סבירות העולה על 50% במיקרו טראומה בחובת המבוטח

על פי ההלכה הפסוקה, כשמדובר במקרוטראומה מוטלת תחילה על המבוטח החובה להוכיח קשר סיבתי בסבירות העולה על 50%, ורק כאשר נקבע הקשר הסיבתי מתעוררת שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול הגורמים האחרים.

לא אחת נקבע בפסיקה כי "רמת ההוכחה הנדרשת של הקשר הסיבתי, במקרה של ניסיון ליישום תורת המיקרו-טראומה צריכה להיות מבוססת מספיק מבחינה סטטיסטית, תוך הוכחת עקביות במחקרים המדעיים הרלוואנטיים; ביסוס רוחב יריעה של המחקר המדעי במדינות שונות; הנחת תשתית קוהרנטית וספציפית למימצאי העובדה עליהם מבוססת חוות הדעת; והתייחסות ישירה לנסיבות העניין ולמחלה המסוימת בה לקה המבוטח". הינה כי כן, הנטל להוכחת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה למחלות המשיב מוטל על המשיב, וזאת בסבירות העולה על 50%.

...

ויודגש, שלא מצאנו ממש בטיעוני התובעת על כך שבפני בית הדין עומדות שתי חוות דעת אשר אינן עולות בקנה אחד, באופן שהאחת קובעת קשר סיבתי והאחרת שוללת אותו, שהרי גם חוות דעתו של דר' יפה דויד (המומחה הנוסף) אינה מאשרת קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובלת התובעת ביד ימין לבין תנאי עבודתה.

כאשר נקבע כי הליקוי ממנו סובלת התובע "גירוי של הפלקסוס הברכיאלי" נגרם "בעקבות קרינה". באשר ל- "כליאה של העצב הרדיאלי", אותה אבחנה ראשונית, המומחה ד"ר יפה הבהיר באופן מפורש על סמך התיעוד הרפואי כי המערכת הרפואית הגיעה למסקנה כי מדובר באבחנה מוטעית.

ברם, דינה של טענה זו להידחות.

לאור כל האמור לעיל, התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה, המוטל עליה, כי קיים קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובלת ביד ימין לבין תנאי עבודתה.

בהתייחס לשאלות 5-6: בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק בר"ע 7293-06-13 המוסד לביטוח לאומי - יעקב סיטרוק (ושלושה הליכים נוספים שנידונו ביחד) הרי שמקום שמדובר במקרוטראומה מוטלת תחילה על המבוטח חובת הוכחתו של קשר סיבתי בסבירות העולה על 50% וכי רק לאחר שנקבע הקשר הסיבתי מתעוררת שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים.

...

בהתאם לכך ולאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה, בבקשה, בתגובה ובהתייחסות, הגעתי למסקנה כי בכדי שבידי ביה"ד יהיו הכלים להכריע בתביעה, יש מקום להפנות אל המומחה, חלק משאלות ההבהרה שהתבקשו וגם לא תמיד בנוסחן המקורי, אלא בשינויים הנובעים מאותן טענות של הנתבע בהן מצא ביה"ד ממש ו/או מחוות הדעת.

בית דין איזורי לעבודה בחיפה ב"ל 29387-04-11 28 יולי 2014 בפני: כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין נציג עובדים: מר אלי רומאני התובעת אורה ברגר, ת"ז מס' 65842460 ע"י ב"כ: עו"ד ירון בן ארי הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד בורשטיין פסק דין

לטענת הנתבע בסיכומיו שהוגשו במרץ 2014 – בפסק דין סיטרוק (בר"ע 7293-06-13) נקבע, שכאשר מדובר במקרוטראומה חובת הוכחה בסבירות העולה על 50%, מוטלת על התובע.

...

הנתבע סבור שבקריאה כוללת של שלוש חוות הדעת התמונה היא שהן אינן מבססות כדבעי את הקשר הסיבתי אותו הן מסיקות, והן מבוססות מידה רבה על הנחות המצביעות על יותר ספק מאשר ודאי, ועל כן באיזון בין שתי כפות המאזניים – המסקנה אינה יכולה להיות שהשפעת העבודה גוברת על השפעת העישון ודווקא השפעת העישון גוברת.

לאחר שעיינו בחוות דעתה של המומחית, אנו סבורים כי קביעותיה הרפואיות של המומחית עומדות במבחן הסבירות וההיגיון וכי לא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותיו.

בנסיבות אלה, על יסוד חוות דעתה של המומחית, אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי קיים קשר בין עבודת המנוח לבין מחלתו ומותו, ועל כן, התובעת זכאית לגמלת תלויים.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪.

לגבי הקשר הסיבתי, כאשר מדובר במקרוטראומה, חובת הוכחתו בסבירות העולה על 50% מוטלת על המבוטח (בר"ע (ארצי) 7293-06-13 המוסד לביטוח לאומי – סיטרוק, פסקות 22-21 (29.8.2013)).

...

אין מנוס לפיכך מדחיית הערעור.

יתר על כן, נתוני החשיפה כשלעצמם אינם מצביעים לטעמנו על "שימוש אינטנסיבי, רצוף ויומיומי" בטלפון הנייד, ובהתאם איננו מקבלים את הקביעה כי "המדובר בפעולה חוזרת ונשנית של הצמדת הטלפון הנייד לאוזן שמאל של התובע, בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק כדי להוות בסיס לעילת המיקרוטראומה". בהתייחס לשימוש הנפוץ באוכלוסייה בטלפון סלולרי בכלל, ובמסגרת העבודה בפרט, איננו סבורים כי שימוש בטלפון נייד כ-45 דקות ביום עבודה (וכ-30 דקות בממוצע ליום בחישוב הכולל את ימי השבוע כולו), באופן לא רציף, מהווה פעולה או חשיפה המשתרעת על פני פרק זמן משמעותי במהלך העבודה על מנת לבסס קיומה של תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה.

סוף דבר - הערעור נדחה.

ביום 25.5.22 הוגשו תשובות ההבהרה של המומחה כדלקמן: "א. כן. בפעולות טאטוא יש תנועות חוזרות ונישנות. תנועות חוזרות ונישנות הנן תנאי נחוץ לשם הכרה במקרוטראומה, אולם לא תנאי מספיק. לשם הכרה במקרוטראומה נחוץ שבתנועות החוזרות יגרמו נזקים בלתי הפיכים באיזור הליקוי, ובהמשך שתרומת הנזקים המצטברת תהיה משמעותית. למרות שיש תנועות חוזרות אין בהן לחץ על התעלה הקרפלית ואין בהן גרימת נזקים בלתי הפיכים באיזור התעלה הקרפלית.

עוד נקבע כי לגבי הקשר הסיבתי, כאשר מדובר במיקרו-טראומה, חובת הוכחתו בסבירות העולה על 50% מוטלת על המבוטח ואשר למידת ההשפעה נקבע, כי די בהשפעה משמעותית של תנאי העובדה על קרות הליקוי כדי שיוכר כפגיעה לפי תורת המיקרו-טראומה, כשהשפעה משמעותית כזו היא בשיעור של 20% לפחות (בר"ע (ארצי) 7293-06-13 המוסד לביטוח לאומי נ' יעקב סיטרוק, מיום 15.7.13).

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחוות הדעת ובכל חומרי התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש למנות מומחה רפואי נוסף שיחווה דעתו בעניין הנדון, וזאת בהתאם לסעיף 17 להנחיות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה מיום 10.9.19 שקובע: "בית הדין רשאי בהחלטה מנומקת למנות מומחה נוסף אם מצא כי יש בדבר צורך". יצוין, כי ההנחיות הללו מקנות לבית הדין שיקול דעת רחב יותר בהחלטה על מינוי מומחה רפואי נוסף, זאת בשונה מההנחיות הקודמות שבהן נקבעו נסיבות קונקרטיות המצדיקות מינוי מומחה רפואי נוסף (בר"ע (ארצי) 22859-05-19 שלמה חיומי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 7.1.20).

הדעת נותנת, שגם אם נתעלם מהפרמטר השלישי לגבי זהות המכון בו בוצעה הבדיקה, הרי די בהפרכת שני הפרמטרים אותם ציין בעצמו המומחה כדי להיעתר לבקשת התובעת לפסילת המומחה ולמינוי מומחה נוסף על מנת שיחווה דעתו בעניין.

אשר על כן, אני מורה על מינוי מומחה נוסף אשר החלטה בעניין זה תינתן בנפרד.