סבירות פריסת חוב כסעד לגביית חוב

היא הבהירה, כי לאחר שנדחתה הבקשה לעיכוב הליכי הגבייה, המחלוקת הנה לעניין פריסת החוב שנוצר עקב החלטת הביניים בסעד הזמני והתובעת מבקשת לפרוס את החוב בפריסה סבירה לצד התשלומים השוטפים בעד צריכת המים.

...

מתקבל הרושם, כי בסופו של דבר, ההחלטה בדבר פריסת החוב לארבעה תשלומים בלבד התקבלה באופן שרירותי, בלא שנלקחו בחשבון כל הנתונים המפורטים לעיל.

ניתן, אפוא, לקבוע כבר כעת, כי לכאורה, החלטת הנתבעת אינה סבירה בנסיבות העניין וכי לתובעת סיכוי סביר להצליח בתובענה שהגישה.

לא מצאתי ממש בטענה, לפיה פריסת החוב מעבר לארבעה תשלומים תגרום לעיכוב פרוייקט כזה או אחר, כטענת מר הרשקוביץ במהלך הדיון, ולא הוצגה בפני ראיה כלשהי בעניין זה. לאור האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני נעתר לבקשה, אם כי בחלקה, ומורה בצו זמני כדלקמן: א. עד להחלטה אחרת, תשלם התובעת את החוב הנצבר, בסך של 924,393 ₪, ב - 15 תשלומים חדשיים, החל מיום 22.1.2016 ובכל 22 לחודש שלאחריו.

עם תחילת ריצוי מאסרו, פנה העותר למרכז לגביית קנסות בבקשה להסדר פריסת תשלומים של החוב לפי סעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק המרכז לגביית קנסות"), המתחשב במצבו הכלכלי הקשה ובהיעדר יכולתו להיתפרנס במהלך ריצוי עונש המאסר.

העותר לא מיצה את ההליכים הקבועים להתנגדות להטלת צו העיקול אשר עשויים לייתר את נושא העתירה מלכתחילה, ולפיכך אין הוא רשאי לפנות לקבלת סעד שפוטי [בג"ץ 8611/10 ריאד שאקר נ' משרד הפנים (נבו 21.03.2011); בג"ץ 4415/13 בן בירן נ' מדינת ישראל - המרכז לגביית קנסות (נבו 29.10.2013)].

פריסה ממושכת של החוב שנפסק בגזר דין פלילי איננה סבירה, ועל הסדרי פריסה לחובות מעין אלו להביא לתשלום הקנס בזמן סביר כדי שלא לאיין את תכלית הענישה [ע"פ 4919/14 שמעון אזולאי נ' מדינת ישראל (נבו 06.03.2017)].

...

בענייננו, נחה דעתי כי המשיב 1 עמד בחובתו זו, בכך שאישר לעותר זכאות לקצבה המוגנת מפני עיקול, מכוח הגדרתו כ"אסיר נזקק".

אשר על כן, העתירה נדחית.

בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, על המשיבה לנקוט בהליכי גבייה בצורה יעילה ומתוך שקידה סבירה.

בשנת 2015 הוקפאו הליכי הגבייה לאחר שהמבקש פנה למשיבה והצדדים הגיעו להסכם ביחס לפריסת החוב.

" יחד עם זאת נקבע כי "על המבקש לעמוד ברף מינימאלי בנוגע לכל אחד מן התנאים בנפרד, שאם לא כן, לא יהיה מקום למתן סעד זמני ..." (רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ' עיון (1.9.2009); תמש (חד') 41299-08-20‏ א.פ נ' א.פ (17.6.2001); ת"א (חי') 30804-04-21‏‏ דרדלוקס שיווק בע"מ נ' קדם ‏(2.6.2021); רע"א (ת"א) 14030-11-20 שהם נ' א.ר.א.ב. בונוס בע"מ (8.2.2021)).

...

למעלה מן הדרוש אציין כי בפסק הדין שניתן בעע"מ 8832/12 ‏עיריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ (15.4.2015), פסקה 21 לפסק הדין, קבע בית המשפט כי "יש לאמץ כלל הקובע שפעולות גביה מינהליות שלא הובאו לידיעת החייב לא יאפסו את תקופת ההתיישנות, ואילו כאלה שהובאו לידיעתו יקימו חזקה בדבר איפוס מרוץ ההתיישנות (ראו גם חבקין, בעמ' 273-274)". עוד ציין בית המשפט כי מסקנה כזו מתיישבת עם פסק דינו של בית המשפט ברע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' כרם (11.6.2013).

יצוין כי במסגרת מאזן הנוחות יש לבחון האם, ככל ותידחה הבקשה, יהא זה בלתי אפשרי או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו ככל ותתקבל התביעה – ולא מי יינזק יותר ממתן הצו, כעולה מטענות המבקש בעניין זה. ה – סופו של דבר אשר על כן, הבקשה נדחית.

יחד עם זאת, נוכח ההידברות שניהלו הצדדים ודברי המשיבה בסעיף 7 לתגובתה מיום 9.1.2021, לפיהם היא נכונה אף היום להגיע עם המבקש להסדר, אני מעכבת החלטתי זו עד יום 1.4.2022.

לצורך הנוחות יובאו ראשיו של הצוו על-תנאי בהתאם לסדר הדיון בסוגיות בהמשך: "מדוע לא ייקבע כי רשימת הצרכנים שאספקת החשמל חיונית להם כמפורט באמת המידה 7ג, מצומצמת באופן החורג ממיתחם הסבירות"; "מדוע לא ייקבע כי החלטה בדבר נתוק, צימצום או הגבלה של אספקת חשמל לצרכן ביתי בגין חוב למשיבה 3, אינה יכולה להיתקבל ללא בחינה פרטנית ומתן זכות טיעון"; "מדוע לא ייקבע כי גביית חובות חשמל באמצעות קזוז אוטומאטי מסכום הנטען במונה תשלום מראש (להלן: מת"מ) הנה בטלה, למעט אם ביקש זאת הצרכן". יודגש כי הצוו על-תנאי לא כלל היתייחסות לחלקו הראשון של הסעד הראשון שהתבקש – קביעת זכות לאספקת חשמל בהקף בסיסי ללא תשלום כזכות יסוד.

לשיטתם אמות המידה כפי שהן כיום אינן מאפשרות נתוק צרכנים מבלי שניתנה להם היזדמנות נאותה וסבירה להשמיע את טענותיהם ביחס לגביית החובות ופריסתם ובכך לאפשר להם גבייה המתואמת למצבם ולמנוע את ניתוקם מבעוד מועד (פסקה 92 לתשובה).

...

טענתם המרכזית של העותרים היא כי אין לאפשר ניתוק מאספקת חשמל כאמצעי גבייה ביחס למי שידו אינה משגת לשלם את חשבון החשמל, וכי יש לפנות להליכי גבייה אזרחיים מתונים יותר, הכול כמפורט להלן.

לפיכך, בהגיעי למסקנה זו אינני נדרשת במישרין למתכונת הבדיקה הפרטנית שנקבעה במסגרת ההסדר המקביל במשק המים.

מן הטעמים האמורים, אני סבורה כי דין העתירה להתקבל אף ביחס לראש השני של הצו על-תנאי, כך שבטרם קבלת החלטה על ניתוק מאספקת חשמל או על העברתו של הצרכן לצריכת חשמל במתכונת של שימוש במת"מ, יישמעו טענותיו וייבחן עניינו הפרטני במתכונת שתיקבע על-ידי המשיבים.

ברם, לסופו של יום, הגעתי למסקנה כי על אף חסרונותיו של הסדר המת"מ, הוא בבחינת הרע במיעוטו, ואפנה בהקשר זה לפסקה 103 לפסק דינה של חברתי.

1.3 יצוין, כי ביום 20.9.06 חתמו התובעות, המנוח והנתבע על הסכם לפרעון חוב במסגרתו של תיק ההוצל"פ, במסגרתו צוין דבר מינוי כונס נכסים מטעמו של הנתבע על בית המגורים של התובעות והמנוח בשפרעם והוסכם על פריסת החוב נשוא תיק ההוצל"פ לתשלומים חודשיים, אף הוסכם כי כל עוד מבוצעים התשלומים – יעוכבו הליכי ההוצל"פ (לרבות מימוש בית המגורים; נספח יח לראיות הנתבע, להלן – "ההסכם מיום 20.9.06").

לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, ביום 27.12.20 ניתנה על ידי החלטה מפורטת הדוחה את הבקשה לסעד זמני לעיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ. 2.5 בטרם הסתיים הדיון בבקשת לסעד זמני, הגישו התובעות ביום 1.10.20 בקשה דחופה נוספת למתן צו מניעה אירעי לעיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ (בק' מס' 8), ובהחלטתי מיום 5.10.20 נקבע על ידי כי ההליכים יעוכבו כנגד הפקדת הסך של 100,000 ש"ח בקופת בית המשפט בידי התובעות.

8.4 כפי שעלה מההסכם הנוסף שנחתם ביום 20.9.06 – התובעות ידעו כבר אז כי מיתנהל הליך כנוס נכסים על בית המגורים שלהן, ובלתי סביר כי לא טרחו לברר מה עלה בגורלו של אותו הליך והאם הוסר האיום מעל הבית.

יחד עם זאת, וכפי שציינתי כבר בהחלטתי מיום 27.12.20 ביחס לזכות העמידה של התובעת 1 בהליך זה – משנקטה התובעת 1 הליכי פשיטת רגל אשר החלו בשנת 2013 אף קיבלה הפטר מחובותיה בשנת 2016 – אין היא חבה עוד בחוב נשוא ההמחאה הנ"ל (שזמן פרעונה בשנת 2004) או בהתחייבות נשוא ההסכם מיום 20.9.06 עליו חתמה או בהתחייבות נשוא הסכם הפשרה ופסק הדין (משנת 2012), הואיל וכולם בגדר חובות ברי תביעה בפשיטת רגל, ומשניתן לתובעת 1 הפטר מחובות אלה, לא ניתן לגבותם עוד ממנה.

...

במסגרת הראיות שהובאו (הן התצהירים והן חקירות העדים) הפליגו הצדדים למחוזות רחוקים והציגו מסמכים רבים אשר אינם רלוונטיים לדיון בסוגיות שבפניי; כך, טענת התובעות בשאלה האם החוב הפסוק שולם אם לאו – מקומה בבקשה בטענת 'פרעתי' בתיק ההוצל"פ, ולא במסגרתו של הליך זה (וראו החלטתי בעניין זה מיום 25.12.19).

אני קובעת כי התביעה דנן הוגשה בשיהוי ניכר, בלא שהייתה לכך כל הצדקה בדין, ואף מטעם זה אין מקום לקבלה.

התוצאה 10.1 אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.

כתוצאה מכך, הצו הזמני שניתן לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל מבוטל, אך בנסיבות העניין, ונוכח משמעותו של עיכוב ההליכים (כינוס בית מגורי התובעת 2) - אני מורה כי הצו הזמני יעמוד בתוקף עד ליום 1.9.22.