נפילה מחוץ לרכב עקב מכשול בלתי צפוי

בכתב התביעה תיאר התובע את התאונה כך: "בעת שהתובע היה הנהג ברכב, ובעת שקשר חלק ממטען אשר התנתק במהלך נסיעה (לאחר שכבר יצא לדרך ונאלץ לבצע עצירה לצורך כך), נפל מהרכב אל הקרקע." בתצהיר עדות ראשית שהגיש התובע בהמשך בירור ההליך, הוא הסביר כי בבוקר יום התאונה יצא מביתו בפוריידיס למשתלה בכפר נטר, שם הועמסו בארגז המשאית שתילי ענבים.

אני קובעת, אפוא, כמימצא עובדתי, כי התובע עצר את הרכב בצד הדרך לאחר שהתברר לו, כי עקב התערערות ערימת הקרטונים בתוך ארגז המשאית הם נטו לצד ודחפו את דופן הבד של המשאית באופן שבלט אל מחוץ לקו המשאית וחסם את שדה הראיה במראת צד ימין; הוא עלה לפיכך אל תוך ארגז המשאית על מנת להחזיר למקומם את הקרטונים ולחזק את קשירתם, באופן שלא יבלטו החוצה ולא יחסמו את שדה הראיה במראת צד ימין; תוך כדי כך נקרע החבל בו משך, והוא נפל אל מחוץ למשאית ונפגע.

תנאי זה, הסביר כב' השופט ריבלין בעיניין ספנייב, הוצע בע"א (מחוזי חיפה) 242/08 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' שביט [13.11.2008]), שם נטען כי פגיעה בעת הסרת מיכשול בהמשך הדרך עולה כדי "טפול/תיקון דרך"; טענה זו נדחתה ונקבע, כי על מנת שהארוע יחשב ל"טפול/תיקון דרך", הטיפול/תיקון צריך להיות ברכב עצמו.

גם פסק הדין בעיניין שלמה לעיל אינו רלוואנטי למקרה דנא; באותו מקרה נקבע כי נפילה מגג משאית לאחר סיום תידלוק אינה מהוה "טפול דרך", שכן תידלוק הנה פעולה שגרתית והצורך בתדלוק הרכב על פי רוב איננו צורך המתגלה באופן פיתאומי או בלתי צפוי.

...

בחינת נסיבות המקרה שלפנינו לאור ארבעת התנאים שנקבעו בעניין נביל ובעניין ספנייב לצורך הכרה בתאונה כ"טיפול דרך" מביאה למסקנה, כי כל ארבעת התנאים מתקיימים בענייננו: התנאי הראשון - הטיפול התרחש תוך כדי נסיעה, בדרכו של התובע מהישוב כרמי יוסף אל ביתו; כך קבע גם כב' השופט פרידמן בפסק דינו מיום 31.1.2021, והנתבעת לא ביקשה לחלוק על כך. יפים דברים אלו גם ביחס לתנאי השלישי, שכן אין מדובר בטיפול מורכב המצריך איש מקצוע - כל שנדרש הוא קשירה מחדש של הקרטונים, כאשר ברי כי תחום עיסוקו של התובע אינו בתיקון רכבים; כך נקבע גם בפסק דינו של כב' השופט פרידמן, והנתבעת לא חלקה גם על קביעה זו. המחלוקת בין שני הצדדים נסבה על התקיימותם של התנאים השני והרביעי, ולמעשה על מרכיב הסיכון התחבורתי המהווה חלק אינטגרלי בכל אחד מהתנאים הללו; ובמה דברים אמורים? אשר לתנאי השני - אין חולק שמדובר באירוע פתאומי: התובע העיד כי תוך כדי נסיעה, בעמדו בצומת, הבחין ששדה הראיה שלו במראת הצד הימנית חסום עקב כך שדופן המשאית הימנית בלטה אל מחוץ לקו המשאית.

סוף דבר אני מקבלת את גרסת התובע לאירוע התאונה בה נפגע.

כן אני קובעת, אירוע זה מהווה "טיפול דרך", וככזה הינו עולה כדי "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים.

לטענתו, הארוע היתרחש במהלך הנסיעה ברכב המנועי ועקב תקלה פתאומית, לא צפויה, נאלץ התובע, לצורכי בטיחות ומניעת סיכון תחבורתי, לעצור את הרכב במקום הקרוב ביותר, ולטפל בעצמו באופן מיידי בתקלה, תקלה מסוג שלא מצריך איש מיקצוע, ולקראת המשך נסיעה נפל ונפגע בגופו.

כך, למשל, הליכה אל עבר הרכב לקראת הנסיעה, פתיחת שער מוסך, או הסרתו של מיכשול מן הדרך על מנת לאפשר את המשך הנסיעה (ראו: ע"א (מחוזי חי') 242/08 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' שביט (13/11/2008)).

זאת, בין היתר, מאחר שהיא מתרחשת מחוץ לרכב, לאחר עצירתו בתחנת הדלק, בעוד שהרכב חונה, ובמרבית המקרים, מנועו אף דומם.

...

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי התאונה אינה נופלת בגדרי "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק.

משכך, התביעה נדחית.

5,500 ₪), הנני מחייב את התובע לשאת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לנתבעת בסכום כולל של 12,000 ₪ (כולל מע"מ), ואשר ישולמו תוך 45 ימים מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

היורד מן הרכב ונפגע "בתחילת צעדיו להיתרחק מן הרכב" עשוי לבוא בגדר החוק, כל עוד תנופת הירידה או פעולתה היו גורם ממשי בנפילה, וכל עוד לא הצליח להחזיר לעצמו את השליטה המלאה בגופו מחוץ לרכב: בדומה, תובע שירד מאוטובוס בדלת הקדמית, פסע שני צעדים ונפל על האוטובוס הוכר כמי שניפגע בירידה לאחר שאיבד את שיווי משקלו; לא רק סמיכות הזמנים שבין הירידה והנפילה העידה על כך אלא גם סמיכות המרחק.

כבר ברע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל (טרם פורסם, 29.10.2007) צוין כי ייתכן שהמונח "טפול דרך" מתייחס "לתיקוני פתע או לטיפולים בלתי צפויים שנתעורר הצורך בהם במהלך הנסיעה ולשם המשכתה". ואמנם, בעיניין נביל הובהר כי "פתאומיות הטיפול מבטאת גם היא את העמדה כי הטיפול הוא חלק מובנה ומשולב בתוך הנסיעה במובנה הרחב. הטיפול מבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה" (שם, בסעיף 14).

כן נקבע שם כי ירידת המנוח מרכבו לצורך טפול במטען חורג שנפל ממנה אל הכביש, בין אם בדרך של ניסיון להזיז את המפגע התעבורתי ממרכז הכביש ובין אם בניסיון להזהיר כלי רכב אחרים מפני מפגע זה, מלמד על קיומו של קשר סיבתי.

...

" (הדגשות שלי – א.פ.) נוכח כל האמור לעיל, אני סבור כי בנסיבות ענייננו לא מתקיימת הדרישה לפיה קיים קשר בין פעולת הטיפול ברכב לפעולת הנסיעה או המשך הנסיעה, זאת מאחר שהרמת המתלה מהכביש לא הייתה הכרחית להמשך הנסיעה, ובפרט שמדובר בהסרת מכשול מהדרך שלא היה חיוני להמשך הנסיעה של רכב התובע.

במכלול הנסיבות כאמור לעיל, אני קובע שהתובע לא היה משתמש ברכבו שבוטח על ידי הנתבעת 2 בעת התאונה, ומכאן שהחבות מוטלת על כתפי הנתבעים 1 ו-3, מבטחת הקטנוע בפוליסה לביטוח חובה ונהג הקטנוע.

בנוסף, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, תשלם הנתבעת 1 לנתבעת 2 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 25,000 ₪.

טענתה של ערייה כי הארוע אירע בשל כוח עליון בלתי צפוי נבחנה בפסיקות רבות , וכל מקום שלא נערכה בדיקה העולה מהצורך המקצועי וההיגיון הסביר לעשות כן , או שלא בוצעה פעולת מנע הגיונית וסבירה , חויבה הערייה בנזק פעמים באופן מלא ופעמים בחלוקת אחריות או בהפחתת אשם תורם .

בפסק דין כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור עא (חי') 2661-06-12 נקבע בין היתר: "אין המדובר אלא בחיוב הרשות המקומית לנקוט אמצעי זהירות שהם פשוטים וזולים יחסית, שנקיטתם בעוד מועד יש בה כדי להביא לצימצום האפשרות של נפילת עץ, ומניעת פגיעה שעלולה להיות בעלת השלכות קשות" סימן ב' של הפקודה נושא את הכותרת "חובותיה של עיריה" והוא מכיל בין היתר הוראה כללית שמקימה לנפגע עילת תביעה כנגד הרשות המקומית כתוצאה מנפילת עץ. סעיף 235 לפקודה קובע בין היתר: בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: (1) תפקח על השיווּר, הרוּם, הרוחב והבניה של כל רחוב; (2) תידאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט; (3) תימנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב; … (5)תנקוט אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות בשעת בנייתם או תקונם של רחובות, ביבים או תעלות.

בע"א 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. מועצה מקומית פרדס חנה כרכור ( ערעור על פסק דינו של כב' השופט עמית, בתא (חי) 1108/01 נפומניאשיץ ורה נ. עריית חיפה ) , נקבע כי לאחר הרמת הנטל הראשוני עובר הנטל לכתפי הרשות המקומית להוכיח, כי היא מילאה חובתה כבעלים ומחזיקה של המקרקעין מכח "חזקת האחריות". לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובעדויות לפניי החלטתי לקבל את התביעה, וזאת מהטעמים הבאים : התובע טוען כי כחודשיים לפני נפילת העץ על רכבו בוצעו עבודות בכביש והעיריה לא דאגה לערוך בדיקת עצים לאחר סיום העבודות .

" לפעמים יש ריקבון פנימי והעץ נראה מבחוץ יפה, ויום אחד הוא נופל. יכול להיות שחתכו לו שורשים בעבר ואז זה יכול לקחת כמה שנים טובות ואז הוא נופל. זה לא עץ אגריסיבי.

...

בע"א 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. מועצה מקומית פרדס חנה כרכור ( ערעור על פסק דינו של כב' השופט עמית, בתא (חי) 1108/01 נפומניאשיץ ורה נ. עיריית חיפה ) , נקבע כי לאחר הרמת הנטל הראשוני עובר הנטל לכתפי הרשות המקומית להוכיח, כי היא מילאה חובתה כבעלים ומחזיקה של המקרקעין מכח "חזקת האחריות". לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובעדויות לפניי החלטתי לקבל את התביעה, וזאת מהטעמים הבאים : התובע טוען כי כחודשיים לפני נפילת העץ על רכבו בוצעו עבודות בכביש והעיריה לא דאגה לערוך בדיקת עצים לאחר סיום העבודות .

סמיכות המועדים מחזקת המסקנה בדין הנזיקי והמוניציפאלי .

לאור האמור הריני מורה כדלקמן : · הנתבעת תשלם לתובע סכום של 16,895 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד מועד פסק הדין .

· נוסף לאמור תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט המשקפות את סוג ההליך ומנגד את סכום פסק הדין ומכלול השיקולים הרלוונטיים בסך של 1,500 ₪ .

בהמשך, ולאחר שלטענת התובעת נודע לה כי הנתבעים 3 ו-4 רכשו את הזכויות בחלקות 23 ו-24 ממנהל העיזבון (להלן – הרוכשים), הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה על דרך של הוספת הרוכשים כנתבעים, וצרוף סעד נוסף של הסרת מכשולים שהציבו הרוכשים לשימוש בדרך הגישה ואיסור הקמת מכשולים כאמור שיש בהם לסכל שימוש בדרך הגישה.

נטען כי מדובר בחלקה "כלואה" לחלוטין, ודרך המעבר כפי שהיתה קיימת בה עשרות בשנים, היא היחידה שבאמצעותה ניתן להגיע עם רכב לבית העסק, ועל בסיס זה רכש בעלה המנוח של התובעת את הזכויות בחלקה, ומשכך יש להכיר בזיקת הנאה בה מחמת "כורח" או מכוח עיקרון תוה"ל. הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה הם סעד הצהרתי אודות קיום זיקת הנאה בדרך המעבר וצו המורה לרשום אותה במירשם המקרקעין.

נטען לקיומה של עילת תביעה מבוססת, נוכח הראיות המלמדות על קיומה של זיקת הנאה בדרך המעבר בתוואי ובמימדים כפי שהיתה בפועל בעת הגשת התביעה, והטעות שנפלה בעיניין זה ברשום שבוצע בעקבות הליכי ההסדר, ויתר הטענות שפורטו בכתב התביעה.

מנגד, לרוכשים לא צפוי נזק של ממש, שכן הדרך עוברת בשולי חלקותיהם ואיננה מפריעה לשימוש בהן.

התובעת מציינת כי לאחר השינויים שביצעו הרוכשים במקום, היא עשתה כל שלאל ידה בניסיון להגיע להסכמות עם הרוכשים מחוץ לכותלי בית המשפט וניהלה עימם מו"מ. רק לאחר שהסתבר כי הדבר אינו מסתייע הוגשה הבקשה דנן.

...

גם הבקשה לסעד זמני (והתשובות לה בעקבותיה) אינה ממוקדות במישור הפוססורי להבדיל משאלת קיומן של ראיות לכאורה מספקות במישור הקנייני (הפטיטורי), ובסוגיה זו סבורני, כמפורט לעיל, כי עילתה אינה בעלת עוצמה.

בהתחשב במכלול הנתונים כמפורט לעיל, מסקנתי היא כי הכף נוטה לדחיית הבקשה לסעד זמני בכל הנוגע לשימוש בדרך הגישה מושא התביעה.

הבקשה לסעד זמני נדחית אפוא, בכפוף לרישום הערה בדבר קיום ההליך דנן ביחס לחלקות 23 ו-24, במרשם המקרקעין.