נפילת עץ על רכב בזמן נסיעה: תביעת נזיקין בגין נפילת עץ על רכב

אין חולק במקרה שלנו על קרות הארוע מושא התביעה (נפילת עץ אורן ערוני ששייך לנתבעת על רכב מבוטחי התובעת בעת שחנה – בלתי מאויש - בחניון צבורי), על הנזק שהוסב בו לרכב ועל תגמולי הביטוח ששילמה התובעת למבוטחיה.

הנתבעת מעלה בכתב הגנתה טענה מרכזית אחת, לפיה "הנתבעת תטען כי העצים בתחומה מטופלים באופן שוטף ולא היה באפשרות הנתבעת לצפות היתרחשות הארוע או למנוע התרחשותו". את הפסיקה כבר העסיקה לא אחת השאלה הבסיסית הניצבת גם לפתחי: האם בעל רכב שניזוק מעץ של רשות מקומית שקרס על רכבו יכול להצליח בתביעת הנזיקין שלו נגד הרשות (משמע להוכיח רשלנות רלוואנטית של הרשות המקומית) מבלי להציג ראיות מקצועיות משלו על סיבת או על נסיבות קריסת העץ (כגון חוות דעת מומחה בתחום רלוואנטי – אגרונום למשל - באשר למצב העץ וסביבתו) ועל קיומה ועל הפרתה של חובת זהירות קונקרטית של הרשות המקומית.

ביהמ"ש קובע כך: "משעמדה המערערת בנטל ההוכחה הראשוני, וממנו עולה כי העץ שנפל על מכונית מבוטחה של המערערת הוא עץ אורן, שהיה מצוי בחורש של עצי אורן גבוהים בתחום השטח הצבורי של המשיבה, מקום בו מצויים עוברי אורח, ובסמוך לכביש בו נוסעים כלי רכב, וכי העץ פגע וגרם נזק לרכב והמערערת פיצתה את מבוטחה לפי הפוליסה, היה על המשיבה להביא ראיות שיהא בהן כדי להניח את הדעת שהיא קיימה נוהל עבודה מסודר של קיום מעקב ובקרה תקופתיים ותעוד של מצב העצים, טפול יזום על-ידי או בפקוח איש מיקצוע, וכן גיזום לפי הצורך, בהתאם לייעוץ של אגרונום מוסמך, ובתדירות מספקת לפי הייעוץ של אותו אגרונום, בשים לב לסדרי עדיפות שייקבעו לפי שיקול דעת מקצועי. מעיון בראיות כפי שהובאו בפני בית משפט קמא, ברי שלא כך פעלה המשיבה" (ההדגשה שלי – א.כ).

...

יישום ההלכה המחוזית לפי גישתי הנ"ל בשילוב עם הלכת שטרנברג על נסיבות המקרה שלנו מביאני למסקנה, לפיה נטל הבאת הראייה עבר במקרה שלנו אל הנתבעת, להראות כי היא לא התרשלה (ולמצער לתאר את מכלול העובדות הקשורות במצב העץ ובטיפול בו ובקרקע שבסביבתו ובפעולות הקשורות באיתור בעיות אפשריות שעלולות היו להביא לקריסת העץ), ולפיה הנתבעת לא הרימה נטל זה, ולכן ובנסיבות מסקנתי היא שהוכחה רשלנותה הרלוונטית הנתבעת ולכן יש לחייבה לפצות את התובעת בגין תגמולי הביטוח שזו שילמה למבוטחה במקרה הנדון.

סיכום התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 9,863 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 30.12.20 ועד יום התשלום המלא בפועל.

מונחת לפניי תביעת שבוב בסך 74,703 ₪, אשר הוגשה בגין נזק שניגרם ביום 3.11.14 לרכב שבוטח על ידי התובעת, כתוצאה מנפילת ענפי עץ (ולא עץ, כפי שנטען תחילה בכתב התביעה), בעת נסיעתו בכביש 652 בפרדס חנה.

בטופס ההודעה שצורף לכתב התביעה צוין, כי "עץ נפל על הקבינה בכביש 652 פרדס חנה גבעת עדה". התובעת, אשר פיצתה את מבוטחה בגין הנזקים שנגרמו לרכבו, הגישה תביעת שבוב כנגד הנתבעת 1, שהנה הרשות המוניציפאלית אשר על פי הנטען הנה האחראית ו/או הבעלים ו/או המחזיקה במקרקעין שבהם נטועים עצים, אשר בגדרם התרחשה התאונה, וכנגד הנתבעת 2, שהנה המבטחת של הנתבעת 1.

בכתב התביעה טענה התובעת, כי על הארוע נשוא הדיון חלות הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], זאת מאחר שמלוא העובדות הנוגעות לנפילת העץ אינן ידועות לה. לטעמה, הארוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעות לא נקטו אמצעי זהירות סבירים מאשר עם המסקנה שהן נקטו באמצעי זהירות כאלה.

עמדת הפסיקה באשר לקיומה של חובת זהירות קונקרטית במקרים של נפילת עץ על נכס, אינה אחידה.

...

בכתב התביעה טענה התובעת, כי על האירוע נשוא הדיון חלות הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], זאת מאחר שמלוא העובדות הנוגעות לנפילת העץ אינן ידועות לה. לטעמה, האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעות לא נקטו אמצעי זהירות סבירים מאשר עם המסקנה שהן נקטו באמצעי זהירות כאלה.

לא מצאתי כי העובדה שבסופו של דבר נפלו ענפים על רכב התובעת כדי ללמד, בהכרח, כי שיטות העבודה והפעולות שבהן נקטה הנתבעת 3 לא היו מספקות.

לאור כל האמור, מסקנתי הינה כי בנסיבות העניין עלה בידי הנתבעות להוכיח, כי הן פעלו בסבירות, וכי הן נקטו באמצעי פיקוח סבירים למניעת גרימת נזקים מנפילת עצים או ענפיהם, בקטע הכביש שבו ארעה התאונה.

סוף דבר התביעה נדחית.

לפניי תביעה כספית בסך 15,144 ₪ שעילתה נזקים שנגרמו לרכב התובע בעטיו של ארוע נזיקי במהלכו צנח ענף עץ על רכב התובע במהלך נסיעתו ברחוב יהודה הלוי בעיר אשקלון.

התובע טוען, כי בעת הארוע שרר מזג אויר סוער ולפתע עץ נפל על רכבו.

יצוין שבסיפת פסק הדין בעיניין שומרה (סעיף 12) קבעה כב' השופטת וסרקרוג, כי "קבלת התביעה על ידי בית משפט קמא יש בה כדי להטיל על המועצה חבות כימעט מוחלטת לכל נזק עקב נפילת עץ, ולשחרר את המשיבה מחובת ההוכחה המוטלת עליה מעצם מעמדה כתובע, כל זאת על אף שמדובר בעילת רשלנות". עוד נקבע בעיניין שומרה, שאין להחיל בסוגיה את הכללים בדבר שינוי נטל הראיה כנקבע בסעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועל כן נטל ההוכחה מוטל, מתחילתו ועד סופו, על התובע.

...

המסקנה המתבקשת מן האמור שדי היה בטעם זה כדי שבית משפט השלום ידחה את התביעה".

בע"א (ת"א) 57334-06-18 עיריית רמת השרון נ' סלעי (2.1.19) סיכם כב' השופט ד' חסדאי את פסק דינו וקבע , כי: "לא למותר לציין כי הלכה היא, כי לא די באמפתיה שמעורר הניזוק או באנטגוניזם שמעורר המזיק על מנת להקים חבות נזיקית. גם עצם היווצרות הנזק אינה בבחינת יסוד מספיק להתקיימותה של עוולת הרשלנות שהרי "טרם הגענו בגדרי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] לאחריות (מוחלטת) של אדם בגין כל סיכון שהוא יוצר...דיני הנזיקין מציבים מערכת של דרישות, המשקפות שיקולי מדיניות, ואשר רק בהתקיימן יחוב המזיק בפיצוי נזקי הניזוק. באופן זה מכונן הדין איזון עדין בין פעולות הנושאות באחריות נזיקית לפעולות שאינן נושאות בה, ואיזון זה, הוא המאפשר פעילות כלכלית וחברתית תקינה וסבירה בעולם רווי סיכונים". אני סבור שמסקנה זו תקפה אף בענייננו.

סוף דבר- התביעה נדחית.

הצדדים חלוקים, איפוא, האם יש לסווג את הארוע כתאונת דרכים, שאז נופלת החבות לפצוי התובעת על נזקיה על מנורה, שהיא מבטחת רכב התובעת בביטוח החובה, או שאינה תאונת דרכים שאז סוגיית החבות תיבחן במשקפת נזיקית ע"פ הוראות דיני הנזיקין הכלליים.

" (ה.ש – צ.ו) ברעא 10721/05 - אליהו - חברה לביטוח בעמ נ' אברהים יונאן ואח', (2006) (להלן- עניין יוניאן) דן בית המשפט בעיניינם של תובעים אשר נסעו עם רכבם כאשר לפתע הועפו סלעים לעבר רכבם ופגעו ברכבים כתוצאה מכך נגרמו להם חבלות גופניות.

" קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כאשר הרכב הופך למלכודת פתע במהלך נסיעה, בשל נפילת עץ שהיה בצד הדרך, נפילה המפתיעה את נהג הרכב אשר כלל אינו מודע לסכנה הקרבה, ולוכד את הנהג תחתיו – ברי כי עסקינן בסיכון שהורתו בעצם הנסיעה בדרך ואין בטענה כי גם הולך רגל שהיה עובר במקום היה יכול להפגע באותה מידה לאיין את הדברים, שכן מעת שהאירוע ארע מתוך ובשל נסיעה בדרך על שלל סיכוניה הרי שבנפילת העץ על הרכב היתממש אחד מהסיכונים הרבים שיוצרת עצם הנסיעה.

כאמור, אף מבחן הגורם הזר יש בו לשרת אותנו בנידון, כזכור בעיניין יוניאן הבחין בית המשפט בין גורם זר חריג ונדיר לבין גורם זר תדיר ושכיח אשר פגיעתו אפשר שתהווה תאונת דרכים, לדידי ברי כי נפילת עץ המצוי בצידי הדרך נמנית על גורם זר שכיח ומצוי ודומה כי אין הדברים צריכים לימוד (ולזה המבקש ראיה ואסמכתא לשכיחות נפילת עצים על רכבים בעת נסיעתם או עמידתם נביא, כדוגמה, בגדר כפית מן החבית בלבד, את פסקי הדין הבאים - עא (חיפה) 15084-02-11 - המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור נ' שומרה חברה לביטוח בעמ,(2011); עא (חיפה) 2661-06-12 - כלל חברה לביטוח בעמ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור, (2013); תא"מ (ירושלים) 9289-03-11 - הראל חב' לביטוח בעמ נ' נציגות הבית המשותף ואח', (2012); תא"מ (ירושלים) 46009-02-13 - איילון חברה לביטוח בעמ נ' עריית ירושלים, (2014); תא"מ (ירושלים) 8834-08-15 - אסף ליס ניהול ציי רכב ותחבורה בעמ נ' ועד הבית ברח' ברלין 15 ירושלים, (2017) ורבים אחרים).

...

עוד הבהיר כב' המשנה לנשיאה כי לשאלה מתי הופך רכב מ"זירה" ל"מלכודת" עשויה להיות חשיבות "למשל לשאלה אם העובדה שמדובר בחלל סגור או ברכב הנמצא בתנועה תרמה באופן רלבנטי וממשי לקרות הנזק". מתוך שכך מצאנו את דבריו הבאים של כב' הש' וינוגרד בעניין תא (ירושלים) 9261-09 - אילנה גבאי נ' הראל חב' לביטוח בעמ, (2011) - "המסקנה מדברים אלה, המושתתים כולם על הלכות מחייבות שיצאו מבית מדרשו של בית המשפט העליון, היא כי גם פגיעה מסיכון הנובע מעבודות המתבצעות בסביבת הדרך, ובפרט פגיעה המתרחשת עקב הימצאות אדם בחלל סגור המקשה על ההימלטות מהנפגע, יכולה להחשב כמקימה את דרישת הקשר הסיבתי המשפטי המגולם במילה "עקב" שבהגדרת תאונת דרכים.

הוכח גם כי לא ניתן היה לחלץ את התובעת מרכבה פרק זמן ממושך עד להגעת הגורמים המקצועיים מחברת החשמל לצורך ניתוק זרם החשמל וחילוצה של התובעת בבִּטחה, ולעניין זה די שאומר כי לעניין זה שוכנעתי מעדותו של רב רשף בן משה כי עסקינן במערכת חוטי חשמל עירונית ולא פרטית (עמ' 14 ש' 18-20 וש' 22-26 לפר'), צירופן של נסיבות אלו מוביל לאירוע שעיקרו התרחשות על פני מערכת הכבישים במסגרתה של המערכת התעבורתית, עניין שיש בו להביאו, כאמור, לכלל גדרו של אירוע שהתרחש "עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". על כל הדברים שאמרנו עד כאן דומה כי ניתן להוסיף, ובנסיבות הנדון - הרבה מעבר לנחוץ, את הפסיקה הענפה המלמדת כי שעה שבפני בית המשפט לא מצוי פיתרון ברור וחד משמעי להגדרת האירוע, יועדף האירוע מקנה הפיצוי (הלכת שולמן ודנ"א בראשי בפיסקה 8).

סוף דבר מצאתי כי ארוע התאונה נושא התביעה הוא "תאונת דרכים" כהגדרת דיבור זה בחוק הפלת"ד, לפיכך התביעה כנגד הנתבעים 2-4 וכנגד צד ג' נידחת.

לפניי תביעה לחיוב הנתבעת בהפסדי התובעת בגין הפעלת הכסוי הבטוחי לניזקי רכוש על רקע הנזק לרכבה בעקבות נפילת עץ. העובדות הרלוואנטיות ותמצית טענות הצדדים לטענת התובעת, שהנה בעלת רכב, מ"ר 762-37-301, בזמן נסיעתה בנתיב הימיני בכביש ברחוב יוניצמן בתל אביב נפל על רכבה עץ והסב לה נזקים (להלן: "הארוע").

עוד טוענת הנתבעת כי עץ אינו "דבר מסוכן" כאמור בסעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").

...

עוד טוענת התובעת כי לא הייתה לה ידיעה או לא הייתה לה היכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לנפילת העץ שגרמה לנזקים לרכב התובעת, ומקום שהנזק נגרם על ידי נכס שלנתבעת הייתה שליטה מלאה עליו, ומשום שאירוע נפילת העץ מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהיא נקטה זהירות סבירה, חל הכלל של 'הדבר מדבר בעדו', שמשמעותו כי על הנתבעת נטל הראיה שלא הייתה התרשלות מצדה.

לגבי ראש הנזק הפסד הנחת היעדר תביעות, אני מקבל את הטענה כי בעקבות הפעלת הכיסוי הביטוחי הפרמיה בעת חידוש הפוליסה בשנת הביטוח ההבאה או בעת רכישת פוליסת ביטוח בחברת ביטוח אחרת בשנת הביטוח ההבאה, צפויה להתייקר.

לגבי ראש הנזק עגמת נפש וטרטור אני סבור כי מדובר בראש נזק שלא הוכח ואף לא ניתן פירוט אודות הטרטור או עגמת הנפש שנגרמו לתובעת.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 8.1.