נציג חינוך בוועדת שחרורים

עתירה לפי חוק שיחרור על תנאי ממאסר ה'תשס"א – 2001, על החלטת ועדת השחרורים מיום 26/12/13, בראשות כב' השופטת אביטל בית-נר, וחברים בה מר שאלתיאל בני פסיכולוג; שמעון טל – חינוך ורב כלאי אתי גליק, נציגת שב"ס. השופט בנימין ארבל, סגן הנשיא: רקע: עניינו של המשיב עולה זו הפעם השניה בבית משפט זה. לראשונה נדון עניינו של המשיב בפני ועדת השחרורים ביום 18/7/13.

...

לסיכום, טוענת המדינה, כי נוכח חומרת העבירות והיקפן, משכו הארוך של המאסר, תקופת השליש הממושכת, המידע המודיעיני השלילי והרב שנצבר לחובת האסיר בשנים האחרונות, לרבות מידע שהתקבל לפני כחצי שנה בלבד, העובדה שהאסיר ישהה בהוסטל פתוח ללא כל פיקוח הדוק, כל אלה אמורים להביא למסקנה הברורה כי טרם בשלה העת לשחרורו של המשיב.

נוכח כל האמור, טוען הסניגור כי לאור החלטת בית המשפט מאוגוסט והחומר שהונח לפני הוועדה, אשר לימד רטרוספקטיבית כי אכן הנתונים המתייחסים למשיב עומדים בעינם, החלטתה של הוועדה הייתה סבירה ומתבקשת.

על כן, אנו מורים על דחיית העתירה ועל שחרורו של העותר בתנאים שקבעה ועדת השחרורים.

עוד ציינה ועדת השחרורים, כי במהלך מאסרו הישתתף העותר בקבוצה טיפולית ייעודית לעברייני מין ובקבוצה חינוכית ייעודית ואף הופגש עם נציג רש"א ובסופו של יום הוכנה תכנית רש"א בעיניינו של העותר.

...

בנסיבות העניין ונוכח האמור לעיל ואף בהסתמך על הוראת סעיף 10 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר ולאור הפסיקה הנוהגת, באה ועדת השחרורים לכלל מסקנה, כי מי המבצע עבירות חמורות בנסיבות מיוחדות כמו המקרה דנן ושעה שגם כיום קיימת הערכת מסוכנות בינונית בעניינו, מהווה סכנה לציבור ואין בתוכנית רש"א שהוצגה כדי לאיין מסוכנות זו. בנסיבות אלו, דחתה ועדת השחרורים את בקשתו של העותר לשחררו שחרור מוקדם ומכאן העתירה שבפנינו.

דיון והכרעה לאחר שעיינו בנימוקי העתירה ובכתב התשובה, שמענו את טיעוני ב"כ הצדדים והוספנו ועיינו בתיק הועדה ובכל החומר הרלוונטי שהוגש לענייננו, באנו לכלל מסקנה, כי דין העתירה דחייה.

כך לא נעלמה מעיניה תכנית רש"א שהוגשה בעניינו של העותר, כמו גם ההליך הטיפולי שעבר ואולם, כאמור, לאור הנתונים והשיקולים שבחנה באה לכלל מסקנה, כי אין באלה כדי לאיין את מסוכנותו של העותר.

בנסיבות אלו ונוכח כל האמור לעיל, באנו, כאמור, לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות.

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"א 9510-02-15 שיבלי(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופט בנימין ארבל, סגן נשיא כב' השופט שאהר אטרש כב' השופט יונתן אברהם העותר אסעד שיבלי (אסיר) המשיבים 1.משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר 2.מדינת ישראל. עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים אשר היתכנסה לפי סעיף 25 לחוק שיחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001 בראשות השופט בדימוס יובל שדמי, החברים: מר שטרית יחיאל חינוך, אלי סבו, עו"ס , צביה גלנדר נציגת שב"ס מיום 26.1.15. פסק דין

...

סבורני, כי ועדת השחרורים סמכה את ידה על נתונים שגויים בחלק משיקוליה, נתנה משקל יתר לחומרת העבירה ולעברו התעבורתי של העותר ולא איזנה כראוי בין מכלול השיקולים הרלוונטיים לנסיבות הקונקרטיות של המקרה עסקינן ובעיקר להליך הטיפולי המשמעותי שעבר העותר.

מענה לכך, מצאתי במכתבה של המעסיקה מיום 17.2.15, שהוגש לעיוננו במהלך הדיון על ידי ב"כ העותר, לפיו, ידוע למעסיקה, כי רישיון הנהיגה של העותר נפסל למשך 12 שנה והוא "יועסק כאיש אחזקה בחצר משאיות החברה". מכל המקובץ לעיל עולה, כי הוועדה נתנה משקל מכריע לחומרת העבירה ולא איזנה כראוי בין שיקול זה לבין ההליך הטיפולי שעבר העותר, השינוי בתובנה שלו לגורמים שהובילו אותו לביצוע העבירה וחרטתו הכנה; הוועדה לא הייתה ערה לשינוי בנסיבות שהיוו את הבסיס להחלטתה הקודמת של הוועדה ובעיקר לכך, כי העותר עבר קבוצת טיפולית בנושא עבירות תעבורה, כי העותר הגיע להסדר לתשלום הפיצוי ועומד בו, כי המידע בעניינו הוא ישן וכי הוא יעבוד לא בנהיגה אלא כאיש תעסוקה.

אשר על כן, אנו מקבלים את העתירה ומורים על שחרורו המוקדם של העותר.

באשר לקבוצה הטיפולית שהחלה בינואר נטען כי בעת ניהול ההליך בעתירת האסיר בבימ"ש זה לא ידעה נציגת שב"ס שהייתה דחייה בהתחלת התוכנית עקב שינוי של עו"סיות ובכל מקרה הקבוצה שנדחתה לתחילת ינואר הייתה מלאה באנשים שרואיינו מבעוד מועד.

יצוין לעניין זה כבר עתה כי העותר מציג את אותו דו"ח כשבהמשך שלו עולה שקצינת החינוך סבורה בדיוק ההיפך מהעו"ס לגבי העותר וכותבת, בין היתר, שהוא בעל מודעות עצמית גבוהה, ללא בעיות משמעת, משתף באופן משמעותי על חייו ועל הרצון לבנות דרך משמעותית עם השיחרור, תוך סיוע בגורם טפול מתאים.

בנסיבות אלו, כאשר נימנע מהעותר להישתתף בקבוצה טיפולית מתאימה במסגרת בית הכלא וזאת בעקבות היתנהלות בלתי ראויה של שב"ס, כאמור לעיל, וכאשר העותר הציג תוכנית טיפולית יסודית, שנראית אף מקיפה וראויה יותר מהטיפול שהיה אמור לקבל בין כותלי בית הכלא, תכנית טיפולית המספקת מענה סביר למסוכנות שנשקפת מעברו של העותר, נראה כי יש מקום להתערב בהחלטת וועדת השחרורים שקבעה כי אין לשחרר את העותר שיחרור מוקדם בשל אי קבלת טפול מתאים בתחום המירמה בכלא.

...

החלטת הוועדה אינה מתייחסת להתנהלותו של העותר במהלך המאסר ולמרות טענות ב"כ המשיבה לא מצאנו כי מהתנהלותו של העותר במהלך ריצוי מאסרו עולה עילה לסרב לבקשתו לשחרור מוקדם.

לא מצאנו שבהתנהלות העותר, כפי שעולה מהמסמכים שהוצגו לעיוננו, משום התנהלות בלתי לגיטימית המצדיקה סירוב בקשתו לשחרור מוקדם.

סיכום: אנו מורים על שחרורו המוקדם של העותר ברישיון.

כמו כן הוא נפגש עם נציג רש"א בכלא ונמצא שאינו מתאים לבניית תוכנית רש"א. (ב) חוו"ד רש"א מיום 15.11.11 לפיה העותר טוען שהוכרח לבצע את העבירות כדי להביא פרנסה.

במהלך מאסרו הוא מפוקח פסיכיאטרית ומטופל תרופתית, היה בקשר תמיכתי עם עו"ס האגף על רקע מצבו הנפשי, ואינו משולב בחינוך או תעסוקה מפאת מצבו הבריאותי.

בכך הפר העותר את האמון שנתנה בו ועדת השחרורים כאשר שיחררה אותו על תנאי ממאסר קודם בתוכנית שקום פרטית של ד"ר פיליפ שצורפה כנספח י' לתגובת היועמ"ש. גם אם העותר עצמו לא טען בפני הועדה שהורתה על שיחרורו המוקדם ממאסרו בשנת 2006, הרי מטיעוני בא כוחו בפני אותה ועדה עולה כי הוא העלה את מצבו הנפשי והרפואי כנימוק לשחרורו המוקדם, לו הסכים ב"כ היועמ"ש ועתה הוא שוב חוזר על אותם נימוקים בפני הועדה שהחלטתה היא נושא העתירה שבפנינו ומשכך אין תימה שהוועדה לא שחררה אותו שוב מאותם נימוקים, גם אם הבטיח לעבור מבת ים לנצרת עילית.

...

לאור כל האמור לעיל, החלטת הוועדה נושא העתירה היא החלטה סבירה ומוצדקת, שלקחה בחשבון את כל השיקולים הראויים לצורך שחרורו המוקדם של העותר, אשר לא הוכיח בפניה העדר מסוכנות וסכויי שיקום אם ישוחרר על תנאי.

אנו דוחים את העתירה.