נפילת מלצר במטבח עקב רצפה רטובה משמן

דיון והכרעה נסיבות התאונה התובע הגיש תצהיר עדות ראשית בו ציין (ס' 1-4) כי ביום הארוע ביקר באולם השמחות "בראשית אירועים" של הנתבעת 1, הגיע לרחבת הריקודים כדי לרקוד, אך זמן קצר לאחר מכן החליק לפתע עקב רטיבות של חומר שמנוני שהיה שפוך על הריצפה (ראה גם עדותו למשל פרוטוקול הדיון מיום 24.4.14 עמ' 22 ש' 25-26, 29-30, עמ' 23 ש' 28).

העדה ציינה כי הגם כי לא היתה עדה לנפילת התובע (פרוטוקול הדיון מיום 28.10.14 עמ' 33 ש' 19-20) או להתזת חומר (עמ' 40 ש' 18) הבחינה מיד בתום המופע במקביל לריקודים כי מנקה מנקה את רחבת הריקודים (עמ' 37 ש' 11-12), כי הריצפה היתה מאוד לחה (עמ' 38 ש' 10) ואף שמנונית (42 ש' 22-23) וחלקה (עמ' 43 ש' 11), וכי אנשים רבים החליקו עקב הריצפה החלקלקה (עמ' 39 ש' 30 עמ' 40 ש' 1-2).

בע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל פד"י מז (3)345, 350 10.6.93, נאמר: "אשר לאיפיונו של גורם ההחלקה:בההלכה מבחינה, לעתים, בין שני אלה:ובין נוזל או חומר אחר המצויים באורח 'טבעי' במקום ההחלקה, לבין חומר שמציאותו 'אינה טבעית' במקום ההחלקה, וכמוהו חומר שמציאותו הנה, אמנם, 'טבעית' במקום ההחלקה, אך טיבו הוא כזה שההלכה רואה צורך להטיל בעיניינו חובה לנקוט אמצעים מיוחדים לשם הקטנת סכנתה של החלקה. במקום שמדובר בחומר שהוא 'טבעי' במקום ההחלקה, נטיית ההלכה היא לסווגו כ'סכנה רגילה' ('סכנה סבירה', 'סכנה צפויה') - לאמור:נ סכנה שאדם סביר עומד עליה מעצמו גם אם אין הוא מוזהר עליה - ולהקנות פטור בגינה למעביד (ולבעל חצרים). כך, למשל, דין מים או אף מי סבון בבית מרחץ ... ואשר לחומר ש'אינו טבעי', או חומר שחייבים לנקוט בעיניינו אמצעים מיוחדים:ו כך דינו של שמן על ריצפת מטבח (פרשת מלון רמדה שלום), או שומן על ריצפת איטליז: ע"א 214/61 וולטר נ' פייזר , [פורסם בנבו] וכך דינם של סבון, שמנים וחומרים דומים אחרים על ריצפת אולם ייצור בבית חרושת: ע"א 417/75 בן דוד נ' מפעלי טקסטיל כרדנא בע"מ" [פורסם בנבו].

הנתבעות אף לא הביאו לעדות את רב המלצרים ו/או אחד מאנשי הצוות האחרים שנכח בארוע לרבות המנקה שפעלה, לפי העדים, על רחבת הריקודים כדי להעיד על מצב הניקיון של האולם בעת הארוע או בסמוך לסיום המופע, ועל ההנחיות שניתנו לעובדת הניקיון.

...

ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (פורסם בנבו 4.8.05), ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (פורסם בנבו 8.12.05) אני מקבל אף את את טענתו של התובע כי הינו מוגבל בביצוע עבודות פיזיות שבדרך כלל מבצע אותן אב המשפחה, כגון סחיבת משאות, הרכבת והתקנת דברים בבית.

זאת ועוד, באשר לעתיד אציין, אין ספק כי נכותו האורטופדית של התובע משפיעה על תפקודו הפיזי, ואני סבור כי מוגבלותו כיום מעידה אף על מוגבלותו בעתיד.

על כן מצאתי לחלק את האחריות בין הנתבעים בחלקים שווים סוף דבר אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת בחלקים שווים את הסך של 377,193 ₪ ובמעוגל 377,000 ₪.

ביום 24.6.12 במהלך חתונת בן דודו באולם שמחות של הנתבעת בה היה התובע אורח החליק במסדרון המוביל לשירותים לטענתו בשל כך שהריצפה במקום הייתה מלוכלכת ושמנונית משיירי מזון ולכלוך שפונה מן השולחנות אל עגלה שעמדה בסמוך לתחילת המסדרון.

כפי שהעיד התובע הריצפה הייתה חלקה מחמת שהייתה רטובה ממשהו, כתם שמן או טיפת מים או נוזל אחר - "מבחינתי ריצפה רטובה וריצפה חלקה זה סוג של מילים נרדפות, זה שאני אומר שהחלקתי על ריצפה רטובה יש את המילה החלקתי, שוב ריצפה רטובה, זה יכול להיות ריצפה חלקה משמן ויש רטיבות קלה של שמן במקום, והפרופ' לא שאל אותי מה היה שם, מים או שמן? זו מילה כללית שפשוט היה שם משהו מחליק שבעקבות כך החלקתי ממנו." ובהמשך "... אני לא מדקדק בכל מקום שאני אומר, משהו מחליק, רטוב, שמנוני, איך שתרצו." (עמ' 21 ש' 21 - עמ' 23 ש' 5; ההדגשות שלי - מ.ש.).

ברי כי אין הכרח שהלכלוך היה קיים קודם לכן על הריצפה ובהחלט סביר כי נוצר רק בסמוך לפני נפילת התובע לקראת סוף הארוע בשעה 02:00 בלילה עת הארוחה כבר הסתיימה ופעולות פינוי הכלים, המזון והמשקאות אל הסטנד בסמוך למסדרון ואל המטבח ממנו נעשו לאחריה (ראו גם עדות התובע בעמ' 14 ש' 9-3).

אף אם נמצא לומר כי במהלך ארוע בו נוטלים חלק מאות אורחים כבעניינו אפשר ששיירי מזון או משקה יפלו על הריצפה ממגשי המלצרים, הרי שבשים לב לסכנת ההחלקה הגלומה בלכלוך כזה על הריצפה, על הנתבעת כבעלי האולם מוטלת חובה לנקוט באמצעים מתאימים כדי להקטין סכנה זו כחלק מחובת הזהירות המוטלת עליה כלפי האורחים הבאים בשעריה.

...

איני מקבלת את טענות הנתבעת בדבר סיבות אחרות לנפילת התובע הקשורות בשתיית משקאות חריפים במהלך האירוע או בפגיעה קודמת בברך כחודש וחצי לפני החתונה במהלך משחק כדורגל.

נוכח כל האמור מסקנתי היא אפוא כי להטיל אחריות על כתפי הנתבעת לנזקי התובע תוצאת נפילתו.

בנסיבות אלה ובשים לב לגובה הנכות הקשורה לתאונה הנדונה מתוך נכותו הכוללת אני קובעת כי שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות נמוך במעט מהנכות הרפואית שנקבעה לו בקשר לתאונה.

סוף דבר התביעה מתקבלת כך שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 360,000 ₪.

התובע התבקש לתאר באיזה נוזלים היה מדובר והשיב באופן כללי: "חומרים שתייה שמן, חומרי גלם וזה, היה כל הזמן..." וכשהתבקש שוב לפרט השיב שהיה "שמן ומים הכל רטוב". לדבריו, הוא כל הזמן היה קורא לאנשי הניקיון לנקות וכי "אבל נכנסתי בלחץ לקחתי סיר ויצאתי אמרתי להם לנקות". בהמשך השיב התובע כי אינו יודע איזה חומר היה על הרצפה וכשנשאל מדוע אמר "שמן ומים" השיב "כי זה מה שיש במטבח" אבל ספציפית אינו יודע.

התובע השיב עוד כי לא כל הרצפה היתה רטובה "ניכנס מישהו מלצר ובדרך שלו, פה יש קצת פה יש קצת, לא כל הרצפה". כאשר נישאל לכמות הנוזל השיב "שלולית, אני לא יודע מה בדיוק...תקשיב, היה נוזל, היה מקרר בדרך היה נוזל". בהמשך נישאל שוב לכמות הנוזל והשיב "לא יודע, חצי כוס פה שלולית פה נקודות". התובע נישאל מדוע לא עקף את השלולית והשיב: "כי בזמן לחץ אני לא יכול לעמוד לנקות את השטח.... כי היה הרבה, היה שלולית פה ונקודות פה ואני לא הסתכלתי מה יש ומה לא, הייתי במהירות ולחץ". התובע השיב כי לפני התאונה הוא החזיק בידו סיר גדול עם נוזל, ללא מכסה.

הקבוץ היה צריך לצפות שעובדים, והתובע בכללותם, יחליקו על נוזלים המצטברים על ריצפת המטבח, והוא לא עשה את המוטל עליו למניעת סכנה זו. ב"כ התובע טען כי אין להטיל על התובע כל אשם תורם , כאשר לא נטען כי פעל בנגוד להנחיות שניתנו לו. אפילו התובע לא שם לב לנוזלים בפתחו של המקרר, אין מקום להטיל עליו אשם תורם, מאחר ולא די ברשלנות רגילה של עובד לשם הטלת אשם תורם.

...

בשים לב לקביעות המומחים, אני סבורה כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 40%, כאשר כל המומחים הסכימו כי אין השלכה (אם בכלל יש נכות) לחוסר העצם בגולגולת, וכאשר נשללו השלכות תפקודיות "לפגיעות" באגן ובעמוד השידרה.

גם בגין הוצאות אני סבורה כי יש לפסוק לתובע סכום גלובלי, במסגרתו אני לוקחת בחשבון את מגבלת הניידות של התובע שרישיון הנהיגה שלו נשלל בעקבות התאונה השניה.

התוצאה אני מחייבת את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע את הסכום של 958,914 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשעור של 13% מהסכום הנ"ל ומע"מ. אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת מס' 1 ובנסיבות איני עושה צו להוצאות.

התובע טוען, כי בעת שנכנס לשטח המטבח במסגרת תפקידו כמלצר, החליק על משטח רטוב ומשומן, ופגע בכוס זכוכית שעמדה על הרצפה.

אחריות המעסיק רשלנות אם תתקבל גרסת התובע, לפיה החליק על רצפת המטבח שהיתה בה שלולית מים עם שמן – לדעתי אחראית הנתבעת 1 להטבת נזקיו.

...

לפיכך, לא ניתן לבסס ההכרעה בתביעה על עדותו היחידה של התובע, והתוצאה היא שיש לדחות את תביעתו.

התוצאה היא, שאני מקבלת דבריו של פרופ' אנגל, מעדיפה אותם על פני דברי ד"ר אלכסנדר, וקובעת כי נותרו לתובע 14.5% נכות כתוצאה מן התאונה.

הגם שנטען כי יכול היה לידרוש הוצאותיו מאת המוסד לבטוח לאומי, בהיות התאונה משום תאונה בעבודה, אני סבורה כי יש לפצות את התובע בגין הוצאות אלו, שכן בידוע הוא שהמוסד לביטוח לאומי אינו מחזיר אלא הוצאות נסיעה בתחבורה צבורית, ובודאי אינו נושא בתשלום עבור חוות דעת נוספת.

לסיכום כבר הבהרתי כי דין התביעה להידחות.

התביעה נסיבות היתרחשות התאונה תוארו בכתב התביעה המתוקן כלהלן: ביום 29.3.2018 בשעה 19:00 או בסמוך לכך נפגעה התובעת בעת המצאותה במסיבת חתונה שהתקיימה באולם "אליאסמין" הממוקם באיזור התעשייה בעיר נצרת, וזאת עת הלכה התובעת באולם ליד הכניסה למטבח, כאשר החליקה כתוצאה ממים או שמן אשר היה על הריצפה ונפלה על ידה השמאלית (להלן: "התאונה").

תארה התובעת כי היא הספיקה ללכת במקביל לשני שולחנות, הרגישה שהרגל שלה מחליקה, בגלל משהו רטוב על הריצפה.

התובעת אישרה בעדותה כי הנתבע השכיר לבעלי השמחה את האולם, וסיפק את הכסאות והשולחנות; בעלי השמחה הם אלה שהביאו את האוכל, ושכרו שירותי טבח שהוא הכין את האוכל ואירגן אותו במטבח של האולם; לא היו מלצרים מטעם האולם, מי שהגיש את האוכל לאורחים, הם בעלי השמחה, האחים, האחיות והמשפחה הקרובה (ראו עדותה עמוד 7).

...

במישור החבות – טענה התובעת כי אין היא יודעת מה הנסיבות שגרמו לתאונה ואשר הביאו לידי הנזק שנגרם לה, וכי הנזק נגרם על ידי דבר מסוכן שהתבטא ברצפה מלוכלכת, והנזק נגרם על ידי נכס שבשליטת הנתבע או מי מטעמו, ואירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבע לא נקט בזהירות סבירה.

אולם לא שוכנעתי על סמך הראיות שהונחו לפני כי הנתבע חב באותן נסיבות חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת.

לסיכום – לאור המתואר לעיל ומשלא הוכח כי הנתבע נושא בחבות כלשהי לתאונה, הרי שדין התביעה כנגד הנתבעת להידחות.

סוף דבר דין התביעה נגד נתבעת 2 להידחות.