נפילה מקומה שלישית כתאונת עבודה

ביום 5.6.1996 נפל המערער מקומה שלישית ונפגע.

פגיעה זו הוכרה כתאונת עבודה.

...

הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כמפורט להלן.

לעניין הליקויים האורתופדיים הנוספים של המערער אציין כי דין טענותיו להתקבל, ואסביר.

לעניין טענות המערער בתחום הנפשי אציין כי דינן להידחות.

סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו.

מאחר ועילת הפלת"ד כבר הוסרה מעל הפרק אציין רק כי נפלו סתירות שונות לגבי מועד התאונה, לגבי עצם פעילותו של הרכב המנועי בשעת הנפילה של התובע, התכנות הפגיעה באופן הנטען, הטענה כי העובדים לרבות מפעיל המנוף היו בהפסקה במועד היתרחשות הארוע, עדויות אחרות לגבי הנתון שהתובע כלל לא הגיע לעבוד באתר באותו יום אלא שהה שם בנסיבות אחרות וכיו"ב. בחינת הדברים כמכלול מעלה כי לא היה בראיות שהובאו מטעם התובע כדי לעמוד בנטל ההוכחה לעניין מעורבות הרכב המנועי בתאונה והגדרתה כתאונת דרכים על רקע הפעלת הכוח המכאני של אותו כלי.

באשר למיקום הנפילה בתצהירו ובחקירתו הנגדית ציין התובע כי במועד התאונה נפל הוא מהקומה השלישית של הבניין המדובר (סע' 5 לתצהיר התובע וסע' 3- 4 בעמ' 28 לפרוט').

...

בשים לב למכלול הנתונים הנ"ל יעמוד שיעור הפיצוי בגין רכיב זה על : 40,000 ₪ למען הסר ספק - יתר תביעות התובע נדחות.

לעניין ניכויי גמלאות המל"ל - מבלי להביע עמדה לעניין ההיבט המשפטי של ניכוי מהסוג הנטען על ידי הנתבע בסיכומיו מראשי הנזק הנ"ל, הרי שהנטל להוכיח את שיעור הניכוי במישור העובדתי מוטל על הנתבע והוא לא עשה דבר על מנת להציג את הנתונים האמורים לשיטתו שלו ועל כן טענתו הסתמית בעניין זה - נדחית.

סיכום מהמקובץ עולה כי נזקי התובע הינם כדלקמן: ראש נזק שיעור הפיצוי בש"ח כאב וסבל 40,000 הפסד שכר עבר 40,000 הפסד שכר עתיד 100,000 עזרת הזולת עבר ועתיד 15,000 הוצאות עבר ועתיד 5,000 סך הכול 200,000 ניכוי אשם תורם בשיעור 15% (30,000) סה"כ 170,000 ₪ סוף דבר מכל הנימוקים שצוינו לעיל אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע 4 (מוסטפא אבו נימר) לשלם לתובע סך של 170,000 ₪.

רקע התובע רכש אצל הנתבעת מספר פוליסות הכוללות בין היתר כסוי בטוחי בגין אובדן כושר עבודה ושיחרור מתשלום פרמיות ופרינצ'זה. העיסוק שהוצהר בפוליסות הנ"ל היה " איטום ושפוץ מבנים (סנפלינג) ". כנטען בכתב התביעה ולמעשה לא הוכחש ,במסגרת תאונה בעבודה מיום 4.9.13 עת נפל התובע מגובה של קומה 6 במהלך עבודתו ,נפגע בפגיעה רב מערכתית שתוצאתה בנכויות רפואיות .

התובע העיד על נסיבות התאונה כאשר במהלך התקנת מזגן בקומה שישית נפל ונבלם ע"י מזגן אחר בקומה שלישית משם נפל לקומת קרקע.

...

אני סבורה כי במצב העובדתי המוכח לגבי התקופה הרלבנטית , והיא בלבד ,יש להחיל את האמור בפרשת סלוצקר על פיה בתקופת רכישת המקצוע החדש שנחשבת כתקופה של אובדן כושר עבודה ,יש לחייב את הנתבעת לשלם תגמולים בגינה.

הגם שעל פי החלטתי הותרה לו הגשת מסמכים בהקשר לחזית המחלוקת טען כי היה מקום גם להתיר הגשת רשימת הפוליסה , גם באיחור, ולהטיל על הנתבעת את האחריות להפחתת שכרו של התובע ותשלום בחסר לתקופה של 90 ימים הראשונים .

לא שוכנעתי כי יש להדרש לטענות התובע שהועלו בסיכומיו, שעה שבחר בדרך דיונית חורגת מקביעות שיפוטיות ,או כי יש בהם כדי לשנות את הקביעות הנ"ל. לפיכך מקובלת עלי טענת הנתבעת בדבר סכומי הביטוח על פי הפוליסות שצרף התובע לכתב התביעה המתוקן , והתחשיב שפורט בסיכומיה ,ואין לסטות בכך בוודאי שלא בדרך שבה בחר התובע.

לסיכום לאור כל האמור התביעה מתקבלת בחלקה ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 120,096 ₪ .

לכך יש להוסיף את עוצמת הפגיעה בקניין עליה עמדתי לעיל, ואת נסיבותיהם הפרטניות (וראו למשל את המפורט בעיניינו של העותר 1 בבג"ץ 6942/19, שניפגע בתאונת עבודה כאשר נפל מקומה שלישית בבניין שבו עבד וסבל מפציעות גוף רבות).

...

אין בידי לקבל עמדה זו. היא מעוררת קשיים עיוניים רבים, ולהערכתי אף אינה עולה בקנה אחד עם מסורת ארוכת שנים של פסיקה חוקתית שהותוותה על-ידי בית משפט זה. אבאר במה דברים אמורים.

שנית, אני סבורה כי הוראות ההסדר מעוררות תהיות אף במישור השוויון בין הפרטים השונים שעליהם חלה החקיקה.

לסיכום – אם כן, אף אני מסכימה שדין העתירות להתקבל.

רקע המערער, יליד 1968, נפגע ביום 25.8.2013 בעת שעבד בהתקנת מזגנים ונפל מחלון בקומה השלישית (להלן: התאונה).

המערער מקבל קצבת נכות כללית, זאת לאחר שתביעתו כנפגע תאונת עבודה נדחתה על ידי המל"ל, מן הטעם שבמועד התאונה לא היה מסווג במל"ל כ"עצמאי".

...

לטענת המערער, מסקנה זו נובעת מחובת הנאמנות של רואה חשבון כלפי לקוחו; מהחובות שהוטלו בפסיקה על ציבור רואי החשבון; והיות רואה החשבון מונע הנזק הטוב והזול ביותר, כמי שמחזיק בכלים ובידע המקצועי הרלוונטיים.

בשים לב לכל אלה, אני סבור כי גם המערער נושא באחריות למצב שנוצר, בשיעור של 30%.

אלא שבית משפט קמא קבע כי המערער לא הוכיח שרווחיו מהתקנת מזגנים יגיעו לכדי 18,000 ש"ח בחודש, כשלמעשה הם עומדים על כשליש מסכום זה; וכך עולה גם מהדיווח למל"ל שהוכן לאחר התאונה בתיאום עם אשת המערער, ובו צוין כי החל מיום 1.5.2013 המערער עובד 40 שעות בשבוע בהכנסה חודשית ממוצעת של 7,000 ש"ח. למרות דחיית טענותיו לעניין השכר הקובע, המערער לא הגיש במסגרת הערעור שלפנינו חוות דעת עדכנית ממנה ניתן ללמוד על ההפרש שבין שווי הקצבאות שקיבל ויקבל לבין שווי קצבאות נכות מעבודה לפי הכנסה חודשית של 7,000 ש"ח. לאור זאת, אני סבור כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שניתן יהיה להשלים את הבירור בסוגיה ולקבוע את שיעור הנזק.

אי לכך, הערעור מתקבל במובן זה שנקבע כי המשיב התרשל כלפי המערער במילוי תפקידו כרואה חשבון, והחיוב בהוצאות בהן חוייב בבית משפט קמא – יבוטל.