נפילה מהאופניים בקבוצת רכיבה תביעת נזיקין

שער ראשון: האם התרחשה "תאונת דרכים" ? גדר המחלוקת גרסת התובעים תוארה בסעיף 4 לכתב התביעה: "בתאריך 20/9/2010 רכבו התובעים על אופני כביש יחד עם רוכבים נוספים מקבוצת הטריאתלון "טרי-כרמל" בכביש 4 מכיוון דרום לצפון במסגרת אימון רכיבה קבוצתי.

סיבתיות זו, ברמת הקשר הסיבתי העובדתי, אינה שונה מהקשר הסיבתי העובדתי הנידרש בדיני הנזיקין הכלליים, בבחינה "הסיבה בלעדיה אין" ("causa sine qua non"), כלומר, אילמלא השמוש ברכב למטרות תחבורה, לא היה נגרם נזק (ע"א 8238/14 סילאוי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 12.1.2016)).

התביעה נדחתה מאחר וגרסת התובע הייתה עדות יחידה ללא סיוע, אולם בית המשפט ציין מעבר לצורך כי לא קיים קשר סיבתי-משפטי בין צפירת המכונית לבין נפילתו מן האופניים ופגיעתו הגופנית, מאחר והתובע לא טען כי הרכב התקרב אליו בצורה מסכנת או מאיימת, ואובייקטיבית לא הייתה לתובע, שהיה רוכב מנוסה, סיבה להיבהל מהצפירה.

...

טענת באת-כוח התובעת, בסיכומיה, כי כאבי הראש החמירו בשנת 2014 ומקורם הינו בתאונת הדרכים האמורה, הינה בגדר השערה, שאינה מביאה בחשבון את היעדרן של תלונות משמעותיות על כאבי ראש בשנים 2013-2012 ואת שאר הנימוקים בחוות הדעת שהובילו למסקנה בדבר היעדרו של הקשר הסיבתי-עובדתי הנדרש.

מאחר ואין לקבוע כי אי-עבודתה של התובעת כמהנדסת ב-30 החודשים הללו נבע אך ורק מהתאונה, ויש לשקלל אף את המשתנים האחרים, החלטתי לפסוק לתובעת פיצוי בשיעור של 30% בלבד מהשתכרות כמהנדסת ב-30 החודשים הללו.

עזרת צד שלישי בעבר ובעתיד בסיכומיה הדגישה באת-כוח התובעת את עדותה של התובעת בנוגע לקשיים בתיפקודה בחיי היומיום מאז מועד התאונה, וביקשה לגזור מכך מסקנה כי היא זכאית לפיצוי בגין עזרה שקיבלה בעבר מחברותיה והוריה, ובעתיד - בעזרה לה תזדקק בעבודות הבית.

סיכום הנזקים סיכום הפיצוי לתובעת בגין נזקיה הינו 475,208 ₪, על-פי הפירוט הבא: * הפסד השתכרות בעבר - 140,787 ₪ * אבדן כושר השתכרות בעתיד - 279,126 ₪ * הפסד פנסיה - 33,495 ₪ * הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 28,000 ₪ * כאב וסבל - 10,000 ₪ התוצאה לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם כדלקמן: · לתובע מס' 1: 50,383 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 15.34% מסכום זה ובצירוף חלק מהאגרה ששולם על-ידו.

זוהי תביעה בגין נזק גוף שניגרם לתובע (יליד 29.3.92) ביום 17.10.03 בארוע לא שיגרתי: כנטען, עלה התובע אגב רכיבת "אקסטרים" באופניו באמצעות רמפה משופעת למשטח המטען של משאית, סובב את אופניו וכשפנה לרדת מהמשאית בנסיעה, נפל ונפגע.

זה תוכן הודעתו של מר אמסלם – ההדגשות מסמנות אמירות סותרות לטענות מר אמסלם במשפט: " שמי דודו אמסלם. לפני כ 8 חודשים החניתי את המשאית מובילית המשמשת לגרירת מכוניות ברח' שבטי ישראל 21 בשיכון המזרח ברשל"צ. הורדתי רהיטים לדירתי בשבטי ישראל. הבחנתי בקבוצה של 4 ילדים בערך רוכבים על אופנים וכשהגעתי לכיוון המשאית באתי להגיד לחבורת הילדים שיתרחקו מהמשאית. הבחנתי בילד שכבר הספיק לעלות למעלה לרמפה ומיד נפל עם האופניים, ניתקל במעצור שהיה על הרמפה ואז נגשתי אליו הרמתי אותו ואת האופניים שהיו עליו וראיתי שירד לו דם מהפה והשכנה שלו הזמינה אמבולנס ואחותו הגיעה למקום לבית שלי לצלם את המשאית. אציין שהארוע אירע בדיוק שהורדתי רהיטים וקרטונים מהמשאית ואני נכנסתי לבית לשים את הקרטונים ומיד יצאתי ראיתי את הילד נתקע במעצורים שהנחתי על הכביש ונפל והאופנים נפלו עליו. אציין שמעולם לא השארתי את הרמפה פתוחה וזה מטעמי בטיחות ואני מודע למקרים שיכולים לקרות כתוצאה מרמפה פתוחה.

לאור זאת, ימשך בירורה של תביעה זו. התביעה נגד הנתבע 1, דוד אמסלם, מתקבלת חלקית, דהיינו, ימשך בירור עילת התביעה נגדו לפי פקודת הנזיקין בעוולת הרשלנות ובשים לב לקביעות שלעיל בנוגע לתרומת האשם של התובע.

...

כמו כן, טוען התובע להיפוך נטל הראיה: לטענתו לא היתה לו הידיעה ולא היתה לו היכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק; הנזק נגרם על-ידי נכס שלנתבע 1 היתה שליטה מלאה עליו; אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שמר אמסלם לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.

לסיכום: האירוע שבו נפצע התובע אינו "תאונת דרכים" ולא חל עליו חוק פלת"ד. התביעה נגד נתבעת 2 נדחית ללא צו להוצאות.

הודעת צד ג' ששלח הנתבע 1 לנתבעת 2 נדחית.

לאור זאת, ימשך בירורה של תביעה זו. התביעה נגד הנתבע 1, דוד אמסלם, מתקבלת חלקית, דהיינו, ימשך בירור עילת התביעה נגדו לפי פקודת הנזיקין בעוולת הרשלנות ובשים לב לקביעות שלעיל בנוגע לתרומת האשם של התובע.

אין בידי אף לקבל את טענת התובע באשר לתחולת סעיף 38 לפקודת הנזיקין "דבר מסוכן". הטענה נטענה בסעיף 33 לכתב התביעה באופן סתמי ונעדרה כל בסיס עובדתי, ומסיכומי התובע עולה כי בפועל זנחה טענה זו. כלל הוא, מימים ימימה, כי נטל ההוכחה בתביעה, מוטל על התובע, מתחילתו ועד סופו, "המוציא מחברו – עליו הראיה". נסיבות התאונה – ראיות התובע בכתב התביעה תיאר התובע את התאונה, סיבותיה ותוצאותיה כדלקמן: "ביום 30.11.12 או במועד סמוך לכך , עת רכב התובע על אופנים ביער שגב (בגוש שגב) המצוי ליד הישוב יעד ואשר הנו בבעלות ו/או בתחזוקת הנתבעת, ניתקל בגזם גדול ומסיבי של עץ אשר חסם את הנתיב המסומן לרכיבה וכתוצאה מהיתקלות האופנים בגזם , הועף התובע מאופניו על הארץ, נפגע קשה בראשו ובגופו ואיבד הכרה". בסעיף 2 לתצהירו הצהיר כך: "באותו יום, רכבנו יולי ואני על אופנים ביער בגוש שגב – ליד הישוב יעד. אני התקדמתי לפניו. הדבר האחרון שאני זוכר לפני התאונה הוא שרכבתי בירידה בשביל, פיתאום הופתעתי מגזם עץ גדול ורחב על האדמה, אני זוכר שניסיתי לבלום ולברוח מהתנגשות איתו, לא הצלחתי, נתקלתי בו ואירעה התאונה ולאחר מכן אני כבר לא זוכר פרטים נוספים. מתברר כי עפתי מהאופנים ונפגעתי קשה בגופי כולל פגיעת ראש קשה.

רוכבים בקבוצה אחד אחרי השני עם מרווח בטחון בינינו בירידות.

מסמכים רפואיים בדו"ח קבלה למיון מיום 30.11.12 אשר צורף כנספח א' לכתב תביעה נכתב כך : " נפילה מאופניים , חבלת ראש , לא ברור סיבת הנפילה, מדובר בחולה ספורטאי שרוכב באופנים בעליות וירידות , בזמן שהיה בירידה נסע במהירות גבוהה מאוד ונפל . נמצא שוכב על הריצפה עם קסדה שבורה מחוסר הכרה , בהתחלה לא זכר פרטים של הארוע , עכשיו התחיל להיזכר בהליך של כל הסיפור". (הדגשות אינן במקור).

...

לסיכום לאחר שבחנתי ושקלתי את הראיות שהוגשו לתיק בית המשפט, אני סבורה, כי לא הונחה תשתית ראייתית, ברמה הנדרשת בהליך אזרחי, לטענת התובע, שנפגע בשל גזם גדול ומאסיבי של עץ שחסם את הנתיב, ולא הוכח כי גזם הוא הגורם לנפילת התובע מהאופניים, כגרסתו.

והמסקנה היא, שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה ולשכנע בקיומו של מפגע – גזם - שבגינו נפל.

התוצאה המתקבלת, שדין התביעה להידחות.

נקבע כי קיימת זיקה מיידית וישירה בין השמוש ברכב לבין גרימת הנזק, וכי הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי מתקיימים במקרה זה. בא-כוח קרנית הפנה לפסקי הדין הבאים: * ת"א (שלום ק"ג) 1396/07 פורטנוי נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם בנבו, 24.1.2011): נסיבות התאונה באותו מקרה היו כדלקמן – התובע רכב רכיבה ספורטיבית על אופניו בכביש אשדוד - אשקלון, עת הגיחה לפתע מכונית מאחור וצפרה בעוצמה בסמוך אליו.

התביעה נדחתה מאחר וגרסת התובע הייתה עדות יחידה ללא סיוע, אולם בית המשפט ציין מעבר לצורך כי לא קיים קשר סיבתי משפטי בין צפירת המכונית לבין נפילתו מן האופניים ופגיעתו הגופנית, מאחר ואובייקטיבית לא הייתה לתובע, שהיה רוכב מנוסה, סיבה להיבהל מהצפירה.

אפנה אף אני לפסיקה נוספת של הערכאות הדיוניות: * ת"א (מחוזי י-ם) 936/95 עדרי נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם בנבו, 2.7.1996): באותו מקרה רכב התובע על סוס והוביל קבוצת רוכבים לסיור בחוף הים.

באותה פרשה עשה השופט רובינשטיין שימוש במבחן עזר - מבחן "הגורם המתערב הזר", שנשאב לדיני הנזיקין כחלק אינטגראלי ממבחן הצפיות, והתאמתו לחוק הפיצויים, בו מיתקיים משטר של אחריות מוחלטת, שאינו נשלט על-ידי מבחן הצפיות.

...

מר סירקין שנהג אותה עת ברכב הלווי, הצהיר כי ראה את התובע נופל מאופניו, אולם מאחר והיה ברכב מאחורי קבוצת הרוכבים, אין בידו לומר מה הייתה הסיבה שגרמה לנפילה, בייחוד כשלשיטתו קיימים מספר גורמים שהיו יכולים להביא לכך, לרבות איבוד שליטה, חוסר תשומת לב מספקת לדרך, ועוד.

באשר למהות המפגע, התובע טען בסעיף 4 לתביעתו כדלקמן: "בתאריך 18.1.2014, הישתתף התובע בפעילות של רכיבה של אופניים במסגרת מועדון הרכיבה של "עמותת בשביל האופניים בגליל" בלווי מאמן, בכביש המוביל מצומת מירון לצומת עץ זיתים, כאשר לפתח נתקבל גלל אופניו במפגע ו/או בור בכביש וכתוצאה מכך נפל התובע מאופניו ונפצע בפלג גופו השמאלי, הימני ובגב".

דוקא השינוי בגירסת התובע, עשוי ללמד על הכרתו בכך, כי המוצג בתמונות שצורפו, איננו מפגע למעשה, אלא חור קל בכביש, אשר מטיבו ומטבעו איננו "משטח סטרילי", ואשר אין בו בהכרח להקים אחריות בנזיקין בנסיבותיו הקונקרטיות של מקרה זה. התובע העיד בין היתר כי כחלק מהדרכתו, היה מסביר המאמן על אפשרות קיומם של מכשולים בדרך (עמ' 14, שורות 34-36).

...

מצאתי את גרסת הנתבעת לפיה על פניו עסקינן ב"התפרקות אספלט קלה" עדיפה בנסיבות העניין, ומשכך, האפשרות כי התאונה אירעה עקב רשלנותו הבלעדית של התובע כסיבה המכרעת לנזק, כאמור בהוראת סעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין, הינה המסקנה הסבירה ביותר בנסיבות העניין.

אשר על כן, נוכח כל המפורט לעיל, דין התביעה להידחות.

בהתאמה נדחית גם ההודעה לצדדים שלישיים.