נשפט מעסיק על כך שלא שילם דמי ביטוח לאומי לעוזרת הבית מנקה שהעסיק

(התובעת ויתרה בסיכומיה על הרכיבים הבאים: פיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה ואי הנפקת תלושי שכר וכן דמי ביטוח לאומי).

לאחר מכן בתה של הנתבעת היתקשרה לספר שהתובעת איימה להיתקשר לגרוש של הנתבעת ולבקש ממנו את השכר המגיע לה. כשהנתבעת חזרה לביתה בסביבות השעה 18:00, גילתה שהבית פתוח והמפתח על השיש, ליד מכשיר "תמי 4". מכאן גם למדה שהתובעת לא נקתה היטב, אחרת היתה רואה את המפתח.

התעריף של עוזרת בית הוא 50 שח יקירתי.

בנסיבות בהן מדובר בעבודה במשק בית, בשעות שבהן הנתבעת אינה נימצאת במקום, עניין המחייב רמת אמון אישי גבוהה, בשים לב לשיח הבוטה שבין הצדדים, כפי שהתבטא במסרונים שהוצגו, ולאור המסקנה לפיה התובעת זכאית רק לחלק מהפיצויים, מתקיימות נסיבות לפי סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001 ומשום כך אין התובעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. חלק המעסיק בפנסיה (תגמולים ופיצויים) בסך 3,113 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה המזכה (1.1.2017) ועד התשלום בפועל; ב. שכר בגין יום 26.10.2018 בסך 300 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.2018 ועד התשלום בפועל; ג. פדיון חופשה בסך 1,133 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.18 ועד התשלום בפועל; ד. פדיון הבראה בסך 492 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.18 ועד התשלום בפועל; ה. הוצאות התובעת בסך 300 ₪ ועוד שכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק, עד התשלום בפועל.

מובהר כי בפסיקת הוצאות ההליך נילקחה בחשבון העובדה שפסק דין בהיעדר הגנה בוטל, הפער בין סכום התביעה ובין תוצאת פסק הדין וכן העובדה כי מדובר בהעסקה במשק בית, בשונה מהעסקה במסגרת עסק או משלח יד. ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 15 ימים מקבלתו.

...

יחד עם זאת, בשים לב לעובדה כי על פי הפסיקה, הפיטורים כשלעצמם יחשבו כעונש וכן בהתחשב בכך שבאספקלריה של משפט העבודה, התנהגותה של התובעת אמנם מהווה עבירת משמעת, אך לא מהחמורות ביותר ולא כזו המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים, הגענו לכלל מסקנה כי יש לפסוק לזכות התובעת פיצויי פיטורים בשיעור הסכום שהיה על הנתבעת להפקיד בקרן הפנסיה.

בנסיבות בהן מדובר בעבודה במשק בית, בשעות שבהן הנתבעת אינה נמצאת במקום, עניין המחייב רמת אמון אישי גבוהה, בשים לב לשיח הבוטה שבין הצדדים, כפי שהתבטא במסרונים שהוצגו, ולאור המסקנה לפיה התובעת זכאית רק לחלק מהפיצויים, מתקיימות נסיבות לפי סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001 ומשום כך אין התובעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. חלק המעסיק בפנסיה (תגמולים ופיצויים) בסך 3,113 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה המזכה (1.1.2017) ועד התשלום בפועל; ב. שכר בגין יום 26.10.2018 בסך 300 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.2018 ועד התשלום בפועל; ג. פדיון חופשה בסך 1,133 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.18 ועד התשלום בפועל; ד. פדיון הבראה בסך 492 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.18 ועד התשלום בפועל; ה. הוצאות התובעת בסך 300 ₪ ועוד שכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד התשלום בפועל.

המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, ואישר תקופת אי כושר למשך 91 ימים בגינם שולמו לתובעת דמי פגיעה.

התובעת עבדה במשך כ- 3.5 שנים לפני התאונה כעוזרת בית במשרה מלאה, 5 ימים בשבוע, 8 שעות בכל יום, בשכר של 6,850 ₪ (כך על פי הדיווח של המעסיקה למל"ל – נספח ב(1) לתצהירה).

התובעת עמדה על כך שמאז התאונה אינה מבצעת כלל עבודות ניקיון משמעותיות (מעבר לניגוב אבק) אצל המעסיקה, ועם זאת ביכולתה לנקות אבק, לקפל כביסה, לסדר ארונות ולבשל אצל המעסיקה, אף במשך 8 שעות ביום.

העדה גב' אירית גרייפמן (להלן: המעסיקה) הבהירה שאינה מעוניינת כיום בעוזרת בית 8 שעות ביום, אלא היא רוצה להמשיך להעסיק את התובעת, אותה היא מחבבת מאד, ודי לה בעבודה שהתובעת מוכנה לעסוק בה – הן מבחינת ההקף והן מבחינת המטלות.

...

אני מקבלת את האפשרות שנדרשו הוצאות מסוימות לשם נסיעה לטיפולים, וכן להשתתפות (אגרה) בבדיקות, טיפולים ותרופות על פי חוק בריאות ממלכתי.

בהתאם לנתונים שהוצגו, בחישוב (המקל עם התובעת) לפיו צברה התובעת זכויות לפיצויי פיטורין רק עד למועד התאונה (ולא במהלך תקופת אי הכושר או ימי המחלה), על בסיס שכר של 6,500 ₪ למשך 3.42 שנים, אני קובעת כי התובעת היתה זכאית לפיצויי פיטורין בסכום של 22,230 ₪.

ריכוז סכומי הפיצויים סך הפיצוי המגיע לתובעת : הפסד שכר מלא בעבר 19,500 ₪ הפסד שכר חלקי בעבר 11,700 ₪ הפסד שכר לעתיד 50,000 ₪ עזרת הזולת (עבר ועתיד) 5,000 ₪ הוצאות מיוחדות 1,000 ₪ כאב וסבל 15,000 ₪ סה"כ 102,200 ₪ בניכוי: דמי פגיעה 15,583 ₪ פיצויי פיטורין 22,230 ₪ יתרה לתשלום 64,387 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 64,387 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 9,793 ₪ ואגרת בית משפט ששולמה (בשערוך להיום) בסך 729 ₪.

נושא המחלוקת העקרי הוא גובה הישתכרותה של התובעת (עובדת משק בית), לפני התאונה ולאחריה, בהנתן הצהרת התובעת לפיה שכרה שולם במזומן וחלקו לא דווח לביטוח לאומי על ידי המעסיקים, או דווח בחסר.

התובעת מבקשת על סמך הצהרתה בלבד להעמיד את בסיס שכרה בעבר על סך 7,000 ₪ נטו, כאשר על פי מיסמכי המל"ל, בשנת התאונה- 2016 חמישה מעסיקים דיווחו על העסקת התובעת (שלושה לכל אורך השנה ושניים באופן חלקי).

בהיעדר תמיכה כספית ממקור אחר, אין לי ספק שהתובעת לא יכולה להחזיק עצמה ולשלם דמי שכירות כשהיא משתכרת רק 2,700 ₪, לא בעבר ולא בהווה.

הטענה כי כולם סירבו להעיד וכי אולי דיווחו פחות מדי, לא הוכחה ולא מתקבלת על דעתי, לפחות לא לגבי מי שמעסיק את התובעת מזה מספר שנים, והמשיך לקבל אותה כעוזרת בית גם לאחר הפסקה של מספר חודשים, כמו הגב' לילי.

הסכומים העגולים המתחלקים ב-50 ₪ מלמדים על כך שהם לא עסקו בזוטות ולא הפחיתו מהתשלום סכום שניתן לזקוף אותו לטובת החזר נסיעות, או בגין חלקה של העובדת בתשלום לביטוח לאומי.

נוכח הראיות שהוצגו בפניי, עדותה היחידה של התובעת שלא היתה נקיה מספקות, נתוני הביטוח הלאומי, השכל הישר והניסיון, אני מעריכה כי הישתכרותה של התובעת טרם התאונה ולאחריה, למעט ב-ששה חודשים הראשונים, עמדה על כ-5,000 ₪ לחודש, לפי 5 שעות ביום X 50 ₪ לשעה X 20 ימים בחודש.

...

התובעת לא הצליחה להוכיח מה סכום השתכרותה העולה על זה המדווח, ואיני מקבלת את הטענה כי הסכום המדווח כיום משקף את מלוא הכנסתה, אולם בעבר הוא שיקף רק מחצית.

בכל הנוגע לעבר החודשים בהם נפסקה לה נכות זמנית של 100% ו-50% ועל אף שהתובעת לא הוכיחה כדבעי שקיבלה עזרה, נוכח העובדה שהיה לה גבס למשך חודש וחצי, כאביה והטיפולים שעברה, אני מקבלת את הטענה שנזקקה לעזרה ושעזרה מסוימת אף ניתנה לה על ידי חלק מחברותיה או בני משפחתה, מבלי שביקשו תשלום על כך, ולכן אומדת עזרה זו בסך של 5,000 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: כאב וסבל 27,700 ₪.

מוכרת כנכה בביטוח לאומי בשיעור של 50%, ללא זכאות לקיצבה, מצבה הכלכלי מאוד קשה.

באשר לשיקולי הענישה בעבירה של גניבה בידי עובד ראו ע"פ 3587/12 דדון נגד מדינת ישראל, שם דובר בעובדת שגנבה כספים ממעבידה: "בית משפט זה עמד לא אחת על כך שיש ליתן משקל רב לשיקול ההרתעתי, תוך מתן משקל מופחת לנסיבות אישיות, במסגרת שקולי הענישה בעבירות "כלכליות" אשר מבוצעות עבור בצע כסף ואשר כוללות שליחת יד לכספי המעביד או לכספי הציבור, על מנת ליידע עבריינים פוטנציאליים כי "הסיכון גובר על הסיכוי". ראו גם דבריו של בית המשפט המחוזי בע"פ (ת"א) 72220/04‏ ‏מדינת ישראל נ' כהנים מרדכי: "אפשר וצריך לידרוש ממעסיק שינקוט אמצעי הגנה מירביים כדי לשמור על רכושו, כנגד גנבים "מן החוץ" – אך קשה אם לא בלתי אפשרי, להיתגונן מראש כנגד עובד "מבפנים", שבתוקף תפקידו ומכוח האימון שהמעביד רוחש לו – יש לו גישה טבעית לרכושו של המעביד.

· ע"פ (חיפה) 59265-01-15 מדינת ישראל נ' אבו רוקן (פורסם בנבו, 16.4.15) – 16 חודשי מאסר (כולל הפעלת מע"ת של 10 ח' ופצוי בסך 9000 ₪ (עוזרת בית גנבה רכוש בשווי של 137,100 ש"ח שכלל תכשיטים וכסף מזומן.

· ת"פ (אשקלון) 6071-02-16 מדינת ישראל נ' ברמן (5.12.17)- הנאשמת הועסקה בעבודות ניקיון וסיוע בסידורים בביתה של קשישה ילידת 1938, ניצולת שואה.

עם זאת בגובה הפצוי התחשבתי בנתוניה של הנאשמת, כמו כן הפצוי יפרס למספר רב של תשלומים, על מנת שהנאשמת תוכל לעמוד בתשלום.

...

לאחר שבחנתי את כל האמור לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לאירוע בנסיבותיו נע ממאסר מותנה ועד 8 חודשי מאסר בפועל.

עם זאת, לאור חומרת העבירה, ועל אף נסיבותיה הקשות של הנאשמת אני סבורה כי יש מקום לענישה חינוכית בדמות של"צ, בהיקף שאינו גדול באופן יחסי, שיאפשר לנאשמת להמשיך לעבוד ולפרנס עצמה.

במשך שבועיים האחרונים החולה מתלונן על "כאבים בכל הגוף...". (דגש ש.ש.) בטופס שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי (נספח ה' לכתב התביעה) נרשם תחת תאור התאונה: "לדברי העובד: בעת שעבד במחלקת ירקות עם שואב האבק, התחיל לפרכס, עיניו התגלגלו ויצא לו קצף מהפה. חש התכווצויות ביד וברגל. רעד ונפל על הריצפה. אחות שהייתה בקניות נתנה לו טפול ראשונה ופונה לבית החולים באמבולנס". לצד תאור זה חותמת המעסיקה וחתימה של מנהל הסניף (עמ' 6 שו' 5 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות).

בטופס ה"תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" (נספח א' לסיכומי התובע) תאר התובע את הארוע: בעת עבודה במחלקת ירקות עם שואב אבק התחשמלתי מכבל חשוף של השואב" המעסיקה חתמה על טופס זה. ב"טופס דיווח על תאונת עבודה" שהגישה המעסיקה למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה פקוח על העבודה, בריאות וגהות בעבודה (עמ' 22 לכתב התביעה) ציינה המעסיקה: "העובד ניקה שאריות של בצל מהרצפה ותוך כדי העבודה עם שואב אבק שכולו מפלסטיק, ככה שאין סיבה להיתחשמלות, העובד נראה עומד ומסתכל כלפי מעלה ועיניים מתגלגלות וקצף בפה התכווצות של היד והרגל רעידות ונפילה ארצה". עוד נרשם כי התובע טופל על ידי מד"א. ההוספה של המעסיק על היות השואב מפלסטיק, אין בה להוריד מאישור המעסיק שהארוע היתרחש"תוך כדי העבודה עם שואב אבק".

מר אבוחצירא כמנהל הסניף שבו הועסק התובע, מעדיף להרחיק את המעסיקה מאחריות לתאונה, ככל שאכן מדובר בשואב אבק תקול שגרם להיתחשמלות התובע בזמן העבודה.

הנתבע לא הביא לעדות את דוד או מוחמד, למרות שכבר בתצהירו ציין עבד כי התלונן לדוד על כך שהיתחשמל משואב האבק.

הנתבע טען כי עדי התובע לא ראו את הפגיעה בזמן אמת וכי התובע גרם לכך שלא יהיו עדים ל"תאונה" הנטענת.

...

אף טענות אלו של הנתבע נדחות.

] לאחר ששקלנו את מאזן ההסתברויות הנדרש בפסיקה , מצאנו כי התובע הוכיח נפל ונחבל תוך כדי עבודה, בעת שאחז שואב אבק ודחף את ידולהוציא דבר שנתקע, ופונה ע"י מד"א מהעבודה עקב נפילה זו לקבלת טיפול רפואי.

נוכח הפסיקה, לטעמנו סיבת הנפילה הוכחה אבל אף לו היה מצב שסיבת הנפילה " לא התבררה די צורכה" כמילות המחוקק , עדיין יש למנות מומחה רפואי, אשר יבחן את הסבירות לכך שהנפילה הייתה מטעמים אדיופטים, לרבות התקף אפילפסי, כטענת הנתבע, לעומת האפשרות שהתובע התחשמל, כטענת התובע שהוכחה.