נפקות אי רישום ערעור לדחייה

בית הדין האיזורי דחה ביום 8.4.2013 את התביעה, לאחר שקבע כי לא נפל פגם בהחלטת פקיד התביעות, לפיה על התובע או אפוטרופסו לאשר בחתימת ידם את נכונות הפרטים שבתביעה, כמתחייב מתקנה 2(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגימלה ואופן תשלומה), התשנ"ח-1988, כתנאי לטפול בתביעה, ובדרישה כי תומצא תמצית רישום ממרשם האוכלוסין המצביע כי מבקש הגימלה הוא ילדו של המבוטח שהלך לעולמו (להלן – ההליך הראשון ו - פסק הדין הראשון, לפי העניין).

במהלך דיון קדם העירעור, נרשמו בפרוטוקול, מפי חברתי השופטת ר' רוזנפלד, הדברים הבאים: "על פני הדברים נראה כי לא נערך בירור מספק בשאלה של דרישת המסמכים וכי הדיון נותב בעיקר לשאלה הנוגעת לחתימת האם על טופס התביעה למוסד. הדבר בא לידי ביטוי גם בפסק הדין שבו יש משפט אחד בלבד בנוגע לדרישת תמצית הרישום שבסעיף 11 לחוק מירשם האוכלוסין. אין צורך לומר שככל שתושב לא מילא אחר חובתו לרשום את ילדו, כפי שמופיעה בחוק , מתעוררת שאלה בדבר דרך מילוי אחר ההוראה לאחר שנפטר, והמשמעויות הנובעות מכך בהתייחס לילדו ככל שלא נרשם.

לעניין עצם הזכאות, להבדיל מתקופת הזכאות, אין נפקות אם הילד הוא תושב ישראל אם לאו (לעניין הרחבת מעגל הזכאים ולהרחבה משמעותית בזכויות המתגוררים בחו"ל לקבלת קיצבאות, השוו: בג"צ 890/99 חלמיש נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נד(4) 423 (2000)).

...

מקובלת עלינו, אפוא, עמדתו המתוקנת של המוסד, כפי שגובשה בהתאם לעמדת היועץ המשפטי, באשר לאופן היישום של דרכי הוכחת האבהות בתביעות לקצבת שאירים, ככל שהיא חלה בעניינם של אב ישראלי וילדו שנולד מחוץ לגבולות המדינה, לפיה המוסד יכיר ביחסי אבהות רק אם ניתן ללמוד על קיומם מכוח מרשם האוכלוסין או מכוחו של פסק דין חלוט של בית המשפט המוסמך.

בנסיבות אלה, מצאנו כי המערערת זכאית כי המוסד ישתתף בהוצאותיה בהליך.

סוף דבר – ערעור המערערת על מחיקת התביעה לקצבת שאירים נדחה.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מירי ברטהולץ מיום 3.2.14, בבקשת המשיבים מיום 11.7.12 בתיק הוצל"פ 10-00817-05-4 המתנהל בלישכת ההוצל"פ בנצרת (להלן: "תיק ההוצל"פ"), למימוש זכויות החייב בתיק (המשיב 3 כאן) על-פי עיקול הרשום לטובת הזוכה (המבקש 2 כאן).

במקרים מעין אלו, לא חל בהכרח הראציונאל שבבסיס הילכת גנז, באשר לרשלנותו של הרוכש הראשון עקב אי רישום הערת אזהרה, והנפקות שיש ליתן לרשלנות זו. הילכת אהרונוב חלה בעניינינו מכוח קל וחומר, שהרי במקרה שלפנינו אין מדובר בנושה-מעקל שלא ידע אודות עסקה קודמת בזמן, כמפורט לעיל.

סוף דבר, דין העירעור להדחות.

...

משהגעתי למסקנה כי עם המחאת שטר המשכנתא בעלי זכות המשכנתא , המשיבים 1 ו- 2, בנעלי הבנק, ועל כן יש לראות במשכנתא ככזו שנרשמה עוד ביום 18.10.1993, ברי כי העיקולים, הן הזמני והן הקבוע, שהוטלו לטובת המבקש 2, ביום 10.3.96 וביום 18.2.99 הינם מאוחרים למשכנתא.

לאור המקובץ, הנני קובע, כי זכותם של בעלי זכות המשכנתא, כמי שפדו את המשכנתא ונכנסו בנעלי הבנק כבעל משכנתא רשומה ראשונה בזמן, גוברת על העיקול המאוחר שהוטל על-ידי המבקש 2 (הזוכה).

סוף דבר, דין הערעור להידחות.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט אלכסנדר רון) מיום 13.2.2019 בפר"ק 50510-08-18 (להלן: "ההחלטה"), במסגרתה נקבע כי שיעבוד שנירשם ברשם החברות לטובת המבקש 2, עו"ד אסף שיפר, על נכס מקרקעין השייך למשיבה 1 – אינו תקף; זאת, בשל אי התאמה יסודית בין פרטי טופס רישום השיעבוד לבין נוסח איגרת החוב שיצרה אותו.

כלומר: הפעולה של שכלול זכות המישכון (רישום או הפקדה) תהא חסרת נפקות אם לא התמלאו התנאים להווצרות המישכון, למשל כשניתנה רק התחייבות למשכן נכס בעתיד, ההיתחייבות אינה תקפה כמשכון כלפי צדדים שלישיים, אפילו ייעשה רישום במאגר המשכונות (נינה זלצמן ועופר גרוסקופף משכון זכויות 238 (2005)).

לאור זאת ניתן לטעון כי יש לאפשר תיקון טעויות בטופס הרישום גם במצבים נוספים, כגון כשהטעות בטופס הרישום אינה משתקפת במירשם הממוחשב, או כשצדדים שלישיים לא הסתמכו על האמור בטופס הרישום (לשאלה כיצד ישליכו טעויות במירשם החברות על צדדים שלישיים השוו גם ע"א 6400/99 מיראז' חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(4) 830, 852 – 855 (2002)).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל דין בקשת רשות העירעור להדחות.

...

מסקנה זו גורפת יתר על המידה, משני היבטים: ראשית, אי ההתאמה בין האמור בטופס הרישום לבין האמור באיגרת החוב אינה משליכה על יצירת השעבוד, אלא רק על כוחו כלפי צדדים שלישיים (ובכלל זה כוחו כלפי המפרק.

אשר על כן, המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא, לפיה שעבוד 27 אינו בר תוקף, היא המסקנה הנכונה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל דין בקשת רשות הערעור להידחות.

" לעניין נפקות אי הגשת רשומי התובע האמורים, ראו והשוו: ת"א (נצ') 9738-04-10 מוחמד עזאיזה נ' דוד וידר (11/1/12), ס' 27.3: "התובע אף לא הוכיח את כמות הפרי שנמסק עבור הנתבע 1 והתשלום שסוכם בגינו וכן לא הוכח בפניי כי מחירו של מיכל מלא פרי הוא 400 ₪ או שהמיכל שוקל 365 ק"ג. אביו של התובע העיד כי רשם כל יום את הנתונים של מספר המיכלים שמסק ועליהם מבוסס המסמך שלו מיום 10/01/10 (צורף כנספח לתצהירו) (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 27,30) אולם, המקור של המסמך לא הוצג בפניי. כאשר נישאל אודות המסמך המקורי, השיב כי הוא נמצא ברשות בא-כוחו, אך ב"כ השיב כי אין ברשותו את המסמך המקורי או את המסמכים לגבי הקטיף היומי. (שם, ש' 35) כאשר נישאל על כך שבכותרת המסמך מופיע תאריך מאוחר יותר למועד תחילת המסיק, השיב כי ערך את המסמך בחודש ינואר וריכז בו את הנתונים על פי מה שרשם בכל יום ביומן של האגודה (שם, ש' 40-42). לדבריו, היומן נמצא בביתו אך הוא לא הציגו בפניי להוכחת הרישום. בהמשך עדותו, אף שינה את גירסתו וטען שהמסמך המקורי נשלח בדואר לידי הנתבע 1 (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 17-18) וכשנשאל על ידי בית המשפט מדוע אמר קודם שהמסמכים נמצאים אצל בא-כוחו, השיב כי אינו זוכר טוב למי נתן אותם (שם, ש' 25)." להשלמת התמונה, מעיון במאגרים עולה כי ערעור שהוגש בגדרי רע"א (מחוזי נצ') 16890-07-11 עזאיזה נ' וידר ואח' - נדחה.

...

משבאתי לכלל מסקנה כי לא נותרה יתרת חוב לזכותו של התובע, איני רואה להרחיב בכך.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום, אחרת יתווספו לסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד התשלום בפועל.

עוד ובנוסף טענו המערערים כי לא נרשמה לזכותם הערת אזהרה בכל הנוגע לחלקה 60 בגוש 11214, כפי שנרשמה לזכות יתר בעלי הדירות, ובהקשר לכך הפנו לנספח 5 לתצהירים מטעמם, תוך ציון כי למשיבה אין הסבר לכך, וכי הבניין עצמו מוגדר כבנוי, הן על חלקה 65, והן על חלקה 60.

קבלת טענת המערערים משמעותה שאין נפקות לשאלה האם המערערים משלמים את הסכומים שנקבעו בהסכם במועדים שהוסכמו אם לאו, שכן המערערים סבורים שהסכומים נושאים הצמדה בלבד גם כשהם לא עומדים במועד שסוכם, וברור שלא זו הכוונה, ולא זו הפרשנות הנכונה שיש ליתן.

לאחר שעיינו בטענות המערער, בתגובת המשיבה, ובהחלטת בית-משפט קמא בנוגע לנטען באשר להטעיה בעיניין הבעלות במקרקעין, ואי-מתן ערבות על החלק של תשלום שכר-הטירחה לעורכי הדין שטיפלו ברשום, וכן לגבי התוספות להסכם, הגענו למסקנה כי אין ממש בטענות אלה, ודין העירעור להדחות.

...

לאחר שעיינו בטענות המערער, בתגובת המשיבה, ובהחלטת בית-משפט קמא בנוגע לנטען באשר להטעיה בעניין הבעלות במקרקעין, ואי-מתן ערבות על החלק של תשלום שכר-הטרחה לעורכי הדין שטיפלו ברישום, וכן לגבי התוספות להסכם, הגענו למסקנה כי אין ממש בטענות אלה, ודין הערעור להידחות.

לסיכום, דין הערעור ברובו המוחלט (למעט עניין החלפת תקרת הפרגולה על-מנת שתעמוד בתנאי היתר הבניה) להידחות.

המערערים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בהליך זה, בסך כולל של 25,000 ₪.