סגירת גני ילדים בחגים בהם מתקיימת עבודה

העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים: התובעת עובדת החל מ- 1.8.06 כגננת בגן ילדים ומעון יום "עטרת החינוך". בהתאם לחגי ישראל וחופשי השנה, יוצא הגן לחופשה הגדולה בחודשים יולי ואוגוסט בכל שנה, כאשר בחודש יולי משולם שכר רגיל לגננות ולסייעות ובחודש אוגוסט, אשר נילקח בלית ברירה על ידי העובדים כחופשה ללא תשלום, לא משולם שכר.

ביום 26.12.10 הומצאה לתובעת הודעת הנתבע לפיה נילקחו בחשבון חישוב דמי הלידה 3 החודשים שקדמו לדמי הלידה הכוללים בחובם גם את חודש אוגוסט, בו כאמור מתקיימת התובעת על דמי אבטלה.

לא יכולה להיות מחלוקת כי התובעת נאלצה לצאת לחופשה בחודש 8/10 מאחר שהגן סגור לרגל החופש הגדול.

באותו מקרה היו בפני המבוטחת שתי אפשרויות: להמשיך ולעבוד במשרה חלקית או להתפטר והמבוטחת בחרה להמשיך לעבוד בהקף משרה חלקית עד סמוך לפיטוריה ואילו התובעת כאן עבדה בגן ילדים, אשר מוציא את הגננות לחופשה ללא תשלום למשך חודש אחד בשנה והגננות מחויבות לצאת לחל"ת ומוחזרות כחודש לאחר מכן.

...

לפיכך יש לקבל את התביעה ולשלם לתובעת את ההפרשים המגיעים לה. לטענת הנתבע, התובעת זכאית לדמי לידה על בסיס שכרה של התובעת בשלושת החודשים הסמוכים לחודש הלידה.

הכרעה: לאחר שבחנו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

האם חופשה זו היא בגדר "סיבה אחרת שאינה תלויה בה"? לטעמנו חופשה מאולצת זו נכנסת בגדר סעיף 2 (ב) ונסביר.

הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

הנתבעת סגרה את גן הילדים בו עבדה התובעת עיון בתצהיר עדותו הראשית של מר גיל דוד, מנכ"ל מרכז גני הילדים בנתבעת, מעלה כי הנו מודה כי אכן במהלך שנת הלימודים תש"ע ניפתחו שתי כיתות גן עם מספר רב של תלמידים, כי ההורים טענו כנגד מספר הילדים הגדול וכי משכך שקלה הנתבעת להעביר חלק מהילדים למבנה אחר אולם ההורים סרבו לפתרון זה (סעיפים 5-6 לתצהירו).

גירסתה של התובעת בחקירתה הנגדית עולה בקנה אחד עם גירסתה בתצהירה (בסעיפים 14-15) כמצוטט: "הוא שלח שליח, והודיע לי חד משמעית ברחל בתך הקטנה, שהם לא מעוניינים לפתוח רישומים בשנת הלימודים הבאה, מבחינתם פה זה ניסגר. משה רווח היה השליח שהגיע לגן והודיע לי זאת בנוכחותה הסייעת שלי, זה היה שבועיים עד שלושה לאחר אספת ההורים ולפני הרישומים לשנה הבאה. שהרישומים בדר"כ אנו נערכים לרישומים בסוף דצמבר תחילת ינואר ברישומים בשטח." (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 25-28) גם עיון בתצהיר עדותה הראשית של הגב' זיווה הררי, יו"ר ועד ההורים בגני הילדים בעניינינו, מחזק ומחדד את גרסת התובעת בנידון, לפיה הנתבעת הודיע על סגירת גני הילדים בסמוך למועד אספת ההורים שהתקיימה בחודש 12/09 , עובר להקמת עמותת אור אמת, כמצוטט: "לאחר החגים הגיעה ביקורת מצד פקוח משרד החינוך ואל ראו כי 2 הגנים מתנהלים בנגוד לתקנים המחייבים כי כיתה תכיל עד 35 ילדים. וההנהלה וועד ההורים ניכנסו למו"מ מול הערייה. כאשר המפקחת התרתה כי אם לא תיפתר הבעיה יוצא צו סגירה לגנים. בחודש 11-12/09 לאחר חג החנוכה בשל התראה על צו סגירה החליטה ההנהלה לשלוח מכתבים לקבוצת הורים בה הם נדרשים לפנות את ילדיהם מהכן לכיתה שהוכנה בביה"ס טללי חיים ברמלה. ההורים שקבלו את המכתב כעסו והחליטו לקבוע פגישה דחופה עם ההנהלה ע"מ לנסות ולפתור את הבעיה. כל שצעה שניסו ההורים להציע ( כגון:לקחת 2 כיתות צמודות ולהעביר את הילדים ושם לחלקם לפי שכבות גיל לא התקבלה על ההנהלה. וההנהלה היתעקשה שהילדים מהמשפחות שההנהלה החליטה לגביהם, יוצאו מהגנים ועל הגננות לאכוף זאת. משההורים לא הסכימו לכך ההנהלה אמרה כי, אם כך, לא יהיה להם גנים ובשנה"ל הבאה ההנהלה לא תפעיל יותר את הגנים. ואף נשלח שליח מטעם ההנהלה שהודיע לגננות כי זוהי החלטה סופית ואין בכוונתם לערוך רישום לשנה הבאה. אנו כהורים החלטנו לערוך רישום לשנה"ל הבאה בבעלות חדשה, היות והרגשנו כי מרכז גני הילדים בורחים מאחריות ומפקירים אותנו ואת ילדינו" (סעיפים 7-12 לתצהיר גב' זיוה הררי) האמור בתצהירה של גב' זיוה הררי לא נסתר ובחקירתה הנגדית אף חידדה גירסתה, לרבות לגבי המועד שבו הודיעה הנתבעת על סגירת גני הילדים: " .. אחרי שעשינו את אספת ההורים בנוכחות כל ההורים וגיל דוד, הוא נתן הוראה חדש משמעית שאם לא יעברו חלק מהילדים לכיתת גן אחרת , הוא סוגר את הגנים ולא יהיה רישום בשנה הבאה.

...

גרסתה של התובעת בחקירתה הנגדית עולה בקנה אחד עם גרסתה בתצהירה (בסעיפים 14-15) כמצוטט: "הוא שלח שליח, והודיע לי חד משמעית ברחל בתך הקטנה, שהם לא מעוניינים לפתוח רישומים בשנת הלימודים הבאה, מבחינתם פה זה נסגר. משה רווח היה השליח שהגיע לגן והודיע לי זאת בנוכחותה הסייעת שלי, זה היה שבועיים עד שלושה לאחר אסיפת ההורים ולפני הרישומים לשנה הבאה. שהרישומים בדר"כ אנו נערכים לרישומים בסוף דצמבר תחילת ינואר ברישומים בשטח." (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 25-28) גם עיון בתצהיר עדותה הראשית של הגב' זיווה הררי, יו"ר ועד ההורים בגני הילדים בענייננו, מחזק ומחדד את גרסת התובעת בנדון, לפיה הנתבעת הודיע על סגירת גני הילדים בסמוך למועד אסיפת ההורים שהתקיימה בחודש 12/09 , עובר להקמת עמותת אור אמת, כמצוטט: "לאחר החגים הגיעה ביקורת מצד פיקוח משרד החינוך ואל ראו כי 2 הגנים מתנהלים בניגוד לתקנים המחייבים כי כיתה תכיל עד 35 ילדים. וההנהלה וועד ההורים נכנסו למו"מ מול העירייה. כאשר המפקחת התרתה כי אם לא תיפתר הבעיה יוצא צו סגירה לגנים. בחודש 11-12/09 לאחר חג החנוכה בשל התראה על צו סגירה החליטה ההנהלה לשלוח מכתבים לקבוצת הורים בה הם נדרשים לפנות את ילדיהם מהכן לכיתה שהוכנה בביה"ס טללי חיים ברמלה. ההורים שקיבלו את המכתב כעסו והחליטו לקבוע פגישה דחופה עם ההנהלה ע"מ לנסות ולפתור את הבעיה. כל שצעה שניסו ההורים להציע ( כגון:לקחת 2 כיתות צמודות ולהעביר את הילדים ושם לחלקם לפי שכבות גיל לא התקבלה על ההנהלה. וההנהלה התעקשה שהילדים מהמשפחות שההנהלה החליטה לגביהם, יוצאו מהגנים ועל הגננות לאכוף זאת. משההורים לא הסכימו לכך ההנהלה אמרה כי, אם כך, לא יהיה להם גנים ובשנה"ל הבאה ההנהלה לא תפעיל יותר את הגנים. ואף נשלח שליח מטעם ההנהלה שהודיע לגננות כי זוהי החלטה סופית ואין בכוונתם לערוך רישום לשנה הבאה. אנו כהורים החלטנו לערוך רישום לשנה"ל הבאה בבעלות חדשה, היות והרגשנו כי מרכז גני הילדים בורחים מאחריות ומפקירים אותנו ואת ילדינו" (סעיפים 7-12 לתצהיר גב' זיוה הררי) האמור בתצהירה של גב' זיוה הררי לא נסתר ובחקירתה הנגדית אף חידדה גרסתה, לרבות לגבי המועד שבו הודיעה הנתבעת על סגירת גני הילדים: " .. אחרי שעשינו את אסיפת ההורים בנוכחות כל ההורים וגיל דוד, הוא נתן הוראה חדש משמעית שאם לא יעברו חלק מהילדים לכיתת גן אחרת , הוא סוגר את הגנים ולא יהיה רישום בשנה הבאה.

לא שוכנעתי כי בעניינו יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש מעבר לרכיבים שנפסקו לטובתה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 ימים מהיום פיצויי פיטורים בסך 54,703 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 30.7.2010 ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין תביעה זו בסך 8,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום התשלום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לטענתה, בטרם הפיטורים נערכה שיחה לצוות גן הילדים במהלכה עודכנו על סגירת גן הילדים בשל קשיים כלכליים, כך שהליך השימוע נערך במסגרת זו. כן נטען כי לא היה צורך למסור לתובע הודעה על תנאי עבודה עת שהמשיך לעבוד באותם תנאים, באותו מקום עבודה שעבד בו לפני שעבד בשרותי הנתבעת.

ראשית, נדגיש כי התובע לא העלה בכתב תביעתו טענה לפיה כתב הויתור נחתם ללא שהתקיימו תנאי היסוד לכריתת חוזה או שכתב הויתור כנוסחו היה כוללני או לא ברור.

...

(עמודים 19-20 לפרוטוקול שורות 27-29, 1-21, בהתאמה, ההדגשה שלי – מ.ש.) לפיכך, אנו קובעים כי לא זו בלבד שתביעתו של התובע לא הוכחה ביחס לכל אחד מן הרכיבים לעיל, אלא שגם אילו היה בסיס לאחד מן הרכיבים כאמור, דין התביעה להדחות גם מן הטעם שיש לכבד בנסיבות העניין את כתב הוויתור עליו חתם התובע, אשר חוסם אותו מהגשת תביעות כדוגמת זו. סוף דבר - מהנימוקים שפורטו לעיל, התביעה נדחית.

אנו סבורים כי התובע התנהל בחוסר תום לב במהלך ניהול הליך זה, מראשיתו ועד סופו.

יובהר בנושא זה, כי הן התצהיר הנוסף והן המסמכים, אינם מהווים חלק ממכלול הראיות בהליך ובפסק דין זה. אשר להוצאות הליך זה – בשים לב למכלול נסיבות העניין כפי שפורטו לעיל, ישלם התובע לנתבעת סך של 4,000 ₪ בגין הוצאות משפט, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו.     ניתן היום י"ב באב תש"פ (2 באוגוסט 2020) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

הפלוגתא בה יש להכריע היא האם נתקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע לבין אישתו, היא הבעלים של הגן הילדים "גן שבלול", וכפועל יוצא מכך, האם זכאי התובע לדמי אבטלה.

עוד הבהיר שבתחילת שנת הלימודים שהחלה ביום 1.9.2012 היה מספר מצומצם מאוד של ילדים, לאחר החגים נוספו ילדים ולאחר פסח נוספו עוד ילדים.

וכפי שהעידה יעל – "כאשר העסק כבר גדל וכמו שהעסקתי גננת במקומי לתפקיד גננת ומבשלת לתפקיד מבשלת במקום שאני אבשל לילדים, ועוד 10 בנות ככה גם קבלתי את אור (התובע – א.ס.) בשיא היינו קרוב ל-12 או 13 עובדים. לא התחלתי כך". ראיה לכך כי עבודת התובע הייתה נחוצה, באופן שאילו לא הייתה מבוצעת על ידו היא הייתה מבוצעת על ידי עובד אחר, היא כי לאחר מכירת הגן, הועסק התובע על ידי הבעלים החדש, באותו תפקיד.

לעניין זה, אף מעדותה של יעל עולה כי התובע לא ניהל את העסק, לא הייתה לו סמכות לפטר ולהעסיק עובדים ולא הייתה לו נגיעה לפן הכספי של הגן - "עינייני הכספים ובנק היו בטיפולי מאז ומעולם, הוא לא מורשה חתימה בחשבון שלי, אין לו כרטיס אשראי מהחשבון הזה, זה חשבון עסקי שלי בלבד. אני הייתי אחראית להעסיק עובדים. הוא מעולם לא קיבל החלטה בנושא הזה, הוא לא יודע להעסיק גננת, הוא לא יודע להעסיק סייעת. בדבר השכר המגיע לעובדות הנוספות אני החלטתי ולבסוף אני החלטתי לסגור את הגן ולמכור אותו" (פרוטוקול דיון מיום 3.10.15 עמוד 7 שורות 30-26).

...

לבסוף, שוכנעתי כי הסדר העבודה היה אמיתי ולא מדובר בפיקציה.

לאור כל האמור, הנני קובעת כי בתקופה הרלוונטית התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובע לאשתו.

סוף דבר – התביעה מתקבלת.

מבלי שהמשיבה הגישה תגובתה לבקשה ובטרם היתקיים בה דיון, הודיעה המשיבה ביום 6.7.22 כי היא חוזרת בה מהצו.

בהודעתה לבית המשפט צוין כי: "לאחר בחינה מחודשת נוספת של צו ההריסה מושא ההליך שבכותרת המשיבה מודיעה כי היא אינה עומדת על צו ההריסה במתכונתו, והיא חוזרת בה מהצו. אין בכך לגרוע מעמדת המשיבה ולפיה בוצעה במקום עבודה אסורה, ויובהר כי בכוונת המשיבה להמשיך ולאכוף את העבירות שבוצעו במקרקעין, ובכלל זה, לבחון הוצאת צו הריסה מנהלי חדש..." בהתאם, ביום 6.7.22, הורה בית המשפט על סגירת התיק.

בתצהיר צוין עוד כי לעבודה המפורטת לא ניתן היתר בניה וכי " ביום 20.6.22 טרם חלפו שישה חודשים מיום שהסתיימה העבודה האסורה בהסתמך על תצ"א מיום 8.2.22". טרם מתן הצוו היתקיימו התייעצויות הן עם סגנית היועמ"ש של הרשות לאכיפה במקרקעין (ראה נספח 4 לתגובת המשיבה) והן עם מתכננת המחוז (ראה נספח 5 לתגובה).

בכך ביקש המחוקק לאפשר היתמודדות זריזה ומעשית של רשויות המינהל עם תופעת הבניה הבלתי חוקית ולמנוע קביעת "עובדות בשטח" (רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' עמאר חג' יחיא [פורסם בנבו], 14.6.2015), רע"פ 5205/07 תכפור נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים [פורסם בנבו], 05.09.2007).

לא מצאתי כל בסיס לטענה שמדובר ב- "עבודה חקלאית או הכשרת קרקע למטרות חקלאיות". ההפך הוא הנכון, המבקשים בבקשתם הבהירו כי מדובר בקרקע שמטרתה לשמש גני ילדים ומוצבים שם מתקנים "מתנפחים" מדי פעם, כך שאף לגישתם אין מדובר ב"עבודה חקלאית" או "|מטרות חקלאיות". לכל היותר, הכנת ערוגה ונטיעת עצים כפי שניתן להבחין בתצלומי האויר המאוחרים (כך למשל מיום 13.5- עמ' 26 לתגובת המשיבה ומיום 1.7.22- עמ' 27 לתגובת המשיבה) עולה כדי "עבודות גינון" קלות.

...

לפיכך, גם דין טענה זו להידחות.

התוצאה היא אפוא כי במועד הגשת תצהיר המפקח טרם חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה העבודה האסורה וכי לא נפל כל פגם בהוצאת הצו שיש בו כדי להוביל לביטולו.

סוף דבר לאור האמור ומשלא מצאתי כי יש בטענות המבקשים כדי להצדיק את ביטול הצו, הבקשה נדחית.