נפילת מטען ממשאית בתנועה

כפי שנראה בהמשך, נהג התובעת אומנם העיד שהבחין במשאית לפני שניכנס לכיכר, אולם הוא הוסיף כי לא עלה בידו להבין האם היא עומדת או בתנועה.

לטעמי, כשמשווים את "האשמה המוסרית" של כל אחד מהנהגים בנסיבותיו של מקרה זה – מטען שנפל ממשאית ברשלנות, הטיפול הרשלני במפגע שנוצר, העובדה שהמפגע היה בכיכר שם יכולת הזיהוי והתמרון מפני מיכשול היא פחותה, והיעדר הראיה למהירות מופרזת או בלתי סבירה של נהג התובעת – יש לקבוע כי עיקר האחריות לתאונה מוטל על נהג המשאית, או כפי שכינתה זאת הנתבעת, הרכב שמלפנים.

...

70% מסכום זה הוא 96,150 ש"ח. אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 96,150 ש"ח. כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בגין האגרה ששולמה, שכר-טרחת השמאי ושכר עדותו של נהג התובעת.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת שכר-טרחת עורך-דין בסך 20,000 ש"ח (כולל מע"מ).

החוקרת העידה בפני כי לפי העדויות התרשמה כי "התאונה קרתה בדיוק בשלב הרמת המשפך, כי הייתה קפיצה וירידת המשפך למקום וזה נפל על רגלו של התובע". עוד העידה כי "חיברו את המשפך דרך שרשרות למנוף. ברגע שהמנופאי הרים בעזרת השלט את המשפך ואז הייתה מן קפיצה כזאת. משפך הורם לגובה כ-10 עד 15 ס"מ ואח"כ ירד אוטומאטית". העדה דחתה את הטענה כי תזוזת המשפך נבעה בשל העידר שיווי משקל כתוצאה מהיעדר שויון בשרשראות, שכן סיבה זו אינה יכולה לגרום לקפיצה אלא להפיכת המשפך לצד אחד.

משאית המנוף ,המעורבת בתאונה, הנה רכב דו תכליתי, המשמש לתנועת המשאית ולהרמת מטענים והורדתם.

...

סיכום- לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי יש לסווג את התאונה כתאונת דרכים עליה חל סעיף 8 לחוק הפיצויים בדבר ייחוד עילה.

פועל יוצא, הנני דוחה את התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2.

הנני מורה כי הנתבעים 4-5 יישאו בהוצאות הנתבעות 1 ו-2 בסך כולל של 10,000 ₪.

נטען כי הנתבע 1, נהג את המלגזה בשוגג קדימה, זרועות המלגזה פגעו במטען חבילות הברזל והמטען נפל מן המשאית על התובע (להלן: "התאונה").

בפרוטוקול הוועדה של המל"ל מיום 18.6.19, אשר דנה בתביעת התובע להחמרה במצב, תחת תת-הכותרת 'תולדות המקרה ותלונותיו מפי התובע', נכתב, בין היתר: "נפל עלי ברזל... כאבים בגב התחתון עברתי ניתוחים בחודש 3/19. אי שליטה בשתן צלקות הגבלה בתנועות הגב" (ההדגשה בקוו – הוספה).

...

לסיכום, לא מצאתי כי החלטת הועדה ניתנה כלאחר יד וללא עיון מספק במסמכים הרפואיים - בבואה לקבוע העדר קשר סיבתי בין התאונה לבין תלונות התובע בתחום האורטופדי.

לאור כל האמור, לא שוכנעתי שבנסיבות מן הצדק להתיר לתובע להביא ראיות לסתור, ואני דוחה את הבקשה.

לאור כל האמור לעיל – הבקשה מטעם התובע להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בהקשר של התחום האורולוגי, לפי הוראת סעיף 6ב' לחוק פיצויים- נדחית.

נטען כי הנתבע 1, נהג את המלגזה בשוגג קדימה, זרועות המלגזה פגעו במטען חבילות הברזל והמטען נפל מן המשאית על התובע (להלן: "התאונה").

תחת תת-הכותרת 'ממצאים' נקבע: "רגישות במישוש, הגבלה בתנועות, קולות הלב סדירים לא נשמעו אושות, לסג חיובי, כח גס ותחושה תקינים". בימים 17.5.07 ו-17.5.07 התלונן התובע על "כאבי צואר לאחר מתיחת משא כבד בעבודתו..." תחת תת-הכותרת 'תלונות/ סיבת הפניה' נכתב: "סבל משברים באגן, שברים בכף היד, מציין החמרה בכאב הגב עם בעיות אורולוגיות"; תחת תת הכותרת 'בדיקה גופנית' נכתב: "רגישות בגובה L4L5 הגבלה בתנועה סיבובית של פרק ירך ימין". ביום 29.8.07 נרשם כי אירעה לתובע תאונת עבודה אשר בעקבותיה הוא נבדק, ובתיקו הרפואי נכתב: "נבדק במיון סורוקה ומיון עפולה אתמול ושלשום עקב נפילה מגובה 2.5 מטר. לא היה ספור של אבוד הכרה או הקאות. ניחבל בחזה צד שמאל. בוצע צלום חזה במיון ללא ממצא. עדיין תלונות של כאבים בבית חזה משמאל" (ההדגשה הוספה).

...

לטענתה, התיעוד הרפואי מציג פגיעות נוספות בתחום האורטופדי כמו שבר באגן, שבר ביד, בעיות בעמ"ש צווארי וכו', אשר נגרמו לתובע ללא קשר לתאונה מושא תביעה זו. התובע טוען כי יש לדחות את בקשת הנתבעת 2 להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת ועדת המל"ל, וטוען כי בפני הוועדה הרפואית לעררים עמד מלוא תיקו הרפואי.

לאור כל האמור, לא שוכנעתי שבנסיבות מן הצדק להתיר לנתבעת 2 להביא ראיות לסתור, ואני דוחה את הבקשה.

לאור כל האמור לעיל – הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, לפי הוראת סעיף 6ב' לחוק פיצויים- נדחית.

סוף דבר, לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי בנסיבות שבפנינו יש להיעתר לבקשת הנתבעת 2 למנות מומחה רפואי לפי סעיף 6א' לחוק הפיצויים, ואני דוחה גם בקשה זו. לא ראיתי שהתבקש מטעם התובע חיוב בהוצאות, וגם התובע מודיע ב-ס' 4 לתגובתו כי הגיש לאחרונה בקשה להחמרה למל"ל; ועל כן - לא מצאתי לחייב בהוצאות, בנסיבות.

התובע תאר את נסיבות אירוע התאונה כדלקמן: "ביום 31/12/1998 בשעה 06:00 בערך, תוך כדי עבודה עליתי על תא המטען של המשאית ופרקתי ארגזים מתא המטען, היו אלו ארגזי פלסטיק של עופות. בעת שביקשתי לרדת מהמשאית ירדתי במדרגות תא המטען ותוך כדי שעשיתי זאת, החלקתי ונפגעתי ברגלי השמאלית מהמגן האחורי של המשאית" (סעיף 2 לתצהיר התובע, ת/4).

מטעם הנתבעות העיד החוקר הפרטי, אבנר לירון (להלן: "החוקר"), אשר ציין בתצהירו, נ/5, כי ביום 5.4.05, שוחח עם התובע והתובע מסר לו כי היו עדים לתאונה אך סרב למסור את שמותיהם, מאחר ולא רצה לערבם ואף מסר לו כי "התאונה הנטענת התרחשה עת החליק בתוך הארגז האחורי של המשאית, כשהמשאית לא היתה בתנועה והמנוע היה כבוי. אוסיף ואציין, כי התובע מסר לי באופן מפורש כי לא החליק עת עלה או ירד מהמשאית" (סעיף 5 לתצהיר, נ/5).

...

בתצהיר נוסף שניתן על ידי החוקר, על פי החלטתי מיום 26.6.08, התברר כי החוקר שוחח עם התובע, פעם נוספת, ביום 18.9.06.