נפילת קרטונים על נהג מלגזה: תביעת נזיקין בגין נפילת קרטונים

כך תיאר התובע בתביעתו את נסיבות התאונה: "4.1. ביום 6.11.2011 ביקר התובע במשרדי הנתבעת 1 לצורך סידורים פרטיים. בעת ביקורו ביקשה ממנו המנהלת איריס להעלות שלושה גלילי בד למחסן בקומה שנייה וכן לפנות משם רדיאטורים ישנים. התובע היה אמור להסתייע בעובד נוסף אך זה לא היה פנוי ולכן התובע [כפי שעשה בעבודתו במפעל בעבר] ביצע את המשימה לבדו. התובע לקח מלגזה ועלה בעזרתה מהצד החצוני של המבנה לקומה השנייה וביצע חלק גדול מהעבודה ועל פי חקירת המישטרה בעת הארוע עסר (צ"ל – "עסק" – ס"י) התובע כבר בהעמסת רדיאטורים ישנים שנועדו לפינוי על המלגזה.

צלום מקום הנפילה מצורף ומסומן "א". עקב הנפילה התובע נפגע קשות בראשו ובעמוד השידרה ואיבד את הכרתו".

ועוד, הנתבעת העלתה בהגנתה הטענה כי התאונה מהוה "תאונת דרכים", כהגדרתה בחוק הפלת"ד, אלא שטענה זו נזנחה, ונותרה התביעה שלפניי כתביעה בעילה נזיקית, לפי פק' הנזיקין.

גם בחקירתו הנגדית העיד כי מדובר בשיטת עבודה המוכרת לו: "זה לא פעם ראשונה שאני עושה את זה, יש למעלה מחסן עם הרבה קרטונים שהעליתי בזמנו, כאשר הייתי עובד, יש שם הרבה פסולת של מלון, דלתות, כיורים, מחשבים ישנים הרבה דברים העליתי למעלה" (עמ' 11 ש' 31 עד עמ' 12 ש' 1).

גם אילו נהג המלגזה "המקורי", זה שהיה אמור לעזור לתובע, הוא שביצע את עבודת ההרמה, התובע היה זה שהופקד על פריקת המטען וסידורו בקומה השנייה, ומשם נפל.

...

בהקשר זה אוסיף, כי דין טענת הנתבעת שהועלתה בסיכומיה, שמדובר בעדות יחידה של בעל דין שאין לפסוק על פיה (לפי סעיף 54 לפק' הראיות), להידחות.

לאחר שבחנתי את התיעוד הרפואי שהוגש, ובהתחשב בנכות שנקבעה, על הטיפולים הרפואיים שהוענקו לתובע, הגעתי לכלל מסקנה כי יהא זה ראוי לחלק את תקופת העבר לצורך חישוב הפסדי שכר כדלקמן: א. הפסד שכר מלא לעבר, לתקופה של 24 חודשים.

לסיכום פרק זה, ס"כ נזקי התובע עומד על- 467,711 ₪.

לסיכום, ולאחר ניכויי הסכום המוסכם – 130,000 ₪, הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצויי בסך 337,711 ₪.

בכתב התביעה נטען, כי תוך כדי שהעמיס סחורה על עגלה נפל עליו משטח עמוס במשקאות ממלגזה שהתהפכה.

התביעה הוגשה בתאריך 29/8/13 נגד הנתבעות 1 ו-2 (מעבידת התובע והמבטחת) בעילת נזיקין ונגד חברת מנורה כמבטחת המלגזה בעילה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

תצהיר נסיבות הוגש על ידי התובע בתאריך 30/10/14 ובמסגרתו תיאר, כי המלגזה עבדה בסמוך אליו והרימה משטח של בקבוקי פלסטיק וקרטון וכן הרימה את המשטח בצבע אפור של קוקה קולה, המשטח התבקע, החל לגלוש ונפל עליו כאשר היה ליד המלגזה.

כפי שפורט לעיל, אכן רק בסמוך למועד ההוכחות שהיה קבוע ביום 4/6/15, הודיעה הנתבעת 3, סופית על הודאתה בחבות ואולם, כבר קודם לכן ביום 25/5/15, הודיעה כי בכוונתן ליטול את האחריות ככל שיסתבר, כי לנהג המלגזה היה רישיון נהיגה בתוקף, כאשר פרטיו של הנהג לא היו בידיעתן אלא בידיעת הנתבעות 1 ו- 2.

...

וכי מדוע אמורה הנתבעת 3, לשאת בהוצאות הנתבעות 1-2 שבחרו להגיש חוות דעת ולא פעלו להכרעה בשאלת סיווג התאונה לכתחילה? שקלתי לחייב את התובע בהוצאות הנתבעות 1 ו-2, שכן היה ראוי שיבהיר מלכתחילה את מלוא נסיבות התאונה, ויעמוד על הפרדת הדיון בסוגיית החבות מן הנזק, דבר שהיה מייתר הגשת חוות דעת נגדיות ואולם באתי לידי מסקנה, כי בנסיבות המיוחדות של התביעה, כאשר המדובר בתביעת עובד שנפגע פגיעה לא פשוטה בתאונת עבודה מצערת שעל פניה לא אמורה הייתה להתרחש כלל, לא נכון להכביר על הוצאותיו.

סוף דבר.

בנסיבות שפורטו, ראוי להורות על דחיית התובענה נגד הנתבעות 1 ו-2 ללא צו להוצאות וכך אני מורה.

בשים לב לכך שגובה הטפסנות של המעקה, עליו עמד התובע, עובר לנפילתו, היה בגובה של 70-80 ס"מ, הרי שהגירסה שמסרו התובע ועדיו שלפיה הברזלים נתפסו בטפסנות של מעקה הגג והיה צורך לשחרר אותם, אינה מתיישבת עם העדויות שלפיהן הברזלים היו תלויים מעל הגג, מטר או מטר וחצי לפחות, ובמצב דברים זה לא סביר שנתפסו בטפסנות, ויש בכך כדי להוות תימוכין נוספים בגירסה שמסר נהג הטרקטור לגבי נסיבות קרות התאונה.

יש לשים לב לכך שנהג הטרקטור הנו עובד של הנתבעת 1, ועדותו אינה מתיישבת עם האנטרס של מעבידתו לסווג את הארוע כתאונת דרכים, ואת התביעה דנן כתביעה על פי חוק הפיצויים, שבמסגרתה לא נבחנת שאלת האשם, ולהרחיק מעצמה את תביעת החבויות על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ובכל זאת מסר עדות העומדת, ולו לכאורה, בנגוד לאנטרס מעבידתו.

דברים דומים נקבעו במקרה בו הניזוק הועלה באמצעות מלגזה שעליה עמד, נטל קופסת קרטון מאחד המדפים, איבד את שיווי משקלו ונפל ארצה, ובית משפט העליון קבע: "אפילו נראה במלגזה נשוא הבקשה רכב מנועי כמשמעותו בחוק הפיצויים, ואפילו סברנו כי נוצל הכוח המכאני שלה עובר לארוע הנזק, הרי שלא נתקיים קשר סיבתי משפטי בין ניצול הכוח המכאני לבין התוצאה המזיקה ... המשיב לא נפגע 'עקב' ניצול הכוח המכאני ואף לא במהלך ניצול הכוח המכאני, כי אם עקב איבוד שיווי המשקל. לפיכך, לא נפגע בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק" (רע"א 2616/00 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' אביהוד לחמי).

...

יוצא אפוא שהתובע לא נפגע במהלך ניצול הכוח המכני של הטרקטור, ואף לא עקב ניצול הכוח המכני, כי אם עקב איבוד שיווי משקלו, ולכן לא מתקיים בענייננו קשר סיבתי בין ניצול הכוח המכני של הטרקטור לבין התאונה.

התוצאה מהמקובץ לעיל, מסקנתי היא כי התאונה אינה תאונת דרכים מכיוון שהיא לא באה בגדרו של מונח זה בסעיף 1 לחוק הפיצויים, ואף לא בגדרה של החזקה המרבה הרלבנטית, ולכן דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות, וכך אני מורה.

התובע ישלם לנתבעת 2 את שכר טרחת באי כוחה בגין ההליך המשפטי בתיק זה, בסכום כולל של 5,310 ₪, בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה לבאי כוחו, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן ההחלטה ועד לתשלום המלא בפועל.

על מה שאירע משלב זה כשהלך למכונית, מעיד חגאי: "הלכתי לאוטו להביא פלס, לבדוק אם המוטרות מפולסות. אז היתה מכה של רוח. בעצם עוד כשהיינו יחד, לפני לכתי לאוטו, עף עלי חתיכת קרטון על הפנים, הזזתי את זה, הלכתי לאוטו, הכנסתי את גופי לתוך הארגז, פתאום היתה מכה של רוח, מהעוצמה שלה הבלונים של הגז שקודם השתמשנו בהם לריתוך הועפו לכיוון הכביש הפנימי של המפעל, סובבתי את הראש וראיתי את השער מוטה, מונח על המנוח והמנוח שוכב מתחתיו. השער מונח על בטנו.

כדבריו: "הייתי עובד במחסן, שמעתי מכה, נטרקה הדלת. הסתכלתי אחורה וראיתי רוח כמו גשם". וכן: "הרגשתי משב רוח חזק ביותר ויוצא דופן שגרם לי לעזוב הכל". לאחר זאת נסע לכיוון השער וראה את השער שנפל על המנוח וסייע בחילוצו בעזרת המלגזה.

ניסוחו של סעיף 64(1) מעורר קושי, שעליו עמד השופט לנדוי בפרשת אמזלג בעמ' 9: "כבר העירו על כך, שכאילו קיימת סתירה פנימית בין החלק הראשון של הסעיף שבו מדבר המחוקק על אשמו של הנתבע, כסיבה או כאחת הסיבות לנזק, ומכאן (בתביעת נזיקין של רשלנות) שהתנהגות הנתבע לא הגיעה לדרגת הזהירות הדרושה, לבין סעיף-קטן (1) שבו שוב מאפשר המחוקק לנתבע להראות שהוא נהג בזהירות הדרושה נוכח פני מקרה טבעי בלתי רגיל...

...

לפיכך, אינה מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט, שעל-פיה: "אין דומה העפת גגות (או חלקי גגות) אזבסט, או רעפים, להפלתו של שער במשקל שבין 700 ל-800 ק"ג כפי שקרתה במקרה הזה" (עמ' 24 לפסק הדין).

על סמך כל האמור לעיל, הוכח שהנחת השער כשהוא נשען על הגדר טמנה בחובה סיכון.

על סמך כל האמור לעיל, העירעור מתקבל במובן זה שטענת ההגנה של המשיבים בדבר "כוח עליון" אשר גרם לתאונה, טענה אשר התקבלה על דעת בית המשפט, אינה יכולה לעמוד להם.

התובע, נהג משאית חלוקה, נפגע בתאונת עבודה מיום 6.5.01.

לטענתו החליק ונפל במהלך פריקת תכולה מארגז קירור של משאית, כתוצאה מרטיבות שהצטברה שם. התביעה במקורה הוגשה בעילה על פי פקודת הנזיקין, כנגד הנתבעת מס' 1 כמי שהעסיקה את התובע בזמן התאונה וכנגד מי שביטחה אותה, היא הנתבעת מס' 2.

הספקתי להעביר מספר קרטונים, ולפתע תוך כדי העברת הקרטונים, כשהסתובבתי כדי להניח את הקרטון על המשטח, החלקתי ונפלתי מדלת הארגז לכביש".

כן טענו שלא ניתן לראות את הפעולה שביצע התובע בגדר "תיקון דרך". לטענת הצד השלישי, הנחת הקרטון על המשטח על מנת שזה יפרק על ידי המלגזה, הנה פעולה שמקדימה לפריקה ואינה חלק ממנה.

...

לאחר ששקלתי טענות הצדדים סבורני, כי הצדק עם הנתבעות בשתי הסוגיות המשפטיות הנתונות להכרעתי.

אי לכך, אני קובעת, כי יש לראות את פעולת התובע כחוסה בגדר החריג לשימוש ברכב מנועי, היינו "פריקה". כעת נותרה לדיון השאלה, האם פעולת התובע מהווה גם פעולת שימוש מוכרת על פי החוק לצורך בחינת תחולת הלכת אוסם, היינו האם ניתן לראות את נפילת התובע כירידה מרכב כפי שטוען התובע בסיכומיו.

איני מקבלת טענת התובע, כי יש לראות בנסיבות העניין את נפילתו מהרכב מפתח יציאת הרכב כ"ירידה מרכב" ואין לראות בנפילת התובע מהרכב דרך פתח היציאה כיציאה מרכב כפי שטוען התובע בסיכומיו.

יתרה מזאת בעניין זה, הוכר גם שימוש עצמאי נוסף-טפול דרך שהתובע אינו טוען לו. לסיכום, אני קובעת, כי לאור עובדות המקרה שלפני המוסכמות על הצדדים אין לראות בתאונה כ"תאונת דרכים" ועל כן חוק הפלת"ד אינו חל. ב"כ הנתבעים יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם בתוך 30 ימים מהיום.