נפקות פסק דין מזויף בהליך מדורג לפי נוהל חיים משותפים

המערער 1, אזרח ישראלי, הגיש ערעור בצוותא עם המערערת 2, אזרחית אוקראינה, על פסק דינו של בית הדין לערערים (ערר (ת"א) 3179-17) (כב' הדיינת באפי תם), מיום 26.11.17 (להלן: "פסק הדין") הדוחה את ערר המערערים על החלטת המשיבה שלא לאפשר את כניסתה של מערערת 2 לישראל מכוח נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי, נוהל מס' 5.2.0009 (להלן: "נוהל חיים משותפים").

כן נטען כי במקרה בו לא קיימת הסטוריה של חיים משותפים, כמו במקרה דנן יש להסתפק בראשית ראיה ולשם כך נועד ההליך המדורג אשר מעצם טבעו נועד לבחינה ממושכת של טיב הקשר.

בפס"ד סטמקה היתייחס השופט חשין למקרים בהם פיקטיביות הנישואין ברורה לכל (בג"צ 3648/97 פטל נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728): "יהיו מקרים, כך יש להניח, בהם פיקציית הנישואין תצוץ ותיראה לכל במלוא-כיעורה, גם בלא כל חקירה ודרישה מעמיקות. כך, למשל, משמסתבר בראיון עם בני-הזוג כי האשה מכירה בקושי את בן-זוגה ולהיפך, כל שכן שאין כל אחד מן השניים מכיר את בני-משפחתו של בן הזוג האחר, את מקום מוצאו וכיו"ב. הוא הדין במקום בו מוכח בעליל כי תעודת הנישואין הנה מעשה זיוף". כאמור, למשיב שיקול דעת נרחב בנידון ובית המשפט ימנע מלהתערב בנקל בהחלטה הנתונה לשיקול דעתו.

...

יחד עם זאת, אין מדובר בזכות מוחלטת וגם כאשר מוצגת תעודת נישואין, הרי שהיא מהווה רק נקודת מוצא ראשונית לבחינת כנות הקשר, ואולם, בנסיבות בהן נמצא כי כל מטרתו להכנס לישראל, רשאי שר הפנים שלא להיעתר לבקשה.

"אכן, אף שהמשפט הבינלאומי מכיר בזכותו של היחיד לנישואין ולחיי משפחה, אין הוא מכיר בזכותו של היחיד לממש את זכותו זו דווקא בארץ אזרחותו" לאור כל האמור, אני מוצאת כי החלטת המשיב נתקבלה לאחר שנשקלו כלל העובדות והנסיבות שהוצגו בפניה ומסקנתה סבירה ומידתית כך שלא נמצא צורך להתערב בה. העתירה לפיכך נדחית.

העתירה שבכותרת עניינה החלטת המשיב לסרב לבקשת העותרים להתחיל בהליך המדורג בעיניינם לפי "נוהל חיים משותפים" (נוהל 5.2.0009).

השאלה המרכזית המתעוררת בעתירה היא נפקותו של פסק דין מזוייף בדבר התרת נישואיה של העותרת שהומצא למשיב במסגרת הטיפול בהסדרת מעמדה.

נטען עוד, שהעותרת לא הייתה מסתכנת בהגשת מיסמך מזויף לרבות הסכנה להעמדה לדין פלילי בשל כך. לבסוף נטען, שהחלטת המשיב אינה סבירה ואינה מידתית ושהיה מקום בנסיבות המקרה לאפשר לעותרים להתחיל בהליך המדורג לפי הנוהל.

...

על רקע זה, מסקנתי היא כאמור שלא נפל גם פגם בהחלטת המשיב ולא קיימת עילת התערבות בעמדתו לפיה נדחתה בקשת העותרים להיכנס תחת כנפי ההליך המדורג לפי נוהל 5.2.0009.

זאת ועוד: עמדת המשיב היא שנוכח השימועים שנערכו לעותרים המסקנה הייתה של התרשמות שלילית מהקשר הזוגי הנטען ביניהם.

התוצאה העולה מן המקובץ הוא, אפוא, שהחלטת המשיב בנסיבות המקרה היא החלטה סבירה ואין עילת התערבות בה. העתירה נדחית אפוא.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 10855-10-23 רומניוק ואח' נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה תיק חצוני: 2734-23 25.10.2023 לפני כבוד השופטת תמר בר-אשר המערערים 1. רחירה רומניוק 2. שמאי סעדייב המשיב משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה באת-כוח המערערים: עו"ד אנסטסיה סהר שבצ'וק פסק דין

לאחר הריאיון היתקבל מידע ממשטרת ישראל בעיניינם של המערערים, אשר לפיו למערער תיק חקירה פתוח בעיניין עבירת גרימת מוות ברשלנות ואילו למערערת תיק חקירה סגור בעיניין זיוף סימני זהוי של רכב וכן תיק חקירה פתוח בעיניין עבירת שבוש הליכי משפט משנת 2011.

פסק דינו של בית הדין לעררים בפסק דינו פירט בית הדין בהרחבה את הרקע העובדתי ולאחר מכן עמד על כך שאחד התנאים המצטברים למתן מעמד מכוח נוהל ידועים בציבור, הוא כי בני הזוג מקיימים חיים משותפים בישראל בפועל וכי זו דרישה מהותית ובסיסית, בשל תכליתה לאפשר לאזרח ישראלי לקיים תא משפחתי בישראל, בכפוף לכנות הקשר וקיומם של חיים משותפים.

למרות זאת, ניתנו למערערת רישיונות לשהייה בישראל מכוח חייה המשותפים הנטענים עם המערער, אך לנוכח מאסרו הנוכחי, אשר כאמור לעיל, עתיד להסתיים בשנת 2028, קבע בית הדין כי הפסקת ההליך המדורג בעיניין המערערים הייתה בגדר החלטה סבירה ומידתית ואף בלתי נמנעת.

...

בפסק-דין זה נדחה הערר שהגישו המערערים על החלטת המשיב מיום 15.5.2023, אשר דחה את הערר הפנימי על החלטה מיום 29.11.2022, שלפיה סורבה בקשת המערערים להעניק למערערת רישיון ישיבה בישראל מכוח זוגיותה הנטענת עם המערער.

לאחר עיון בפסק דינו של בית הדין לעררים, בכתב הערעור ונספחיו ובתיקו של בית הדין (שהתקבל בימים אלו), לרבות בתשובתו המפורטת של המשיב לערר שנדון בבית הדין וכן מהטעמים שיובאו בהמשך הדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להכריע בערעור על יסוד החומר בכתב שלפניי, אף ללא תשובה נוספת מטעם המשיב.

כמו כן וכאמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי מתקיימות הוראותיה של תקנה 148(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי, כך שניתן לדחות את הערעור הנדון תוך הסתמכות על הנמקותיו המפורטות של בית הדין בפסק-דינו.

שכן, נמצא כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו במסגרתו, כי ממצאים אלו תומכים במסקנה המשפטית של פסק הדין וכן כי לא נמצאה בו טעות שבחוק.

לנוכח כל האמור ומהטעמים שהובאו בפסק-דינו של בית הדין לעררים, הערעור נדחה.