נפילה מרכב: תביעת פיצויים

לפניי תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים שארעה על פי הנטען לתובע.

התובע סיפר על נפילת הברגים גם לחוקר מטעם חברת הביטוח, כפי שניתן לראות בתמליל החקירה: "הברגים נפלו מתחת למכונית.."בעמוד 8 ובהמשך בעמוד 9 לתמליל: "נפלו מתחת למכונית ואני הכנסתי כדי לאסוף את הברגים והיא נפלה עליי, על הידיים שלי יעני " ובהמשך באותו עמוד של התמליל חזר שוב על הגירסה לרבות ביחס לברגים.

...

נוכח כל האמור, אני סבורה כי יש לפצות את התובע בגין הפסדי השכר לעתיד בסכום גלובלי.

בשים לב לכל האמור לעיל, אני סבורה כי יש להעמיד את הפיצוי בגין הפסד השכר לעתיד על 125,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת 2 לתובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,500 ₪ וכן אגרת משפט ששולמה עם פתיחת ההליך.

לפניי תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים, כאשר המחלוקת היא ביחס לשאלת החבות והנזק.

ביחס לעובדה כי הנפילה ביציאה מהרכב לא צוייינה במסמך ברפואי היא השיבה: "ש. אם אנחנו מסתכלים על הנייר של ביקור רופא, שאת סיפרת שזה קרה בנפילה בזמן יציאה מהרכב.

...

" לסיכום, מצאתי כי לא נפל רבב בעדות התובעת.

בשים לב לאופיה של הפגיעה והנכויות הזמניות לאחר התאונה ולאחר הניתוח, אני סבורה כי מקרה זה מתאים להפעלת תקנה 2 (ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון) תשל"ו-1972.

סה"כ גובה הנזק: הפסד שכר לעתיד 60,000 ₪ הפסדי פנסיה 7,500 ₪ נזק לא ממוני 18,000 ₪ עזרה מהזולת 10,000 ₪ הוצאות 1,000 ₪ סה"כ 96,500 ₪ סיכום: התביעה מתקבלת .

לפניי תביעתו של התובע לפצוי בסך כולל של 13,550 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבו בשל נפילת ענף של עץ על רכבו.

...

התובע טען לתחולתו של ס' 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה") וטען כי האירוע מתיישב עם המסקנה כי הנתבעת 1 לא נקטה בזהירות סבירה מאשר נקטה בזהירות כזו ועל כן עליה חובת הראיה שלא התרשלה.

הנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה אך לנוכח האמור בכתב ההגנה של הנתבעת 1 ביחס לכיסוי הביטוחי ובנסיבות בהן התובע לא עמד על קבלת התביעה כנגד הנתבעת 2 בהיעדר הגנה הרי שהתביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התובענה ועל דחיית ההודעה לצדדים השלישיים.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך כולל של 3,000 ₪.

כמו כן אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לצדדים השלישיים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך כולל של 2,000 ₪.

בפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 8.11.1979, בתאונת דרכים שארעה ביום 1.12.13 במעורבות רכבו של נתבע מס' 1, שהשימוש בו בוטח במועד התאונה על ידי נתבעת מס' 2.

אין חולק, כי ביום 20.5.2017, קרי, כשלוש שנים וחצי לאחר התאונה נשוא התביעה, הותקפה התובעת על ידי שלושה כלבים, ננשכה בזרועה השמאלית ובשוק ימין, ותוך כדי נסיונה לברוח נפלה ושברה את עצמות הרדיוס והאולנה בשורש כף יד שמאל ואת שני הפטישונים בקרסולה השמאלי.

...

מכל האמור לעיל, ונוכח קביעתי על העמדת חלף-שכרה של התובעת עובר לתאונה על בסיס של 5,600 ₪, מצאתי לנכון להעמיד את נכויותיה הזמניות של התובעת, על דרך האומדנא, על השיעורים הבאים, ובהתאם לפסוק לה פיצוי בגין הפסדי שכר כדלקמן: למשך 3 חדשים (דצמבר 2013 - פברואר 2014) יש לפסוק לה פיצוי על פי הפסד שכר מלא, קרי, 3 חדשים X 5,600 ₪ = 16,800 ₪ למשך 9 חדשים נוספים (מרס - נובמבר 2014), עד למלֹאת שנה מהתאונה, יש לפסוק לה פיצוי על פי נכות זמנית של 50%, קרי, 9 חדשים X 50% X 5,600 ₪ = 25,200 ₪ לאחר מכן ועד לפגיעתה באירוע תקיפת הכלבים ביום 20.5.2017, סך הכל כ - 29 חדשים - לפי הנכות הצמיתה שנקבעה לה על ידי מומחית בית המשפט - 10%, קרי, 29 חדשים X 10% X 5,600 ₪ = 16,240 ₪.

אוסיף, כי לא שוכנעתי כי רכשה מכשירי חשמל כגון מייבש כביסה, מדיח כלים ושואב אבק רק בגין פגיעתה בתאונה, כטענתה (עמ' 11, ש' 17).

כאב וסבל בהתאם להוראות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976 ועל פי נכותה הרפואית של התובעת וגילה, יש לפסוק לה סך של 20,970 ₪ בפריט זה. סך כל הנזק נזקה של התובעת מסתכם איפוא, בסך של 216,838 ₪ כדלקמן: הפסדי שכר בעבר: 92,549 ₪ אובדן כושר השתכרות : 70,000 ₪ הפסדי פנסיה: 20,319 ₪ עזרת הזולת : 10,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות: 3,000 ₪ כאב וסבל: 20,970 ₪ סיכום: 216,838 ₪ סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 216,838 ₪.

היחיד תיאר את נסיבות התאונה משנת 2015, טען כי לא ידע שלרכב אין ביטוח וכי לקח את רכב אביו ללא רשותו ובתום לב. לטענתו, מישפחת המנוח לא דרשה תחילה פיצוי מהיחיד, אלא עשתה כן והגישה תביעה לפצוי מקרנית, ככל הנראה לאחר קבלת ייעוץ משפטי.

עיון בפרטי התאונה, עליהן אין מחלוקת מלמדות כי היחיד בהיותו קטין נטל את רכבו של אביו ללא רשות, בהעדר ביטוח רכב, נסע ברכב כאשר על הגג היה מצוי חברו הקטין אשר נפל, ניחבל ולבסוף נפטר בשל אותה פגיעה.

...

אולם, גם במקרה אחר בו טען חייב כי לא הורשע במעשים פליליים ולכן יש להחריג חובו בהליך, נקבע כי אין לקבל טענה זו ונוכח חשיבות הדברים הם יובאו כלשונם: "אין מקום לטעמי לקבוע – כפי שהמבקש עותר שבית המשפט יקבע – כי האפשרות להפטר תישלל רק ממי שהורשע בעבירה פלילית בגין תלונות הנושים. נטלי ההוכחה השונים בהליך הפלילי מחד גיסא ובהליך האזרחי מאידך גיסא, אינם מחייבים מסקנה כזו. לאור הנטלים השונים, תיתכן אפשרות בה ייקבע גם ביחס לחייב שלא הורשע במסגרת הליך פלילי, כי הוא אכן ביצע את המעשים שהנושים מייחסים לו". ברע"א 6960/21 אייל קצב נ' כונס הנכסים הרשמי (נבו 10.07.2022) (ההדגשה אינה במקור, מ.ק.נ.).

על כן, סבורני כי אין ליתן משמעות רבה בהליך חדלות הפירעון לעובדה כי היחיד לא הואשם או הורשע בעבירה פלילית בגין התאונה, אלא יש לייחס לו את המעשים המיוחסים לו באירוע התאונה, אשר על חלקם העיקרי היחיד אף לא חולק ובשים לב כי על בסיס נסיבות התאונה, שילמה קרנית למשפחת הנפגע בתאונה חלף היחיד ועליו להשיב סכום זה. אם לא די בכל אלה, הרי שהיחיד לא הוכיח כי ניסה כלל לשלם חובו לקרנית.

אשר על כן, אני מורה על ביטול ההליך וביטול הצו לפתיחת הליכים על כל הוראותיו.