נפילת גדר על תלמיד בית ספר: תביעת נזיקין בגין נפילת גדר

על פי עובדות כתב התביעה, בזמן ההפסקה שבמהלך יום הלימודים, נפל התובע מחומה המצויה בשטח בית הספר ובדיעבד הסתבר כי החומה היתה משובשת, מלאת פגמים ורוויה מפגעי בטיחות חמורים, זאת שכל אותו הזמן חצר בית הספר הופקרה כטענתו על ידי בית הספר ו/או מי מיחידיו, בין היתר שלא היה בה מורה תורן אשר יפקח על הנעשה בזמן ההפסקה ובכלל זה על שלמותם ובריאותם של התלמידים ו/או על המצוי בסביבתם.

גרסת התובע בכתב התביעה, סותרת את הגרסה שמסר למזכירות בית הספר, אשר צוינה בדו"ח התאונה, לפיה הוא טיפס על הגדר ליד אולם הספורט דרך על סקוטש נעלו ונפל.

השאלה השנייה, המתעוררת בכל תביעת נזיקין, היא, אם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, דהיינו: האם הוא סטה מסטאנדארט הזהירות המוטל עליו? השאלה השלישית היא, האם הפרת החובה היא שגרמה נזק? .

...

טענות הנתבעת 1 התובע לא הוכיח כי האירוע אירע בנסיבות הנטענות בכתב התביעה ולפיכך יש לדחות את התביעה.

לפיכך מקובלת עליי גרסת המורות שנכחו במקום ועמדת הנתבעות כי בית הספר פעל כנדרש בעניין ההשגחה כאמור.

לפיכך הנני קובע כי בנסיבות אשר הוכחו בפני לא ניתן היה לצפות כי המורות המשגיחות יוכלו למנוע את אירוע תאונה נשוא התובענה.

"ישנם סיכונים נחזים שאינם גוררים בעקביהם חובה, והוא במקום שהאינטרס לקיומה של אותה פעילות גוררת סיכון משרת מטרה חברתית שערכה בענינו רב על אותו סיכון" (ראו: ע"א 2061/90 אילנה מרצלי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו) יפים לענייננו דבריו של השופט עציוני באשר לאיזון בין החובה להשגיח על התלמידים ובין חופש הפעולה שראוי לאפשר להם: "באופן תיאורטי ניתן אמנם לתאר גם שיטת השגחה שיש בה כדי למנוע כל אפשרות של תנועה מצד התלמיד שעשויה לגרום לסיכון, ולו הופעלה השגחה כזו אי אפשר היה לשחק במשחקים מסוכנים, אך גם משחקים רגילים היו למעשה בלתי אפשריים ובלתי מהנים. כבר נאמר שאין זה הפתרון וכי מידת ההשגחה הראויה היא ענין של פשרה בין אינטרסים מנוגדים" (עא 635/70 יעקב מנדלסון, קטין ואח' נ' יעקב קפלן פ"ד כה(2) 113, 119) סוף דבר לאור האמור, התוצאה היא כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעות או מי מטעמן התרשלו כלפיו ולפיכך, דין התביעה כנגד הנתבעות להידחות.

בהקשר זה, לאחר שהתקיים דיון בפניי, ביקשה העותרת להפנות לפסק דין שניתן בת"א (נת') 8237/06 איתי חלה נ' בי"ס אמי"ת כפר בתיה (פורסם בנבו, 3.2.13) ולטעון בהסתמך עליו כי המשיב מושתק מלטעון לתחולת חוזרי המנכ"ל. המדובר בתביעת נזיקין בה נתבע המשיב כאחראי לנזק שניגרם לתלמיד מנפילה מעץ כמפעיל בית ספר.

המשיב הוסיף והרחיב, כי על אף שנושא בית הספר אינו מושא עתירה זו, הרי גם בעיניין זה בשונה מכפי הנוער שפורטו בהם בתי הספר במיתחם מגודרים, הרי שבמקרה של העותרת בית הספר אינו מגודר ושותפים ללימודים בו בגירים מהכולל לאברכים לצד תלמידי הישיבה התיכונית הקטינים.

כאמור, בפועל הוקמה הגדר על ידי העותרת ואולם, הגדר נפרצה בשל סיכסוך אזרחי שיש לעותרת עם בעלת זכויות החכירה במקרקעין, שאין זה מענייננו.

...

ניסיונה של העותרת להסתמך על עמדת המשיב בת"א (נתניה) 8237/06 הנ"ל כאסכמתא לטענת השתק שיפוטי כנגד הדרישה להקמת גדר פנימית ותחולת חוזרי מנכ"ל – דינה להידחות, הן מאחר וטענה זו נטענה בתום הליך הדיוני וההשלמות שניתנו לצדדים אך בטענת האפליה שנטענה, והן לגופו של עניין, עת מדובר בנסיבות שונות לחלוטין, כפי שעמד על כך המשיב, כמפורט לעיל.

בהתאם, דין טענת האפליה להידחות.

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל העתירה נדחית.

אשר דחה את תביעת הנזיקין של המערער בגין נפילה וחבלה שנגרמו לו שעה שהיה משחק בחצר בית-ספרו.

שלושת המשיבים נתבעו על כי ברשלנות גרמו לתאונה ופרטי הרשלנות והאחריות שיוחסו לכל אחד מהם על-ידי בא-כוח המערער בסיכומיו בפני בית-המשפט המחוזי הם כדלקמן: 1) כלפי המשיב נטען כי לא קיים השגחה ופקוח יעילים על הילדים, לא מנע הצטופפות התלמידים על המשטח ולא מנע משחקים מסוכנים למיניהם על-ידי אזהרות ואיסורים מפורשים.

גם לא הובאו כל הוכחות על המקובל והנהוג בבתי-ספר אחרים בענין גידור מרפסות ומשטחים מוגבהים, בין מפי מומחה ממש, כגון אדריכל או מהנדס שמלאכתם בבניית ותכנון בתי-ספר, ובין מפי עדים אחרים, שיש להם ידיעה אישית על המצב בבתי-ספר אחרים.

...

התוצאה היא איפוא, לאור צמצום טענות בא-כוח המערער כלפי המשיבה מס 2, כי שאלת בניית והחזקת המשטח בתור מקום מסוכן איננה מתעוררת בערעור.

הוא הגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה ההשגחה שבאה לידי ביטוי על-ידי יציאות המורות לחצר מדי פעם בפעם היא נאותה וסבירה ועומדת במבחן ההתאמה עם מידת ההשגחה של אב סביר.

גם כאן נראה לי שמסקנותיה של השופטת המלומדת היו מעוגנות די צרכן בחומר הראיות שהובא בפניה, ויש לכן לדחות את הערעור ולחייב את המערער לשלם למשיבים אהדדי יציאות המשפט ושכר טרחת עורך-דין בסכום כולל בסך של 1,000 ל"י. מ"מ הנשיא (זוסמן): אני מסכים.

השופט ויתקון: בצער הגעתי לאותה מסקנה.

לא זו בלבד שלא הביא ראיות לביסוס טענה כזאת, אלא שבסיכומיו בבית-המשפט המחוזי ובערעורו לפנינו לא ביקש מבית-המשפט להסיק את המסקנה, שאכן היה זה מתקן מסוכן, על-פי מראה העיניים בלבד.

לפני תביעה על פי פקודת הנזיקין בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כפי המתואר בסעיף 5 לכתב תביעתו בזו הלשון: "ביום 7.5.95 בשעה 10:00 לערך, בהפסקה בין השיעורים התיישב התובע על ספסל בחצר בית הספר. לפתע נזרק בקבוק זכוכית מאחת הקומות של המבנה דרך החלון והתנפץ על הקרקע, בסמוך לספסל עליו ישב התובע וחדר אל תוך עינו השמאלית". (להלן: "התאונה").

הנתבעים טוענים כי היו מורים תורנים באותו יום ולאור העובדה שעבר זמן רב, למעלה משמונה שנים מיום התאונה ועד ליום הגשת התביעה לא נשמרו תכתובות פנימיות בבית הספר לעניין זה. באשר לטענות התובע, משיבים הנתבעים כי בבית הספר לא הייתה אווירת אלימות, וכי הייתה הוראה שלא להכניס בקבוקי שתייה מזכוכית, לא היה מקום בחצר בית הספר למכירת בקבוקי זכוכית ואף בקיוסק הסמוך לבית הספר ניתנה הוראה למנוע מכירה של בקבוקים אלו ובכל מקרה אין הוראה חוקית לפיה יש לבדוק בכליו של כל תלמיד ואין אפשרות מעשית לכך.

לא ברור האם הבקבוק אכן נפל מהקומות העליונות או מחצר בית הספר, לא ברור האם הבקבוק נפל כתוצאה ממשב רוח או כתוצאה ממעשה שובבות, ולמעשה לא הוצגו כל תוצאות בירור מקיף לארוע.

נתבעת 3 מצידה הפרה את חבותה כפי העולה בתכתובות שהציג נתבע 2 לפיהם סביבת בית הספר ובכללם חצרות בית הספר לא היו בטיחותיים ומגודרים כהלכה.

...

מנגד טוענים הנתבעים 1-2 כי דין התביעה כנגדם להדחות וזאת לאור העובדה כי מדובר בארוע ספונטני קצר שלא ניתן היה למנוע.

יחד עם זאת לאור עדותו של המומחה פרופ' אסיה כי אם יידרש התובע לניתוח הראייה הרי שישא בעלויות אלה, אני קובע כי יש לפצות התובע בסך של 6,500 ₪ לכסוי ראשי נזק אלו.

סוף דבר: אני מחייב את הנתבעים לשאת בסכום התביעה ביחד בחלקים שוים.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים יחד לשאת בהוצאות המשפט של התובע לרבות אגרת בית המשפט, שכ"ט המומחים בהם נשא התובע וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 6,000 ₪ בצרוף מע"מ. כל הסכומים ישאו הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

סעיף 5: "עפ"י אותה הוראה של המורה לחינוך גופני, יצא התובע לריצת התחרות מול חברו מני, השיג אותו, ואיבד עמו את קשר העין בשל כך שהשיגו, הסיט מבטו לאחור שמאלה ואחורה, ע"מ לראות באיזה מרחק מצוי חברו מאחוריו". סעיף 6: "משנוכח שחברו מצוי מאחוריו במרחק של כמחצית המטר, חזר התובע להסתכל קדימה, לכיוון היעד, לכיוון הגדר, נוכח לדעת שהמרחק בינו לבין הגדר קצר מדי, והוא החל להאט משמעותית את המיאוץ, רגליו החליקו על שברי האבנים שלא היו מעוגנות לקרקע אלא מפוזרות, דבר שמנע את בלימתו, והוא התנגש עם ראשו/מצחו בעמוד הברזל בעוצמה רבה, והחל לדמם בצורה קשה". בתצהיר עדותו הראשית ת/15 חזר התובע, כמעט באותן מילים (תוך שינויים מתחייבים לנוכח היות נוסח התצהיר בגוף ראשון), על גרסתו שבכתב התביעה אודות נסיבות התאונה (ראה סעיפים 4-6).

"בניגוד לנטען בתצהירים שהוגשו מטעם התביעה לא נתתי כל הנחיה לתלמידים, ובכללם י', לבצע ריצה ארוכה למרחק של 30 מטרים. במסגרת השעור נתבקשו התלמידים על ידי לבצע תרגול של זינוק לריצה קצרה בלבד של עד 10 מטרים (סעיף 8).

"זכור לי כי מני נעצר על שטח הבטון, ואילו י' המשיך לרוץ, עבר את שטח הבטון והמשיך לרוץ על חלקת כורכר לכיוון גדר בית הספר, שהיתה ממוקמת במרחק של 10 מטרים נוספים משפת שטח הבטון, עד שנתקל בגופו בגדר בית הספר ונפל ארצה" (סעיף 11).

"אציין כי בכל שעורי ההתעמלות שהעברתי לתלמידי בית הספר, מעולם לא נתתי הוראה לתלמידים לרוץ עד גדר בית הספר. ביום האירוע הוריתי לתלמידים, ובכללם י', לבצע תרגול של הזנקה לריצה. לא נתתי כל הוראה ו/או הנחיה לרוץ עד הגדר או לגעת בגדר. הגדר היתה ממוקמת במרחק משטח הבטון המיועד לריצה, ובכל מקרה מעבר לתחום בו נתבקשו התלמידים לבצע הזנקה לריצה" (סעיף 13).

אולם לא שוכנעתי מגרסתו זו של התובע כי התקלותו בגדר או בעמוד הגדר היתה עקב החלקה על הכורכר, שכן אז נפילתו היתה צריכה להיות לאחור באופן שראשו לא היה נתקע בגדר או בעמוד הגדר, כפי שאירע בפועל.

יחד עם זאת, היות ויש לברר גם את התביעה המאוחדת מול הנתבעת 4 (העוסק בנכויות הצמיתות המוכחות של התובע), אבחן גם את שאלת הנזק בתביעה הנזיקית לנוכח חוו"ד המומחים שהוגשו לי ועמדו בפני, לרבות חוו"ד מומחי ביהמ"ש. התובע טען לנזקים בתחומי הפסיכיאטריה, העיניים, הנוירולוגיה והכירורגיה הפלסטית, עקב חבלה בראש שנגרמה לו כתוצאה מהתאונה, בה (כך לטענתו) אף איבד הכרתו (סעיף 10 לכתב התביעה.

...

סוף דבר 41.

הן התביעה הנזיקית והן התביעה עפ"י הפוליסה נדחות בזאת.

לפנים משורת הדין החלטתי שלא לעשות צו להוצאות, לנוכח העובדה כי התאונה נשוא התובענות נגרמה עת היה התובע קטין, בכיתה י', במסגרת שיעור ספורט בביה"ס. המזכירות תעביר פס"ד זה לב"כ הצדדים.