לפניי תביעה כספית ע"ס 32,643 ₪ שעניינה ניזקי רכוש שנגרמו לרכבה של התובעת בארוע מיום 13.1.12 שבו נפל עץ אורן על הרכב בעת שהרכב חנה במיגרש חנייה ציבורית מסודר ליד ביניין מגורים ברחוב הגפן 719 בנצרת עילית.
כך, למשל, התובעת הסתפקה בטענה שעץ נפל על רכבה מתוך שטח שבאחריות הנתבעות, ולא הציגה כל ראייה לגבי סימנים מוקדמים כלשהם (ככל שהיו קיימים כאלה) לאותה נפילה, לגבי מצבו הכללי של העץ, לגבי צורתה ואיכותה של הקרקע שבנידון (ויצוין כי בתמונות מוצג נ/2 ניכר כי מדובר בצורה מיוחדת של קרקע משופעת ובקרקע הכוללת מסלעה מיוחדת) ולגבי פעולות תיחזוק העץ והקרקע שבנידון.
· באותו פס"ד דובר על עץ שנפל משטח צבורי השייך לעריית חיפה (הייתה מחלוקת בשאלה מאיזה עץ ומאיזה שטח הוא נפל).
...
האם נדרוש מאותו אדם, כתנאי להכרה בחובת הזהירות של המוזיאון, להוכיח תחילה מה הייתה סיבת נפילת הפסל?! האם לא סביר יותר שנצפה מבעל או ממנהל המוזיאון להסביר מדוע וכיצד ובאילו נסיבות בדיוק הוצב שם הפסל מלכתחילה ואילו פעולות בדיוק ננקטו כדי לוודא שההצבה הייתה ונותרה בטיחותית?!
הנתבעות כפרו גם בנזק הנתבע, ואף חקרו את השמאי שנתן חוות דעת מומחה מטעם התובעת, אך שוכנעתי כי הנזק הוכח באופן מספיק וכי לא עלה בידי הנתבעות לסתור את ממצאי ואת קביעות השמאי מטעם התובעת.
שוכנעתי כי הנזק המפורט בשמאותו אכן נגרם וסביר שייגרם באירוע נפילת העץ שבנדון, ובאשר לשומה וכימות הנזק שבשומה, הרי שאלו נתונים מקצועיים המצריכים מומחיות מקצועית, וכאמור הנתונים אלו לא נסתרו.
משחבותן של הנתבעות הינה, יחד ולחוד כלפי התובעת, דין ההודעה לצד שלישי שהוציאה עמידר לעירייה להידחות, ובנסיבות כולן, ללא צו להוצאות.
