מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

נקודות זיכוי במס בגין משכנתאות ללימודים אקדמיים

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2023 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

הנאשם, בידיעה ובכוונה להנות שלא כדין משעור מס מופחת על דירת מגורים מזכה, הסתיר ממנהל מסוי מקרקעין את דבר היותו בעל זכויות בדופלקס ודיווח על רכישת הדופלקס לרשות המיסים בשמו של אורי, ובכך הצהיר בכזב כאילו אורי בלבד הוא רוכש הדופלקס.
נטען שמתוך ההשגה ניתן ללמוד על עמדת מנהלת מסוי מקרקעין, לפיה הנאשם מכר לקרט 10 דירות כאשר הוצאות הבניה לא הותרו ולא יותרו (זאת בנגוד לעמדת המאשימה כפי שהביעה בהליך פלילי שהתנהל נגד אחר).
אכן, קיימת מחלוקת לענין גובה הנזק, אך הענין נובע מהחלטת מנהלת מדור מסוי מקרקעין לפיה מכר 10 דירות ולא תתיר לו הוצאות בניה (פיסקה 151.3); הנאשם הפיק לקחים ולא ישוב על מעשיו; לענין הסרת המחדלים – כאמור, הנאשם סבור שאינו חייב במס בגין אישומים מס' 1 ו-3, ובגין אישום מס' 2 הוא סבור שעליו לשלם כ-44,000 ₪.
נסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירות בבחינת הנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירות הבאתי בחשבון את אלה – הנאשם כבן 57, עורך-דין במקצועו, מזה כ-25 שנים מתמחה בתחום הנדל"ן. לנאשם מישפחה נורמאטיבית, ילדיו אקדמאיים.
הנאשם הציג את המסמך המזוייף לבנק מזרחי ועל בסיסו ביקש לאשר העברת כספי משכנתא למתלוננים וזו אושרה והועברה אליהם.
...
הוא טען שביחס לאישום מס' 1 העסקה תבוטל בין הצדדים, בהתאם להחלטה שהתקבלה, ועל כן, ככל שקיימת חבות במס (שלטענת הנאשם לא קיימת), הרי שלא נגרם נזק לקופת המדינה; ביחס לאישום מס' 3 טען שנמסרה הבהרה לפקיד השומה ולאחר שזה בדק את העובדות הגיע למסקנה שיש הפסד ואין כל חבות במס, ולכן המפקח נסוג, וכפועל יוצא לא יצאה כל שומה או דרישה לתשלום מס. לאחר שעיין בגזר הדין הקודם שניתן נגד הנאשם בשנת 2019, בא עורך הדעת למסקנה שכל העבירות וההרשעות שם לא קשורות בעיסוקיו.
עבר פלילי – לנאשם עבר פלילי, בין היתר, בעבירות של קבלת דבר במרמה, זיוף, שימוש במסמך מזויף ונסיון לקבלת דבר במרמה, עבירות מן השנים 2017-2014, אשר בניגוד לעמדת העו"ס מטעם הנאשם אני סבור שהן רלוונטיות ביותר לענייננו, וקשורות בטבורן לעובדת היותו עורך-דין ולשרות שסיפק ללקוחותיו.
ראה לענין זה עפ"ג (מחוזי מרכז) 67450-01-22 שילון נ' מדינת ישראל רשות המיסים (30.10.22), שם נאמר – "בכל הנוגע לעבירות מס נראה לנו כי שיקול משמעותי הוא האם הוסר המחדל. מקום שבו עבריין המס, שגזל בדרכי מרמה את כספי הציבור, לא עשה דבר כדי לשלם את המס, משמע כי שיקומו, גם אם אין להמעיט בערכו, עדיין לוקה במרכיב חשוב של הפנמה מהותית ולקיחת אחריות ביחס לעבירות בהן מדובר". בענייננו, כאמור, הנאשם לא הסיר את המחדלים מושא כתב האישום המתוקן.
לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2013 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפועל, לא היתנהלה התוכנית על מי מנוחות ויחסי הצדדים סבלו מנקודות שפל וגאות, עד לשנת 2008 שאז ביקשו התובעים להכריז על בטלות ההסכמים, באופן סופי.
בפועל, שילמו הם כ- 80% משווי הדירות, נשאו במעמסה של ניהול ותחזוקת הבניין, לא קיבלו אישורי מסים להעברת הזכויות על שמם, נושא המשכנתאות לא הוסדר, הכספים שהתובעים התחייבו לשלם להם לא שולמו ומערכת הנסיבות מלמדת, על כך שכל הצדדים ראו בנתבעים שותפים לשליש מהדירות בבניין.
הפסיקה שמציגים הנתבעים בהקשר זה והכתיבה האקדמית, תומכים, כאמור, בעמדה זו. הוכח בפני, כי הנתבע 1 פעל בבניין מאז 2004, על בסיס ההנחה לכריתתו של הסכם עתידי המקנה לו שליש מן הזכויות בבניין לעניין זה ראה מוצגים 6 ו-10.
במסגרת זו, יש להוסיף ולהתייחס לטענת התובעים, לפיה ככל שבית המשפט יקבע כי הסכם הניהול הנו בעל תוקף מחייב וכך קבעתי, כי אז יש לנכות מכל סכום שבו יזוכו הנתבעים סכום של 100,000 ₪ משנת 2004 ועד ביטול ההסכמים.
...
פסק הדין ניתן בסופו של דבר ביום 29.12.08, לפי מוצג 174.
עם זאת, נראה לי כי הגדרת חלקם של הנתבעים בבניין צריכה להתחשב בהיקף היחס של התשלומים שבוצעו על ידם בפועל, הגם שחלקם הועמד על שליש.
אשר על כן, אני דוחה את חלק התביעה שעניינו במתן פסק דין המצהיר על בטלות ההסכמים ומורה כי על הנתבעים להשלים את יתרת התמורה בגין רכישת הדירות.

בהליך ת"ע (ת"ע) שהוגש בשנת 2019 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

המסוגל למסור חוות דעת ולתת ייעוץ במגוון גדול של נושאים, בלא שידע למסור בפירוט כישוריו אפילו על שיעור אחד ששמע או על ספר לימוד אחד שקרא.
במצב דברים זה ובהיעדר השכלה אקדמאית פורמאלית, מחויב המומחה לכל הפחות להציג ראיות משכנעות בדבר ניסיון ממושך והשגת הישגים מקצועיים יוצאים מן הכלל, בעבודה לצד מומחים עתירי ידע באותם תחומים וזאת עו"ד --- לא עשה.
דיון התובע טוען להיותו יורש על פי דין של המנוח; משכך יש לבחון האם עמד התובע בנטל המקנה לו זכות בירושת המנוח ותוך כך לבחון מעמדה של חוות דעת המומחה שהוגשה בתיק; א. הלכה היא כי, התובע זכות בירושה אינו יוצא ידי חובתו על ידי הוכחת קירבתו המשפחתית למוריש, אלא עליו להביא גם ראיות שאין יורשים אחרים זולתו, או מהו החלק בירושה המגיע לו קרי, אין די בהצהרה כי לא ידוע ליורש דבר קיומם של יורשים אחרים כדי לזכות בכל הירושה וראה ע"א 9694/01 ברגמן נ' פרידמן ]פורסם בנבו[ (פס"ד מיום 24.12.2003 ) (להלן: "פס"ד ברגמן") דרישה זו מבוססת על העקרון שהתובע זכות בעיזבון חובת הראיה עליו, וההוכחות שלו אינן שלמות אם אין הוא מראה שאין יורשים על פי הדין הקודמים לו או הזכאים לרשת איתו; חומר הראיות שמביא היורש צריך להיות כזה שיהיה ניתן להראות 74 לפס"ד ברגמן).
...
מן האמור נחה דעתי כי טענת הקונספירציה הינה טענה מופרכת ואני מקבלת את גרסת המומחה כי הקשר עם התובע היה כפועל יוצא מעבודת המחקר, כי לממצאיו של המומחה ו/או מסקנות חוות הדעת אין כל קשר לבא כוחו של התובע או להמלצה זו או אחרת בעניין ייצוג.
במקרה דנן ניסיונו של הגנאולוג מדבר בעד עצמו ודי לי בכך על מנת להכיר בו כמומחה בתחום; גנאלוגיה אינה מדע מדויק המדובר בחקר אילן היוחסין והמחקר נעשה ע"י הגנאולוג באמצעות מידע המתועד בכתובים ובהיעדרו במידע הנמסר בעל-פה. מקור המידע הכתוב הוא לרוב מארכיונים והוא בהחלט כזה שלעיתים גם חוקר פרטי יכול לספקו אולם עריכת המידע והמסקנה בדבר קיומו או היעדרו של קשר משפחה אמורה לעלות מתוך חומרי הגלם עצמם והגנאולוג לא יוצר "יש מאין" ובמקרה דנן , נחה דעתי כי אלו הם פני הדברים במדויק.
מן המקובץ לעיל, נחה דעתי להורות על אימוץ מסקנות חוות דעת המומחה וקביעה כי התובע הינו היורש של מחצית עזבון המנוח, בהיותו הצאצא של הוריי אבי המנוח.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2017 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

וכך נאמר: "משרד החינוך, הגף להערכת תארים אקדמיים, הוא הגוף המוסמך לקבוע זכאותו של אדם לתואר אקדמי. זכאות זו נשללה ממרשך עפ"י החלטת הממונה על הערכת תארים בעקבות הודעת האוניברסיטה לפיה מרשך כלל לא מופיע ברשומי האוניברסיטה ללימודי תואר... ומשכך הנני מורה להפסיק מיד מתן כל הזכויות אותן מקבל מרשך בהיותו בדירוג ההט"מ ובכלל זה החזרתו לדירוג התעופתי והפסקת כל תשלום עפ"י דירוג ההט"מ ו/או כל זכות אחרת הנובעת מהסכמי עבודה שנחתמו מול ההסתדרות ההט"מ ו/או האקדמאים.
בית הדין קמא היה ער לכך שהצדדים היו חלוקים בנוגע להשבת הסכומים שהרשות העבירה לרשויות המס בגין תוספת השכר החודשית, ולכן קבע כי נוכח קביעתו שסכום ההשבה ינוכה משכרו ברוטו של המשיב מדי חודש, ממילא יוחזרו הסכומים באופן בו נוכו, לרבות הנכויים לרשויות המס.
עוד טענה המערערת כי יש לבטל את הקביעה כי המשיב נהג בתום לב. לטענתה, מיצבור נסיבות – ובהן אי תקיפת החלטת משרד החינוך לביטול אישור השקילות; אי הצגת מיסמך או עדות ללימודים; אי תשלום סכום נוסף בגין הלימודים (מעבר לדמי רישום בסך 5,000$); סתירה בנוגע למועד תחילת הלימודים, שכן טופס הרישום מולא בינואר 1997 בעוד שהלימודים החלו לטענת המשיב כבר באפריל 1996 – מכרסמות בטענת המשיב כי פעל בתום לב. בנוסף, טענה המערערת כי סגירת תיק החקירה וההחלטה שלא לפתוח בדין משמעתי אינן יכולות להיזקף לזכות המשיב, שכן בהליכים אלו נידרש רף הוכחה גבוה מזה הנידרש בהליך אזרחי.
הינה כי כן, עשית צדק יחסי בין הצדדים היא תכליתו המרכזית של סעיף 2 לחוק, ולצד תכלית זו עשויים למצוא בסעיף 2 משכן "גם שיקולים שהם מעבר לצדדים עצמם, כגון השלכות חברתיות ופיזור נזק ...." (מתוך דברי כב' הנשיאה נאור בדנ"א 10901/08 בייזמן השקעות בע"מ נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, (17.7.11, פיסקה 45) (להלן: ענין ביזמן).
אמנם, בנקודת זמן זו – כל עוד החקירה תלויה ועומדת – לא היתה פעולה אופראטיבית שאמורים היו המשיב או המערערת לנקוט בה. ואולם, אין בכך כדי לגרוע מהנטל המוטל על המשיב להערך לתרחיש אפשרי לפיו יידרש לאחר מיצוי החקירה הפלילית, ובכפוף לממצאיה, להשבת התוספת החודשית.
...
יחד עם זאת, מאחר ומצויים אנו בגדרה של חובת ההשבה מכוח סעיף 2 לחוק, שהיא בבסיסה מסגרת נורמטיבית גמישה, ובהתחשב בכך שגם בהתנהגות המערערת היה טעם לפגם במישור התקינות המינהלית, כאמור לעיל, החלטנו שהמשך התשלומים – היינו מיום מתן פסק דיננו - יישאו הפרשי הצמדה בלבד ללא ריבית.
לגבי התשלומים שבוצעו עד כה, היינו מכוח החלטת בית הדין קמא עד למתן פסק דיננו (להלן: תשלומי עבר), הרי שבהתחשב בכלל נסיבות הענין, שפורטו בהרחבה לעיל; בכך שמלכתחילה מצויים אנו במסגרת נורמטיבית גמישה; נוכח הגדלת סכום ההשבה מכוח פסק דין זה בלמעלה מ 50% אחוז מהסכום שנפסק על ידי בית הדין קמא; והמשקל שיש לערכאה הדיונית בסוגיית אופן השיערוך, לרבות נפקות פטור ממנה ביחס לתשלומי עבר – לא מצאנו לנכון להתערב בהחלטת בית הדין קמא ביחס לתשלומי העבר.
כאמור לעיל, תשלומים שיבוצעו לאחר מתן פסק דיננו ישאו הפרשי הצמדה בלבד (ללא תוספת ריבית) עד לביצוע התשלום בפועל, וזאת ממועד מתן פסק דין זה. התוצאה היא איפוא כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כך שחובת ההשבה המוטלת על המשיב תוגדל והיא תעמוד על סכום כולל של 300,641 ₪, אשר ממנה ינוכו הסכומים ששילם עד כה המשיב מכוח החלטת בית הדין קמא.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2017 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

אלא, שמכלל העדויות, ובעיקר זו של סיגל, ניתן ללמוד, באופן חד משמעי למדי, כי הנתבע הוא הבעלים האמתי של העסק ושל החברה, ולא סיגל.
היא לא ידעה דבר אודות הלוואת המשכנתה, אישרה כי הנתבע הוא שמנהל את עסק בית הדפוס, לא ידעה על מעורבות התובע בעיסקה; היא כימעט לא היתה מעורבת בעצמה בפרטיה, עד כדי שביקרה בנכס פעם אחת בלבד, ולא ידעה כי החברה היתאגדה לקראת מועד החתימה על ההסכם, ואף בעיניין תשלום דמי התיווך ליפרח נתנה תשובה שהיא בעיקרה ניחוש הגיוני – ואשר תוקן "מהיציע" על ידי הנתבע, שהתערב בעדותה, כמסופר לעיל.
או סיפור הקשר המפותל והמקולקל שבין התובע לבין רשף נכסים, שכבר הוליד מספר הליכים קודמים, והמעורר שאלות (בהן אין צורך להכריע כאן) באשר לזכותה האפשרית של רשף נכסים בדמי התיווך הנדרשים עתה על ידי התובע, מחד גיסא, ובאשר למידת מהימנותו של טייב, המעיד נגד התובע, עמו הוא מנהל זה זמן מערכה עקובה מדם רע. כאמור – סיפורים אלה מאירים באור לא מחמיא את כל המעורבים, אולם בסופו של יום אין בהם כדי לשנות מהתוצאה המתבקשת, לפיה על הנתבע לשלם לתובע את דמי התיווך המגיעים בעד העסקה.
בהקשר זה יש לקחת בחשבון את הליך הדחיה על הסף, שהסתיים כשידו של הנתבע על התחתונה (אולם שלגביו כבר נפסקו הוצאות); את הליך גילוי המסמכים, שכבר תואר לעיל, ושהתנהלותו של הנתבע לגביו היתה בלתי ראויה, בלשון המעטה (ושגם לגביו כבר נפסקו הוצאות; את סיפור הגשת תצהירו של טייב (כאשר מלכתחילה התבקשה הגשת תצהיר של אביו, ותצהירו של טייב עצמו הוגש בלא ליטול רשות); את הנקודות שנזקפו לאורך פסק-הדין לחובת התובע והתנהלותו; ואת תוצאות ההליך כולו.
...
בשקלול של כל האמור לעיל דומה כי הנכון יהיה לחייב את הנתבע בהוצאות, אולם להורות כי אלה תשולמנה לטובת קופת אוצר המדינה, ולא לטובת התובע.
תוצאה אופרטיבית לאור כל האמור, אני מורה כדלקמן: התביעה מתקבלת בזה חלקית, באופן שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 57,505 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום, ועוד אני מחייב את הנתבע בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,600 ₪.
כפועל יוצא, אני מורה על שחרור כספי הערבון בסך 6,000 ₪ (שהופקד מחציתו על ידי התובע ומחציתו על ידי הנתבע) לידי התובע, באמצעות ב"כ. ניתן היום, ה' אייר תשע"ז, 01 מאי 2017, בהעדר הצדדים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו