה של המבקשת.

הפעילות שהתנהלה בחשבון העלתה מעבר ליסוד סביר כי המבקשת מנהלת פעילות המהוה הלבנת הון אסורה; חוק איסור הלבנת הון מטיל על המערכת הבנקאית תפקיד אכיפתי מעין צבורי לצורך שמירה על האינטרסים של הציבור וקיום התכלית המונחת בבסיס החוק; מכוחו של החוק נחקקו צו מותנה אשראי וצו רישומים בנקאים; צוים אלו יחד עם ההוראות המפקח על הבנקים בדבר נוהל בנקאי תקין, הטילו על המערכת הבנקאית שורה של חובות הנוגעות לזיהוי לקוחות, דיווח על פעולות לא רגילות וניהול רישומים ביחס לפעילות המבוצעת על ידם לרבות, פעילות שיראו כפעילות בלתי רגילה, פעילות שנראה שמטרתה לעקוף את חובת הזיהוי, פעילות המעלה חשש שמבקש השרות אינו מקבל השרות.

...

מנגד, נטען על ידי המשיבה, כי דין הבקשה להידחות על הסף, משום שמדובר בבקשה לסעד אקדמאי ותאורטי, שכן חשבון הבנק נסגר עוד ביום 7.2.2021, בהסכמת המבקשת ובידיעתה, בקוד הלבנת הון; מדובר בסעד מן היושר במסגרתו היה על המבקשת לפרט את העובדות הנוגעות לבקשה, לרבות העובדה שמועד סגירת החשבון נקבע בהסכמתה ועל פי בקשתה של המבקשת.

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולמכלול החומר שהוגש על ידם הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪.

בחודש דצמבר 2015 הודיע הבנק הפועלים לחברת ה.ג.א על סגירת חשבון הבנק מאחר ואינה עומדת בתנאי ההסכם כשנכתב בהודעה "הנכם נוהגים לבצע פעילות שלא ע"י המורשה בחשבון. כמו כן, אופי הפעילות בחשבון אינו תואם את הצהרותיכם בפתיחת החשבון". במעשיו המתוארים באישום השני ואף על יסוד המעשים המפורטים באישום הראשון, סייע הנאשם ביחד עם הגר לחברת ה.ג.א ולאמסטט לפתוח במירמה ולהפעיל את חשבון הבנק של חברת ה.ג.א, וכן סייע ביחד עם הגר לאמסטט ולחברת ה.ג.א במסירת מידע כוזב לבנק במטרה שלא יהיה דיווח על פי החוק.

חשיבות האמור ברורה לשם הבטחת שקיפות וכדי למנוע פעילות אסורה, בפרט בשים לב לכך שעל פי הוראות חוק איסור הלבנת הון והצווים מכוחו מוטל על הסקטור הפינאנסי תפקיד אקטיבי כ"שומר סף" על מנת להקשות על מלביני הון להטמיע כספים במערכת הפינאנסית ולנצלה, ולהקל על גילוין של עבירות (להרחבה ראו דברי כב' השופט חשין בבש"פ 1542/04 מדינת ישראל נ' אדר, פ"ד נח(3) 613).

...

משכך, מסקנתי היא כי עניינו של הנאשם אינו עומד בתנאים הנדרשים לביטול הרשעה, ואין המדובר בנסיבות כה חריגות המצדיקות את ביטולה.

אשר על כן – הבקשה לביטול ההרשעה נדחית.

לאחר שקילת כלל המפורט לעיל, ותוך מתן משקל מתאים לקולא לנסיבות הקונקרטיות בעניינו של הנאשם ובכלל זאת גם למצבו הכלכלי, מבלי להתעלם מחשיבות ההרתעה ובכללה הרתעת הרבים, ובשים לב לכך שלדעת שירות המבחן ההליך היווה גורם מרתיע עבור הנאשם, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות-דעת הממונה על עבודות השירות בבית החולים לב השרון, לב השרון פרדסיה.

כב' השופט סולברג קבע (פסקה 14) כי: "בית משפט זה טרם עסק במישרין בשאלה מתי יחשב סרוב כסירוב סביר, ואולם השאלה נדונה בספרות ונתעוררה במספר פרשות שנידונו בבתי המשפט המחוזיים (ביחס לאיסור הנקוב בחוק הבנקאות). ממקורות אלו עולה כי ההלכה שנתגבשה מסתייעת בעקרונות המשפט המינהלי, ומעניקה לבנק מיתחם סבירות כדי להפעיל את שיקול דעתו בעיניין. באשר לקשת המקרים האופיינים לקבלת החלטה סבירה בדבר סגירת חשבון, הוזכרו מקרים של היתנהגות בלתי הוגנת או רשלנית מצד הלקוח בניהול חשבונו, באופן הגורם נזק לבנק או לציבור – בין אם מדובר בפעילות בלתי חוקית הקשורה להלבנת הון, מימון טירור, פעילות ספקולאטיבית וכיוצא באלה. מקרים נוספים קשורים להתנהגותו הספציפית של בעל החשבון ויחסו לפקידי הבנק, כגון היתנהגות לא הוגנת, שימוש באלימות פיזית או מילולית מצידו כלפי פקידי הבנק, או אפילו איום בנקיטת אלימות פיזית או מילולית". על הקביעות בעיניין איעמאר, חזר בית המשפט העליון ברע"א 6685/17 הר של הצלחה וברכה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (10.9.2017) בקובעו כי מהוראות המפקח על הבנקים עולה על פניו כי כשקיים יסוד סביר להניח שהשרות המבוקש עלול להיות כסות לבצוע פעולות הקשורות להלבנת הון, סרוב הבנק להעניק את השרות ייחשב כסביר.

בשל אופי השרות הבנקאי, בשל כך שהבנק נושא בתפקיד צבורי ומנהלי ומאחר והבנק חייב שלא לסרב "סרוב בלתי סביר" לפתיחת חשבון ולניהולו, הנטל להוכחת סבירות הסרוב מוטל על הבנק, אשר נידרש להצביע על פעולות קונקרטיות בהתנהלות החשבון שמצדיקות את סרובו.

...

על בסיס הכללים החלים בבחינת בקשה לסעד זמני, סבורה המבקשת כי יש להיעתר לבקשה וליתן סעד זמני לשמירה על המצב הקיים עד הכרעה בתביעה, ומנגד טוען הבנק כי יש להורות על דחיית הבקשה, לאור סיכוייה הנמוכים של התביעה, לאור השיהוי בהגשתה ומאחר ומאזן הנוחות נוטה לטובת דחיית הבקשה, לשם שמירה על ערכי שמירת החוק והאינטרס הציבורי.

סבורני כי חלק נכבד מהנזק שלגביו טוענת המבקשת מקורו במחדלה שלה.

על סמך דברים אלה, אני קובעת כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת.

סוף דבר לאור המקובץ, אני מורה על דחיית הבקשה למתן צו מניעה זמני.