נפילת מוצר בחנות: תביעת פיצויים

גב' שחאדה הוסיפה כי בסניף התחנה המרכזית מועסקות דיילות יופי, הן דיילות פנים והן דיילות חברה, בכל הגילאים ומעולם לא נאמר לדיילת כל שהיא כי המוצרים בחנות מתאימים רק לצעירות, ועל כן דיילת מסויימת היא מבוגרת מדי לשווק מוצרים אלה.

בית הדין סבור שעל רקע מהות הפגם שנפל בהליך הפיטורים, תקופת עבודתה הקצרה של התובעת, וכן בשים לב לכך שהיה בטענת התובעת מיום 7.2.17 כי פוטרה כדי להביע השלמה עם פיטוריה, יש להעמיד את הפצוי הלא ממוני בשל הפגם בהליך פיטוריה על סך 1,500 ₪.

כאמור לעיל, התובעת לא טירחה להכחיש בתצהירה טענות בכתב ההגנה המתוקן בדבר חתימתה על מסמכים אלה ומסירתם לה. התביעה לפצוי בשל הפלייה מחמת גיל תביעת התובעת לפצוי בגין הפלייה מחמת גיל הועלתה לראשונה בכתב התביעה המתוקן, בו נטען כי לאחר 29.1.17, יום עבודתה האחרון בסניף, היא נשלחה לראיון בסניף תחנה מרכזית אך שם אמרה לה המראיינת שהמוצרים המשווקים מתאימים לצעירות והתובעת מבוגרת מדי מכדי לשווק מוצרים אלה.

...

התוצאה התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית בהיעדר יחסי עובד ומעסיק.

התביעה נגד הנתבעת 1 מתקבלת חלקית.

כן תשלם הנתבעת 1 לתובעת סך 112 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.17 עד לתשלום בפועל.

התובע תיאר בסעיף 3 לתצהירו את נסיבות התאונה, כך: "ביום 24.10.12, אני הועסקתי בתור עובד שכיר אצל נתבעת 1, בתור מלווה או עוזר מחלק למוצרי חלב של "תנובה" שנתבעת 1 שימשה בגדר קבלן או סוכנות למוצריה, לחנויות בכפר כסייפה, וזאת ביחד עם עובד אחר אצל נתבעת 1, הוא נתבע 2, ג'וברין אבו רוסתום, אשר שימש נהג למשאית החלוקה עימה עבדנו.

בסיכום טענותיו, התובע עצמו סייג את הדברים וציין, כי "לפחות נכון הדבר שגירסתו הבסיסית [של התובע- ו.ח.] אודות ארוע התאונה נותרה על כנה ולא התערערה". לעניין הגרסה הבסיסית, התובע ציין בכתב התביעה (סעיף 3 לכתב התביעה המתוקן), כי "בירידה מהמשאית הנ"ל, בהיותו על הסולם כאמור, כאשר הסתובב לירידה ובירידה כשהוא מחזיק בשני הארגזים, הוא נפל מהנקודה בה עמד על הסולם הנ"ל ארצה עם שני הארגזים, זאת תוך פגיעה גם בברך שמאלית". (ראו ניסוח דומה בסעיף 3 לתצהיר עדות ראשית של התובע).

יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט אבי זמיר בת"א (ת"א) 117610/00 לביא אביטל נ' עמק חפר אגודה שיתופית חקלאית של משקי עובדים לתובלה בע"מ (פורסם בנבו), שם נקבע : "כידוע, שיטת המשפט בישראל איננה מכירה, בעקרון של אחריות מוחלטת, למעט בענפים מוגדרים, שהוגדרו בחקיקה. ארוע דוגמאת זה נשוא התביעה מחייב הוכחת "אשם" כתנאי לפסיקת פיצוי.

...

לאור המסקנה אליה הגעתי כאמור לעיל, מצאתי כי אין מקום להידרש לטענת התובע לעניין אחריותה של הנתבעת מספר 3 בעילה הנזיקית, אשר, כנטען, מבטחת את אחריות הנתבעים 1-2 "על פי דין", במסגרת פוליסת ביטוח החובה.

לסיכום, לאחר בחינת מכלול הראיות והנסיבות בתיק, לא עלה בידי התובע להוכיח את עילת תביעתו כנגד מי מהנתבעות ברמה הנדרשת במשפט אזרחי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.

התובע נפגע בנסיבות מסוימות אשר יפורטו בהמשך ונסיבות אלה לטענתו מהוות תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (התשל"ה – 1975) (להלן:"החוק") ובעניין זה נטענו טענות כנגד הנתבעת 1 אשר הנה המבטחת של הרכב נשוא כתב התביעה.

נסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי התובע בסיכומיו ובהמשך לכתבי הטענות ולתצהיר הנם כדלקמן: "ביום 1.2.12 בשעות הבוקר במסגרת עבודתו של התובע בחברת כמיפל בע"מ כנהג משאית בקוו חלוקה של מוצרי החנות סופר פארם ירד התובע מתא הנהג ברכב פתח את ארגז המשאית הוריד את הרמפה לעבר הקרקע, עלה על הרמפה והעלה אותה לגובה של הארגז, ניגש לעבר מרכז הארגז והחל למשוך באמצעות ג'ק משטח אשר היה עמוס בסחורה על מנת לרדת מהמשאית ולהעביר את הסחורה אל המחסן של סניף סופר פארם בעכו ולאחר מכן להמשיך בנסיעתו לנקודת החלוקה הבאה. בעת שהתובע משך את המשטח באמצעות ג'ק ידני לכיוון היציאה מן הרכב הוא החליק ונפל בתוך המשאית". התובע טען כי מדובר בתאונת דרכים.

בסיכומיה מבקשת הנתבעת 2 לטעון, כי התובע למעשה לא מסר גרסה אחידה לגבי קרות ארוע התאונה, וכי כל נושא עוולת הרשלנות דהיינו החלקה כתוצאה מהימצאותם של חומרים מחליקים, לא הופיעה במסמכים ראשוניים שפתחו את תביעתו אל מול המוסד לביטוח לאומי.

...

סוף דבר, תוצאת פסק דין בנושא החבות הינה כדלקמן: דין התביעה כנגד התביעה 1 בעילה של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים להידחות.

התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בשיעור של - 7,000 ₪ פלוס מע"מ אך אני מעכב את תשלום ההוצאות עד לסיום התיק אל מול הנתבעת 2.

אני קובע את התיק לקדם משפט מורחב בנוכחות התובע לצורך מתן הצעה אשר תהווה את הבסיס לסיום התיק במידת האפשר.

בהליך המשפטי הנוכחי, שפסק דין זה חותם אותו, התבררה תביעת התובע לפצוי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו לטענתו, אשר הוגשה נגד מספר גורמים הקשורים למוצר: החנות שבה נמכר הבקבוק, היבואן, המשווקים והיצרן.

מצד שני, החיים מלאים אירועים מפתיעים וחריגים, שאיש לא צפה שיתרחשו ורק לאחר שקרו נופלת ההבנה כי התרחשותו אפשרית (בבחינת הופעתו של "ברבור שחור", ראו: נסים ניקולס טאלב, הברבור השחור – השפעתו המטלטלת של הבלתי צפוי על הכלכלה והחיים (2009); ובעניין זה לא נעלמה מעיני טענת התובע כי לטענתו היתרחשו שני אירועים דומים עם בקבוקי המשקה, אך לא הובאו ראיות לנסיבות אותם אירועים נטענים, ראו עמ' 5 לסיכומי התובע).

...

התוצאה המסקנה היא שיש למחוק את התביעה נגד נתבעת 4, ולדחות את התביעה נגד נתבעות 1, 3 ו- 5.

לאור האמור לעיל, אני מורה על מחיקת התביעה נגד נתבעת 4 ועל דחיית התביעה נגד נתבעות 1, 3 ו- 5.

התובע ישלם לכל אחת מן הנתבעות 1, 3 ו-5 שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ (בסה"כ – 9,000 ₪).

בתצהירה העידה גב' כהן כי התובע היתקשר אליה והם שוחחו כ-20 דקות, במהלכן הוא סיפר לה, כולו נסער, כי הואשם בגניבה, כי הוא לא גנב אלא בסך הכל יצא מהחנות עם מוצרים שעליהם הוא התכוון לשלם, כי לקחו אותו לקראת סוף יום העבודה למשרד של עורך דין של הנתבעת ואמרו לו שיוציאו נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ ויפנו למישטרה ויגישו נגד תביעה במאות אלפי ₪.

התביעה לפצוי בגין פיטורים שלא כדין בית הדין סבור שאכן נפל פגם בהליך פיטוריו של התובע, אשר התבטא באי הצגת מלוא הראיות שעליהן ביססה הנתבעת את טענותיה בדבר ביצוע גניבות מחנויות הנתבעת, ובאי מתן שהות מספקת להתכונן להליך השימוע, ובכלל זה, להיוועץ עם עורך דין.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: שכר חודש יוני 2019 בסך 10,959 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.19 עד לתשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.