נפילה מחלון בעת שיחה בטלפון

משה והתובע ניכנסו לדירה דרך חלון האמבטיה למסתור הכביסה, והתחילו לקדוח כדי להתקין ווי תלייה בקיר וברצפה על מנת לתלות את כבל הפלדה שמהוה מסגרת לרשת.

משה העיד, ועדותו לא נסתרה, כי "הפטישון נתפס, סובב לו את היד, הוא כימעט נפל... סובב לו את היד, משך אותו... באותו רגע היד שלו היתנפחה, הוא הפסיק לעבוד..." (ע' 7, ש' 27-34).

עדותו של משה מקבלת משנה תוקף, שעה שהן התובע (בכתב התביעה וכן בחקירת התובע אצל הנתבע ע' 2, ש' 19), והן דרור בעת שיחה טלפונית שבוצעה אליו בזמן חקירתה של יהודית בפני חוקר הנתבע (נת/5 ע' 3 וכן ש' 14-17), זאת בהמשך לדבריה של יהודית (נת/5 ע' 3, ש' 10-12) כי "אני שלחתי את ירמי ודרור שלח עובד שלו", כי התובע עבד עם אדם נוסף אשר ביצע את העבודות – משה לוי.

...

טענתה של יהודית מוקשית, ולפיכך לא מצאנו לקבל טענה זו. ראשית, לא שוכנענו כי התובע עבד יום אחד כשכיר ויום אחד כעצמאי כטענתה של יהודית.

בשים לב לכללם של דברים, הגענו לכלל מסקנה שלפיה בין התובע לבין חברת שיבולת שירותי הדברה בע"מ התקיימו יחסי עובד-מעסיק.

אשר על כן, שוכנענו כי התאונה אירעה ביום 29.5.2016, תוך כדי ועקב עבודתו של התובע כשכיר בחברת שיבולת שירותי הדברה בע"מ. מאחר שהתובע מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.

טענות התובעים התובעים טענו, כי במהלך שיחות טלפוניות שנערכו עם נציגת הנתבעת, צוין מספר פעמים כי המדובר בנופש איכותי, הכולל ארוחות ברמה של 5 כוכבים פלוס, אשר מטרתו לייצר סביבה נוחה להיכרות זוגית, בדגש על פעילויות וסדנאות שיערכו על ידי נציגי הנתבעת.

כמו כן טענו התובעים כי נופש אחר בשם אבי לוי נפל עת שרכב על אופניו בטיול אופניים ונחבל בראשו.

הנתבעת 7 טענה כי בחדרה החלון דלף זאת משום שחדרה היה ממוקם בעליית הגג שהייתה נטויה.

...

למרות העובדה כי הטיול הוגדר כטיול פנויים פנויית אשר נועד להיכרויות בין הנופשים, מקובלת עליי טענת התובעים כי הנתבעת לא עשתה כל ניסיון לשלב בין הנופשים באוטובוסים.

הנתבעת בסופו של דבר עמדה במרבית יעדיו של הטיול כפי שהוגדרו על ידה וכפי שפורסמו להוציא מספר עניינים שדנתי בהם.

על כן ולאור כל האמור לעיל ובהינתן הליקויים שנמנו, אני קובע כי הנתבעת תפצה את התובעים 2-7 בסך של 1,000 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 20 ימים שאם לא כן יישא ריבית והצמדה כדין.

המתלוננת בעדותה הראשית טענה כי היתקשרה לשלומי, חברו של הנאשם, כדי לבקש ממנו להרגיע את הנאשם שהתנהג באופן עצבני וכעוס במהלך הנסיעה ובחרה שלא לתאר בתחילה כלל את אופן היתנהגותה בשיחה זו, ורק כאשר עומתה עם יתר הראיות בתיק אישרה כי הרימה את קולה במהלך שיחת טלפון זו, וזאת בנגוד לעדות ע"ת מספר 1 (פרוטוקול 1 עמוד 17 שורות 3-14).

עם זאת, לא ניתן להיתעלם מהעובדה כי עדות ע"ת 1 מחזקת גרסת המתלוננת כי היתקשרה לחברו של הנאשם ובתחילה לא היה בשיחה דבר חריג שכן היתקשרה לביתו ואף ביקשה לשוחח עמו ובסופו של יום אף אישרה המתלוננת לפחות באופן חלקי גם את היתנהגותה שלה עת הרימה קולה במהלך שיחה זו. נכון הוא הדבר כי המתלוננת רק במהלך חקירתה הנגדית אישרה כי איימה שתישבור את חלונות הרכב (פרוטוקול 1 עמוד 18 שורות 22-23), אך המתלוננת הסבירה כי אמרה זאת בתגובה לאיום של הנאשם כלפיה כי יזרוק אותה מהרכב.

כאמור, בחקירתה הנגדית המתלוננת למעשה אישרה את גירסתו של הנאשם ולפיה זו אחזה בתיקה, כאשר הנאשם ביקש למשוך התיק והיא היתנגדה, זה עזב התיק וכתוצאה מכך נפלה המתלוננת.

...

סבורני כי על אף העובדה שהמתלוננת נפלה על השולחן כתוצאה מהאירוע לא ניתן לייחס לנאשם היסוד הנפשי הנדרש לעבירת התקיפה.

משכך, אני סבורה כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח העבודות המפורטות בעובדה 5 לכתב האישום.

סוף דבר, אני מזכה את הנאשם מביצוע עבירת תקיפת בת זוג המיוחסות לו בסעיף 5 לעובדות כתב האישום אך מרשיעה אותו ביתר העבירות.

משניסתה המתלוננת להגיע לחלון הבית כדי לזעוק לעזרה, תפס הנאשם את המתלוננת וחסם את פיה.

על פי המתואר באישום השלישי ביום 28.8.14 בשעה 12:00 היתקשר הנאשם למתלוננת מספר פעמים, במהלך שיחות הטלפון קלל הנאשם את המתלוננת ואיים עליה באומרו "זה ייגמר ברצח אל תתחילי איתי נשמה אל תתחילי איתי", "נשמה תתחילי לדבר יפה היום יהיה פה רצח. נשמה – היום יהיה רצח", "על מה, אז יש לך מישהו. אני אלך לרבנות ואגיד שיש לך מישהו אני אגיד שאני ראיתי אותך ואני אביא עדים. אני אביא עדים...אני אשלם לעדים, אני אביא לך עדים, ייקחו לך את הילד אם את בוגדת", "חבל יש לך אבא ואימא...אני מסוגל לעשות הרבה דברים בגלל הילד", "אני אקח ספריי אני ארשום שם ...הזונה, .... המוצצת". על פי המתואר באישום החמשי, כחודשיים עובר ליום 29.8.14, הכה הנאשם בחוזקה בראשה של המתלוננת וכתוצאה מכך נפלה המתלוננת על הריצפה.

...

סבורני כי נסיבות המקרה מלמדות על נאשם אשר בחר לנהוג במתלוננת באופן אלים ומבזה פעם אחר פעם.

על כן, באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר משמעותי לצד הפעלת המאסר על תנאי במצטבר וכן מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל שמניינם מיום 31.8.14.

הנאשם הורשע באיומים כלפי בת זוגו לשעבר ובן זוגה הנוכחי בכך שבמהלך שיחה טלפונית עם המתלוננת כאשר אימה ובן זוגה הנוכחי היו "חלק מהשיחה" איים על המתלוננת בכך שאמר לה שידקור אותה ואת בן זוגה ויותיר אותם נכים.

באותן נסיבות, הגיע הנאשם לדירתה של בת זוגו, נטל את מכשיר הטלפון שלה מידיה וניפץ אותו על קיר הבית, הכה את בת זוגו בפניה, משך בשערה עד אשר נפלה ארצה ובעודה שרועה על הריצפה בעט ברגליה והכה אותה בפניה ובראשה.

בהמשך, משנמלטה אל חדר הילדים וסגרה את הדלת, איים שיסב נזקים לדירה ויפגע בה. בהמשך, עקר חלון ממקומו והכה את המתלוננת עם ידו.

...

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 י"ג), ולאחר שקלול מכלול הנסיבות והשיקולים במקרה זה, אני סבורה שמתחם העונש ההולם את המעשה נע בין 4 חודשי מאסר, אשר יכול וירוצו בדרך של עבודות שירות ועד ל-15 חודשי מאסר בפועל.

העונש המתאים - סיכום לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, הגעתי למסקנה שיש למקם את הנאשם בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם, אך לא בתחתיתו ולגזור על הנאשם עונש של 7 חודשי מאסר, שיכול וירוצו בעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי, התחייבות ופיצוי לנפגע העבירה.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה – סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בן שבעה חודשים, שיכול ויבוצעו בעבודות שירות ככל שהנאשם יימצא מתאים לכך.